אור ברסלב

קונטרס הנהגות הבית

התפייסות

כעס

הקדמה :

מאחר שלא הגענו לשלמות אנו חייבים ללמוד את תהליך התפייסות - כיצד יש להתפייס, לא להיכשל שנית ולאפשר חזרה חלקה לשגרת החיים התקינה.

בכדי לבנות מערכת יחסים תקינה יש להבין את הקשיים בבקשת הסליחה, ועל הדרך להתגבר עליהם, וכן חייבים ללמוד לבקש סליחה, וכמובן יש ללמוד מהכישלון איך להשתפר בעתיד.

החכמה היא ללמוד כיצד לא לחזור על אותן טעויות, ללמוד מה מרגיז את בן הזוג וממה הוא נעלב. הנטייה הטבעית שבנו גורמת לנו להיות שקועים בעצמנו, מה אנו נפגענו, ולכן לא מנסים לחקור ולבחון מה הם הדברים הביאו למעידתו של בן הזוג.

בני זוג שיודעים לתקן יתעלו ויחזקו את הקשר עוד ועוד.

בקשת סליחה:

1) על בני הזוג לפתח נכונות לבקש סליחה כאשר אחד מהם פוגע בזולתו, ע"י כך הוא מבהיר לבן זוגו שהפגיעה לא נבעה מרוע לב, אלא מחוסר מודעות טבעית, הוא מכיר בטעותו ולכן מכאן ולהבא הוא לא ייכשל. אבל אם יעסוק בלמצוא צידוקים להתנהגותו, לא יפיק תועלת מהכישלון ולא יתוקן המעוות. אי בקשת סליחה לעיתים חמורה מהפגיעה, משום שבכך מבין הנפגע שהפגיעה הייתה מכוונת ולא מקרית, וגם אם לא מכוונת הוא בטח לא מתכוון לתקן.

2) סליחה לא מבקשים כלאחר יד, כגון: בשפה רפה ובמעבר במסדרון, וגם מתנה או מעשה אדיב אינן תחליף לסליחה.

הסיבות לקשיי בקשת הסליחה:

1) כדי לשפר את תכונות האדם צריך להכירן, ללמוד את המבנה שלהן, לבחון את תפקידן, לחוש את עוצמתן ומדוע הבורא יתברך טבע אותן באדם, מדוע אדם לפעמים מאבד את מצב הרוח, משהו מפריע לו ואינו יודע מה. ידיעת נפש האדם משפרת את הרגשתו ועוזרת לו להתמודד עם ההפרעה, אע"פ שעדין לא יודע את סיבת ההפרעה או ההרגשה הלא טובה, כך אם האדם, שחש במעצורים פנימיים להתנצל, יבדוק את עצמו ויעמוד על הסיבות היוצרות את הקושי להתנצלות, עשוי להתברר לו שהקושי שהפריע לו הוא רק מעצור קטן שיכול להתגבר עליו.

2) מאחר שבכל אחד קיימת מעצם בריאתו שאיפה עזה "להיות בסדר" והיא המנחה ומדריכה אותו לחפש את האמת המוסרית, ומשום שהדחף להיות בסדר הוא רצון בסיסי, על כן כשלון ואי עמידה בצפיות אלה מהווה מכה מוחצת לגאוותו, זו היא סיבת הקושי להודות בכישלון ובטעות.

3) התחרות שיש בין בני אדם, לענייננו, מי צודק יותר. ובכלל, ישנה תחרות מודעת ובלתי מודעת בין בני אדם, על כן גם קשה לאדם לפרגן לזולת, לתת לו את התחושה "נוכחו בצדקתי".

4) אי התפייסות מיידית.

5) למדו מההורים שפגעו אחד בשני ולא ביקשו סליחה (על כל פנים לא בפניהם) .

6) לעיתים קרובות הגורם לאי בקשת סליחה הוא הנפגע עצמו, משום שכאשר אדם נפגע הוא מגיב בצורה ספונטנית ללא מחשבה, לכן על הנפגע להימנע מתגובה של פגיעה נגדית, וכן להתמקד אך ורק בפגיעה הנוכחית.

7) לפעמים, בעקבות התנצלות קודמת בה הנפגע לא הגיב בצורה מעודדת, נוצר הקושי להתנצל. לכן הנפגע צריך לעזור לפוגע בבקשת הסליחה ולעודדו, צריך לעודד את בן הזוג המתנצל ע"י שנותנים לו אפשרות להסביר את עצמו ללא הפרעה. האזנה לדבריו יוצרת פתיחות להכיר בטעותו.

8) לפעמים, הרתיעה מבקשת סליחה נובעת מכך שבפעמים קודמות הוא ניסה לבקש סליחה, והיה צריך להשקיע מאמץ רב להסביר את מעשיו, ועכשיו קול קורא לו בפנים שלא כדאי להתנצל ולהיכנס שוב למבוכה, מה גם לא בטוח שימחלו לו. אדם שמרגיל את עצמו לבקש סליחה יגלה תוך מספר פעמים שהדבר נעשה קל, מה עוד, שיוצר אווירה טובה בבית.

קשיים בקבלת סליחה:

1) במצב בו הנפגע אינו סולח, גם כשמבקשים ממנו סליחה, או שאף אם הוא סולח סימני הפגיעה לא חולפים וממשיכים להציק לו. יש לדעת שלכל אחד קצב תהליך התפייסות משלו, ולפעמים דרושה שיחה כדי להשלים את תהליך הפיוס, על הנפגע לומר זאת לפוגע במקרה שהוא מרגיש צורך בכך.

2) קצב השכל וההיגיון שונה מקצב הרגשות, לאחר שהנפגע הבין בשכלו, הוא זקוק "לבישול נוסף" ברגשותיו כדי לפנות את מקום הפגיעה לחיבה. תופעה זו נמצאת יותר אצל האישה, היא יותר רגישה, משום השוני בחומר בו קורצו כל אחד מהמינים, כמו כן יש לדעת שהאישה נפגעת מבעלה יותר מכל.

3) יש לדעת שהמדד להעלבה נקבע על פי אישיותו ורגישותו של הנפגע ולא לפי ראיית הפוגע, על כן לא יוכל לטעון: "הוא נעלב, אבל אני לא העלבתי". מצד שני, הצד הרגיש (בדרך כלל האישה, אך לא תמיד) צריך לפתח מודעות לרגישותו ולראות בכך פגם.

4) לעיתים הקושי נובע מצורת בקשת הסליחה, למשל: אם יאמר הפוגע - "לא התכוונתי לפגוע ", נשמע הדבר לנפגע כאילו הוא מנסה להמעיט באשמתו, כלומר, אני לא אשם כל כך. הנפגע רוצה לשמוע חרטה מוחלטת, לשמוע למשל: "טעיתי טעות חמורה, מבלי שיש לי הסבר לכך".

5) יש לציין שלפעמים בפגיעה חמורה במיוחד צריך להמתין בבקשת הסליחה, להתהלך בפנים חמורי סבר ועצב, המבטאים: "אני מודה שאפילו אין לי זכות לבקש סליחה", משום שבקשת סליחה מהירה במקרה שכזה, משדרת: "אמנם פגעתי, אבל לא עשיתי מעשה נורא כל כך, אני מבקש סליחה ודי".

בקשת סליחה נכונה:

1) בקשת סליחה לא עושים כלאחר יד בפרוזדור הבית, יש לעשות זאת מתוך זימון מיוחד, לשבת ולשוחח על כך באופן מיוחד על הטעות שנעשתה.

2) אם מצד אחד הוא מבין שצריך לבקש סליחה, אבל מצד שני קשה לו לומר זאת, הצעה בתור התחלה היא להביע זאת במכתב תוך פירוט כל הנקודות שנוגעות לפגיעה. אבל אם בקשת סליחה תעשה ע"י מכתב בקביעות, עלול הדבר להיראות לבן הזוג כחוסר אומץ לומר בגלוי פנים מול פנים, שהוא מתנצל.

3) אין לשדר לפוגע: "יש על מה להתנצל ", דבר זה מפחית את ההמרצה לבקש סליחה.

4) יש לגלות פתיחות לקבלת סליחה, וכן לעודד את המבקש ולשבחו.

תוכן העניינים

קונטרס הנהגות הבית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה