התייחסות
כללים:
עובדת חיים היא שאותה פעולה יכולה להיות קלה או קשה לביצוע והדבר תלוי בדעתו של העושה:
1) אם הוא מחשיב את הפעולה כחשובה או לא. למשל, אם יבקשו ממנו לעשות פעולה שהוא לא מסכים שכך צריך לעשותה אותה הוא ירגיש קושי, אבל אם הפעולה תהיה תואמת את דעתו, יהיה לו יותר קל לעשותה.
2) אם הוא סבור שהמבקש נצלן, מושחת, רע במידותיו או שהוא סתם לא סובל אותו, הפעולה תהיה קשה, מה שאין כן אם הוא מחשיב את אותו אדם כערכי, מורם מעם, מתחשב או שהוא סתם אוהבו, שכן אז הפעולה תהיה קלה לאין ערוך. כל הנאמר נכון גם לגבי בני זוג, ולכן כדי לשפר את היחסים בין בני הזוג יש להתייחס לשני הכללים שהזכרנו. בני זוג שמחשיבים את הנישואין כערך עליון, וכן בני זוג שיש להם הערכה אחד לשני, והם מחשיבים את דעתו של השני, יהיה להם קל לבצע את בקשת בן הזוג. אבל אם הם חושבים שחיי נישואין הם תופעה חברתית ויש אפשרות לקבל שירותים מהזולת, אז אין הערכה, ויהיה קשה לקבל את דעותיו של השני ולבצען.
3) מעשנו משפיעים על הילדים, ויתכן שאנו בעצמנו הושפענו ממנה מהורינו. למשל, כאשר ההורים משמיעים בקול את הקושי שלהם בטיפול בילדים, כגון: החלפת טיטול או ניקיון הילד שהתלכלך, הדבר מחדיר בילדים את האמונה שלטפל בילדים זה דבר קשה. כך הדבר יהיה בעיניהם כאשר יהיו להם ילדים משלהם. אבל אם תוחדר להם האמונה שהדבר בעל חשיבות ונעלה, שאלו פעולות קלות ונעימות, הילדים יושפעו מכך לטובה, ויוחדר בתוכם והדבר ישפיע עליהם בעתיד עם ילדיהם.
4) על פי הטבע, כפי שרואים בדרך כלל אצל בני האדם, חיי הנישואין נוטים יותר לצד הלא חיובי שהזכרנו. ככל שאדם קרוב יותר אלינו אנו מגלים בו יותר חולשות וחסרונות, ולכן הערכתנו אליו יכולה לרדת. אבל אנו באנו לעולם לשנות את הטבע.
הסיבות לראיית השלילי יותר מהחיובי:
1) נטיית האדם היא לחפש את השלמות.
2) גורם התחרות.
3) כאשר חיים יחד יש לנו טענות על ציפיות שלא מומשו. אבל אם בן הזוג נסע, מתגעגעים ולא חושבים על הדרישות שיש לנו כלפיו, כי לא מצפים ממנו כרגע לכלום שהרי הוא לא כאן. ואם כועסים אומרים: "יאלה שילך ולא יחזור", אבל אם בן הזוג מאחר, מתחילים לדאוג, שאולי קרה לו משהו.
4) מחקר מראה שמי שבוחן, את בן הזוג מוצא יותר יתרונות מחסרונות. הכיצד עושים זאת?
א) ירגיל עצמו להתבונן רק בצדדים החיובים של בן הזוג.
ב) החדרת האמונה שהקב"ה נמצא בכל מקום וכל מה שאנו עושים צריך להיות על פי ציווי השם, ומאחר שהוא תמיד רואה אותנו, נעשה תמיד רצונו בלבד.
ג) התייחסות נכונה למעשה הזולת.
ד) להכיר בחסרונותיו, שאותם אי אפשר לשנות, או שכרגע אי אפשר.
ה) לדון לכף זכות. אין הכוונה בהתעלמות מהאמת, לדון לכף זכות לא נועדה להגן על האדם שעשה מעשים שנראים לכאורה שליליים, ואפילו הם באמת שליליים, אלא לזכך את לבו ורגשותיו. אדם שרואה בסביבה רק דברים חיובים, אט, אט הופך בעצמו לחיובי.
ו) הרע או הטוב שהאדם מגלה בסביבתו ובחבריו, הם תוצאה של הדרך בה הוא מתייחס לסביבתו.
ז) כאשר רואים את החיובי בחיים, וגם מביעים את זה, הדבר משפיע לטובה על הילדים, וגם הם יראו את החיים בחיוב וידעו לראות בסביבה ובחברים את החיובי.
ח) אדם שמתחיל באופן מלאכותי להתמקד בחיובי ולדבר על הדברים היפים והטובים, עם הזמן הדבר יהפוך לו לטבע וכך יפעל תמיד.
ט) ע"י קריאה והעשרת ידע. נגלה שהדברים שחשבנו שהם מיוחדים במשפחתנו, הם בעצם דברים שקיימים בכל משפחה טובה, וכן נגלה שהבעיה לא נובעת מרוע לב, אלא משום שבן הזוג הוא בן המין השני, ורצונותיו אופייניים להיותו גבר או אישה, שתגובתו אופיינית לגבר או לאישה. כמו כן נבין שיש גם חובות ולא רק זכויות. נלמד שיש טכניקות בהם אפשר להשיג דברים בצורה נעימה וטובה. נלמד שהדרך לנתח דברים היא שכלית ולא רגשית.
י) "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". אהבתו של אדם את זולתו משפיעה גם על הזולת לאהוב אותו. * מחשבות האדם שנובעות מהרגש, לא ניתן להסתיר, האדם שמולנו מרגיש בהם. * אדם נגרר ומושפע להשיב לחברו באותו האופן, אם בחיבה, ואם בעוינות. יא) טוב להקדיש זמן מחשבה כל יום, לשנן את הדברים החיובים שיש בבן-הזוג, במיוחד טוב הדבר בזמן של ה- ביחד, כגון: אכילה, שיחה או כאשר רוצים לבקש דבר מה. יב) יש לשים לב שלפעמים בונים סטיגמה מדבר שלילי שארע בעבר, ולמרות שהדבר כבר השתנה, הסטיגמה נשארה. יג) לפעמים יש חוסר הבנה, וכדאי להסביר את עצמנו היטב.