אור ברסלב

קונטרס הנהגות הבית

ציפיות

התייחסות

הקדמה:

אדם יכול לנהל מערכת יחסים טובה עם חבריו, ובבית לא.

ועוד הוא יהיה בטוח שהבעיה היא לא בו, אלא בבני ביתו, שהרי עובדה שבעבודה אין לו חיכוכים, וכולם מרוצים ממנו. משום שבעבודה אין לו ציפיות כמו שיש לו בבית. הציפיות בבית מתפרסות על פני תחומים רבים, בעבודה הציפיות מוגבלות. כאשר האדם מצפה וציפיותיו לא נענות, נוצר סכסוך.

הסיבות ליצירת ציפיות:

1) האישה לא מצפה מבעלה שיבשל, לכן לא תבוא בטענה על כך, אבל אם עד עתה הוא לא תלה כביסה, והנה היא שמעה מחברה שבעלה תולה כביסה, קול פנימי אומר לה: "גם בעלי צריך לעשות זאת". נוצרה אצלה כעת צפייה. חברה אחרת אומרת: "בעלי זורק זבל". שלישית אומרת: "בעלי מדיח כלים". כעת יש לה שלוש ציפיות שאולי לא היו לה קודם. יתכן שבעקבות סכסוך קל, היא תתפרץ עליו בזעם, משום שבתוך לבה הוא לא עונה על ציפיותיה. יתכן שגם לה יש סיפור טוב על בעלה, שהיה מעורר ציפיות אצל חברותיה, ואפילו יתכן שבעלה עושה דברים אחרים יותר מבעלים אחרים, אבל מה שהשיגה מבעלה אינו בכלל החשבון כרגע, אלא הציפיות החדשות.

2) חוסר בילדות, שהאדם חולם לקבלם בחיי הנישואין (ולפעמים החוסר הוא המניע העיקרי לנישואין), מהר מאוד מסתבר שזה לא כך, ועשוי להיות אף גרוע יותר כאשר בן הזוג דומה להורה. למשל, אבא שהיה קמצן ועכשיו הבעל קמצן, או הורה שהיה כעסן ועכשיו הבעל כעסן. מצפים שבן הזוג יהיה שונה, ואבוי, מסתבר שהוא לא.

3) לפעמים הציפיות באות מההורים של בני הזוג, שציפו לחתן או כלה מסוימים,. אולי בגלל החתן או הכלה הקודמים שלהם, כמובן שזה הדבר יכול להוות קושי ביחסי בני הזוג.

4) הטעות המרכזית של בני האדם היא שהם חושבים שחיי הנישואין יפתרו להם את הבעיות, ולא יודעים שחיי נישואין זה עוד בעיה שצריך לפתור.

5) חובה על בני הזוג להכיר את הציפיות שלהם, למיינם לאלה שאפשר לצפות להם במלואם או בחלקם, לעומת אלה שאי אפשר לצפות להם כלל ושצריך לוותר עליהם. יש ללמוד כיצד למשם את הציפיות שכן ניתן לצפות להם. יש ללמוד כיצד לתקן את עצמנו כדי שנעמוד בפרופורציה נכונה עם המציאות, ולהסיר מעלינו את הציפיות המיותרות, ציפיות שגורמות לסכסוכים בבית. אסור לחכות ולתת למשברים לחקוק ברגשותיהם של בני הזוג, עד שיהיה קשה אחר כך לתקן.

יש לדעת שאפשר לתקן את בעיית הציפיות:

1) שלב ראשון: על בני הזוג לזהות את ציפיות בן הזוג ולבחון עד כמה חשוב לבן הזוג צפייתו, מחד, ועד כמה הוא מסוגל לשנות את עצמו ולספק את הציפייה, מאידך. מצד שני, עליו לבחון את עצמו, מה הם ציפיותיו עצמו, ולהכיר באלה שהם לא מוצדקות.

2) יש להכיר במציאות שבלתי ניתנת לשינוי, ואז להתעלם מהחסרונות של בן-הזוג ולהתמקד ביתרונות.

3) ראיית בן הזוג לאשורו. יש להחדיר לתודעה את ההבנה שבן הזוג הוא שונה מעצם מהותו, שהאחד גבר והשני אישה, ועוד שגדלו במשפחה שונה, אולי עדה אחרת, בית ספר אחר, סביבה שונה, מאורעות שונים, וכל מעשיו לא נעשו מרוע לב, אלא משום ראייה שונה.

4) יש להבין שלעיתים קרובות האכזבה אינה בגלל חסרונו של בן הזוג, אלא בגלל בעיה שיש ברגשותיו של המצפה.

5) אין לבוא בטענות, כגון: "אני התגברתי על תכונה פלונית, מדוע בן-זוגי לא?" משום שכפי שאמרנו, אנו שונים. יתכן שלנו קל יותר להשתחרר מתכונה מסוימת, בעוד שלבן הזוג קשה. יתכן גם שבן הזוג השתחרר מתכונה אחרת אשר לנו קשה להשתחרר ממנה.

6) כאשר עוסקים בניתוח מתמיד של מערכת היחסים והמאורעות בבית, אט, אט הופך הניתוח לחלק מהאישיות. רוכשים אינטואיציה לגבי התנהגותו של בן הזוג, ומגיעים למסקנות לשיפור.

צרכים של בני הזוג הגורמים לציפיות:

לשני בני הזוג באופן כללי יש אותם צרכים, ההבדל הוא במינון. כמו כן, לכל אחד צרכים שונים שנקבעים על פי הטבע בו נולד, הרגליו בבית הוריו, מאורעות בחייו וכדומה.

על בני הזוג להבין את ההבדל הנפשי בניהם, להכיר בצורך הצד שכנגד, ולהשתדל למלא את הצורך.

רבי ישראל מסלאנט זצ"ל אומר שהצרכים הגשמים של הזולת הם הרוחניות של האמור לספקם. אמנם כל אחד צריך לעבוד על החומריות, על התאוות, על המידות, אבל אלה הם חובה שבן אדם לקונו ואינו מעיינינו של אדם אחר.

מצד החסד אנו צריכים למלא את חסרונו של הזולת, למרות שאנו נמנעים מאותה תאווה, או מידה.

צרכים גבריים:

1) על פי רוב לבעל יש תחושת אחריות לפרנסת המשפחה, יותר מהאישה.

2) הבעל זקוק מאוד שרעייתו תהיה שבעת רצון ממנו.

3) הבעל חש טוב יותר לעשות בביתו כמתנדב, מה שאין כן האישה. האשה עושה דברים, כמובן מאליו כיוון שזו חובתה.

4) חשוב לבעל שאשתו תכיר לו טובה.

צרכים נשיים:

1) האישה בוחנת את בעלה ע"י דברים פעוטים שהוא עושה למענה כגון: פרחים, מתנה קטנה או מאכל אהוב שקנה לה בדרך הביתה.

2) היא בוחנת את דרך התעניינותו של בעלה במכאוביה, אם הוא מאזין לקשייה, ובוחנת את עצותיו המלמדות על דאגתו.

3) תקשורת טובה עם בעלה תתקיים ע"י שיחה.

4) תכונת האישה לראות את בעלה ואת עצמה כאישיות אחת, לכן היא מצפה מבעלה שיהיה כולו שלה. היא מצפה להיות הכי חשובה.

שותפות:

אחת הציפיות של בני הזוג זה היחד, להרגיש תמיד נעים אחד ליד השני, לחשוב אותן מחשבות. צפייה זו כמעט לא מעשית, אלא לאחר הרבה שנות נישואין, אבל אפשר לחזק את תחושת היחד ע"י עמידה על מספר התנהגויות שיש להיות ערים להן:

1) יש המצפים שבן הזוג יתלווה לטיפול שיניים או טיפול רפואי או אישה בלידה.

2) יש המצפים שבן הזוג יתלווה לקניה הכרוכה בהוצאה כספית גדולה או לקניות השבועיות.

3) יש המצפים ללכת לישון יחדיו. בזה יכולים להיות קשיים משום שלכל אחד קצב חיים שונה.

4) יש הרגישים כאשר בן הזוג צועד לפניהם בעת הליכה ברחוב.

5) יש בעלים שנהנים שהאישה נמצאת לידם כאשר הם מתקנים דבר בבית, בתנאי שלא תייעץ לו, אלא אם הוא מבקש זאת.

6) אם אחד מכין משקה, כדאי שיכין גם לשני או לפחות לשאול אם הוא מעוניין.

7) יש שמצפים לסעוד יחדיו, או לפחות שהאחד יישב ליד השולחן בעת שהשני סועד.

8) כאשר האישה מגישה אוכל לשולחן, על הבעל לחכות לרעייתו שתשב גם היא, ועל האישה להזדרז לשבת.

9) מן הראוי שבני הזוג יעדכנו אחד את השני על מקום הימצאם.

10) ראוי שכל אחד מבני הזוג יתפלל על השני, להצלחתו ולרפואתו.

11) יש להיזהר לא לשכוח הבטחות, ולקיימם.

12) יש להימנע מלספר לאחרים על הקורה בבית, בעיקר אם בן הזוג מתנגד לכך, גם אם הוא לא מביע התנגדותו במפורש, אלא רק מגלים אצלו חוסר שביעות רצון.

13) כאשר יש ויכוח אין לומר: "גם חברי או גם הורי אומרים כך".

14) רצוי לקבוע זמן שיחה. בזמן זה וכן בזמן שאוכלים יחד רצוי להשתיק את הטלפון, או לפחות לא לרוץ מיד לטלפון, כדי להראות שהזוגיות חשובה יותר.

15) על כל אחד מהצדדים להראות שהשני הכי חשוב בעיניו מכולם.

16) גם בעת עיסוק, כגון: קריאה, או מחשב, או סריגה, צריך מידי פעם לפנות לבן-הזוג ולהביע התעניינות.

17) שיחה ממושכת בטלפון יכולה ליצור מתח בבית, ועשויה לבוא על חשבון הטיפול בבית, , לכן יש להשתדל להיות מעורב יותר בבית, לא להיות מנותק לגמרי מהאחרים בזמן השיחה, ואם אפשר עדיף לשוחח בזמנים שלא מפריעים למהלך החיים המשותפים.

18) יש חשיבות להיות שותף לרגשות בן הזוג - בשמחתו, בהצלחתו, או חס ושלום בעצבותו.

19) יש לתת חשיבות עליונה בהכרת הטוב בין בני הזוג.

התייחסות נכונה:

1) לפעמים הבעל רוצה לרצות את רעייתו (או האישה את בעלה) על פי אמות מידה שהוא מבין, אבל לאישה אין לדבר חשיבות כל כך, ודווקא בדבר החשוב לה הוא לא מרצה. על בעל זה להבין את הצורך המתאים לאשתו כדי לשמחה באמת, ועל האישה מצד שני להבין את בעלה ולכוונו לצפיותיה .

2) בני האדם נוטים לתת לזולת את מה שהם חושבים כחשוב על פי הבנתם, ולא על פי הצורך של הזולת, המשתנה מאדם לאדם. למעשה בני-זוג היו יכולים לעשות הרבה פחות אחד למען השני ולחיות באושר בלי טענות, אילו היו נותנים את מה שהזולת רוצה לקבל.

3) באותה מידה שאנו צריכים לתת לזולת את מה שהוא צריך, כך צריך להשמיע לו את מה שהוא רוצה לשמוע, ולא את מה שנו רוצים להשמיע.

4) לפעמים יכולה להישמע טענה: "הוא דורש בגלל שגם אביו דרש או משום מוצאו, או משום גורם כלשהו", אבל אין זה משנה מדוע הוא מרגיש צורך, ברגע שנוצר באדם צורך, צריך למלא את הצורך ולקיים מצוות חסד.

5) קל לאדם להשלים צורך של זולתו כאשר הוא עצמו זקוק לאותו צורך, אבל בדבר שאינו צריך, קשה לו להבין את זולתו. יש להגביר את הרגישות שלנו לצורכי הזולת.

6) כמו שצרכי האדם משתנים במשך היום, כך במהלך החיים משתנים הצרכים.

7) לפעמים ישנם צרכים סותרים בין בני הזוג, למשל: מגמת הבעל לעזור לרעייתו נובעת מרצונו שיהיה לה טוב, אבל עזרה מצידו, יכולה לעורר אצלה קירבה, ולכן גם רצון לפרוק בפניו מצוקה, דבר זה הוא בניגוד לצפייתו שיהיה לה טוב והנה, כל מה שהוא עושה ולא טוב לה.

8) הצורך הגדול ביותר שמצפים לו בני הזוג הוא אהבה, אלא מה, שהרבה סבורים שהאהבה הרגשית היא מצב שממתינים לו שיבוא - או שהוא בא או שלא, או שהוא קיים או שלא, אבל אין כך פני הדברים. לימד אותנו שלמה המלך במשלי (כז , יט) "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". כוונתו שהמים משקפים את ההבעה של האדם המסתכל לתוכם (כמראה) - פנים שמחות או כועסות. כך לב האדם משקף ללבו של חברו, אפילו אם הוא לא לפניו - אם אוהבו הוא ישפיע על חברו גם כן לאהוב אותו.

תוכן העניינים

קונטרס הנהגות הבית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה