אור ברסלב
קונטרס הספקות כלל ב › ט

קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר

כלל ב · ט

ח

הן אמת שראיתי בב"ח סימן ת' שדעתו לומר דהרא"ש לא מצריך להיות עדי' על הנגיח' אלא בבבא זו דמזיקין שנים וניזק א' אבל באינך בבות דמזיקין שנים וניזקין שנים לא בעינן שיהיו עדי' על הנגיח' וראייתו מדלא הזכיר הרא"ש עדי' אלא גבי בבא דמזיקין שנים וניזק א' ובאינך בבות תו לא הזכיר מעדים מידי. ולפי דבריו גם לשיטת הרא"ש אתיא שפיר כיון דהנך בבות מיירי) בדליכא סהדי וכל דליכא דררא דממונא ודאי לא מהני טו"ב אבל דברי הב"ח תמוהין בעיני דכיון דפ"נ קנסא היכי מצי לאשתלומי בלא עדים:

איברא אם נקבל ראייתו של הב"ח יש לנו לומר' דהרא"ש סובר כדעת הראב"ד דפ"נ שניא משאר קנסא דקרנא אית לי' גבי' וכל שתפס הניזק תו אין הודאתו של המזיק פוטרתו ובעניי הבאתי סמך לדבריו מגירסת הר"ח דקדם בע"ד ותפסי' והוזכר בסימן א' סק"ח וכבר הסכים הה"מ בפ"ט מנ"מ גם דעת הרמב"ם לזה. ולפ"ז יפה עשה הרא"ש שלא הזכיר בהיו הניזקין ג"כ שנים דמיירי באיכא עדים דכיון דהתם לא משכחת לה שישלם המזיק כלל אלא בדתפס דאל"כ ה"ל טענו חטין והודה בשעורין ומאחר דתפס תו לא צרכינן לסהדי דבהודאתו ג"כ מחייב בפ"נ כל שהניזק תפס משא"כ בבבא ראשונה דמזיקין שנים וניזק א' דלא איירי בדתפסו אלא בניזק אומר שמא ומזיק ברי כדמוקי לה בש"ס ע"כ איירי בדאיכא סהדי דאל"כ ה"ל מודה בקנס ולא משלם ע"פ עצמו כל דלא תפס אידך ועפ"ז, ניחא נמי מאי דהוי קשיא לי בדברי הרא"ש דהתם שכתוב בלשונו דתפס קודם שעמ' בדין. ולא ידעתי. למה הוצרך לזה דנהי דאיכא מרבוותא דסברי הכי דלא מהני התם תפיסה אלא בתפס קודם שעמ' בדין היינו משום דסברי דטוענו חטין והודה בשעורין דפטור הוא, משום מחילה דכיון דלא תבעו השעורין מחלן לו וכשתפס בשעת העמדה בדין אמרינן דמשום דתפס בהן לא תבע אותן אבל הרא"ש דאיהו פליג שם על האי טעמא ופירש שם דמשום הודא' היא דהוי כמודה שאין בידו שעורין ולשיטה זו אין טעם לחלק בין תפס בשעת העמד' בדין לתפס אח"כ ועיין במ"ש ר"א ומורי בסימן פ"ח ולפי האמור ניחא דמאחר דהרא"ש מוקי להנך בבות בדליכא עדים על הנגיחה כלל ובכה"ג ודאי בעינן שיתפוס קודם העמדה בדין דבתפס אח"כ כבר פטרתו הודאתו של המזיק ותו לא מהני תפיסת הניזק דגם הראב"ד לא קאמר אלא כשתפס מקמי הודאה וכל זה נכון ומוכרח לפי שיטת הב"ח ואף שהראב"ד ז"ל מוקי להך בבא דמזיקין שנים וניזק א' ג"כ בדליכא סהדי ואם דהך בבא לא איירי בדתפס היינו דאיהו סובר ג"כ דפ"נ אפילו לא תפס אידך ב"ד זיל שלים אמרי לי' אלא דלא כייפינן לי' וכמ"ש הרשב"א בשלהי המניח בשמו והרא"ש ז"ל דמוקי לבבא זו בדאיכא סהדי דוקא פליג עלי' בהא אבל בשתפס סובר כוותי' דמהני דלא מיפטר תו ע"י הודאתו:

תוכן העניינים

קונטרס הספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה