קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר
כלל ב · יב
ולפי דברי ברישא דמתניתין דזה אומר שורך ש הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה אי תפס הניזק וטו"ב מהני תפיסתו. כל שראו עדים רדיפתו אבל באינך בבא דזה אומר גדול הזיק וזה אומר קטן הזיק לא ואף דעדים מעידים שודאי א' משוריו נגחוהו אלא שלא ראו איזהו לא מהני תפיסתו בטו"ב ואף דלכאו' נרא' להיפוך מ"מ טעמא דמסתבר הוא משום דברישא ליכא חשש הכחש' כלל בין העדים להניזק אבל באידך ס' הכחש' ביניהם דאם הגדול לא הזיקו אזי העדים מוכחשין מפיו שהוא אומר שהקטן לא הזיקו ודו"ק:
אמנם דע שזה שכתבנו דברישא דמתניתין דמהני תפיסת הניזק בשטוען ברי היינו דוקא בשהי' שור הרודף מועד דממונא הוא אבל אם הי' תם לא מהני דכיון דפ"נ קנסא הוא מסתברא לי דלא מהני בקנסא טו"ב ואפילו לפי דעת הרמב"ם דסובר דבקנסא מהני ג"כ תפיס' היינו לשיטתו דלא בעי שיהא טו"ב ות"כ גופו פסק דא"מ אבל להסוברים דבספיקא לא מהני תפיס' אלא בטו"ב דוקא בקנסות דמסירי לב"ד דוקא דאשר ירשיעון אלקים בעינן טענת ברי דידי' אינה מעלה ואינה מורדת כלל ובפרט לפי מ"ש לעיל בטעמא דמהני תפיס' בטו"ב משום דכל שטו"ב אין הב"ד נזקקין לו בשביל חזקת מרא קמא דאידך כדרך שאין נזקקין באיסורי באומר ברי להפרישו בשביל חזק' קמייתא לאיסורא דאיהו בדידי' קעבי' וזה שייך בממון דוקא דלא איברי בי' סהדי ודייני אלא לשקרי אבל בקנסות דבעינן ב"ד דוקא וכל שלא חייבוהו הב"ד איהו אינו מיחייב כלל אפילו לצי"ש כדאיתא בירושלמי הובא בסימן א' ע"ש לא שייך לומר דאיהו בדידי' קעבי' דכיון דהב"ד אינן יכולין לחייבו אף אם האמת עם התופס מיחייב לאהדורי כיון דהב"ד לא מחייבי לי':