אור ברסלב

קונטרס הנהגות הבית

דיון

דו שיח

הקדמה:

אחת השאיפות במסגרת הנישואין היא שבני הזוג מצפים שהצד השני יחשוב כמוהו. כאשר מתחילים בדיון, כל אחד מצפה שהשני יקבל את דעתו, אבל על פי רוב, הציפיות נשארות בעולם התקוות, והתוצאה היא פשרה מאולצת. גם במקרים בהם אילו היינו בוחנים את הנושא הנדון מהצד, ללא נגיעות אישיות, והיינו מסכימים לדעתו של הצד השני, בפועל אנו מוצאים חוסר הסכמה, מדוע?

משום שעל מנת שדיון יהיה מוצלח, צריכים הצדדים לדעת איך לקיים דיון, כיצד להעביר מסר וגם להיות פתוחים לדברי השני.

מדוע קשה להסכים?

1) כל אדם הוא יצירה ייחודית, הבריאה הייחודית נועדה כדי להביא כל אדם לבצע את התפקיד המיוחד שנועד לו בלבד. כשם שאנו יודעים שאין אדם דומה לחברו, לדוגמא טביעת אצבע, כך אין נשמה שדומה לחברתה.

2) לכל אחד טעם אחר, מייחס חשיבות שונה לדברים שונים, וראיית העולם שלו שונה מאחרים. בצד המעלה שיש בייחודיות יש גם חסרונות - הקושי להגיע לאחידות דעות, אפילו על דברים עובדתיים. וברור שנמצא יותר שוני בין איש ואישה.

3) לכל אחד יש נטייה להתמקד בטענות עצמו, ולכן לא מאזין היטב לדברי חברו.

4) מאחר שלכל אחד מערכת שאיפות ורצונות שונה, וכן דרך חשיבה שונה, כאשר אדם פונה לחברו להביע את רצונו, עליו לתרגם אותו, כמו תרגום משפה לשפה. כפי שהתרגום משפה לשפה אינו מדויק, כך קשה לתרגם לשפת החבר את הרצונות והשאיפות.

פתיחת הדיון:

1) לפתיחה נכונה של הדיון יש חשיבות מכרעת על רצונו של השומע לקבל עמדת הזולת. אם בני הזוג לא למדו כיצד יש לשכנע אחד את השני, כבר בתחילת הדיון יעלה על פניהם מתח של דחייה וחסימה פנימית תופעל (ניסיונות קודמים שלא הצליחו יגרמו שתחילת הדיון תוצג בצורה לא נכונה, אם מצד המלל, ואם מצד התחושה שמועברת בשפת הגוף).

2) דיון מתוכנן, ישיבה נינוחה ורגועה במקום שקט באין הפרעות (מומלץ להשקיט פלאפונים, הפסקה באמצע הדיון יכולה מאוד להפריע) ונכונות לשמוע את הצד השני, יעזרו לדיון מוצלח. שפת הגוף משפיעה, למשל: ידיים פתוחות מגלה פתיחות, ידיים משולבות מבטאות חסימה. כמו שהזכרנו ב"שיחה", גם כאן כדאי לשבת אחד ליד השני ולא מעבר לשולחן, מבט וקשר עין. דיון מוצלח אין פירושו שהסכימו עם עמדתנו, מוצלח פירושו שהייתה הקשבה, הבנה, צד אחד אולי ויתר או הסכים שטעה, אבל הכל נעשה ברוח טובה.

3) כדאי לשים לב לצורה וקצב הדיבור שיהיו מובנים.

4) חשוב שהשיחה תהיה רגועה, ולכן לפני שמתחילים בדיון עצמו חשוב לא להתחיל מיד בנושא, אלא לשוחח מעט על דברים פעוטים שאינם מחייבים, נושאים שיש הסכמה עליהם, כדאי גם לחלק מחמאות אחד לשני.

5) לאחר שנוצרה האווירה המתאימה, יש להציג את הנושא שלשמו נועד הדיון. בשלב ראשון, לאחר הצגת הנושא, יש לספר לבן-הזוג על הקשיים שהוא נתקל בהם שבגללם הוא מעלה את הנושא. חשוב שלא יישמע מדבריו שהוא מאשים את המאזין, בד בבד כדאי להוסיף, מה ירוויח בן-זוגו אם המצוקה תחלוף. הרב דסלר מציע דבר נוסף - דבר עם חברך על חברך עצמו, והוא יהיה מעוניין לשמוע.

6) מאחר וקשה לקבל עמדתו של השני, יש לנסות לנטרל ולעקוף את ההפרעות הרגשיות הקיימות בין הדוברים, וזאת ע"י נתינת תחושה שעמדתנו היא למעשה עמדתו ואין כוונתנו לשנות את עמדתו.

7) על כל צד לקחת בחשבון שיתכן שדעתו שגויה, ולכן הוא מתקשה לשכנע.

8) כדי לא ליצור מעצורים וחסימות בדיון אין לומר: "לא נכון", "אתה טועה", "אינך צודק", "אני אוכיח לך שאני צודק", "אני מבין יותר ממך בנושא הנדון", "תשמע אותי ומיד תראה שאני צודק". אף אחד לא אוהב שמגמדים דברים השייכים לו, משפחה, ריהוט, ועוד יותר שמגמדים או שוללים את הבנתו או את צדקתו.

9) כך יענה לחברו: "אתה צודק, אבל..." או "אני מבין את עמדתך, אתה מתכוון לומר ... עכשיו לאחר שהבנתי נדון בעמדתי..." כאשר מציגים את עמדת הזולת דברינו יתקבלו יותר בקלות.

10) מאחר שקשה לאדם לקבל עמדת אחרים, משום שמרגיש פחיתות בעקבות זאת, כדי לאפשר לו לקבל גם בפעם הבאה, לאחר שהסכים, יש לשבח את פתיחותו לדעות אחרות ואת כושרו ויכולתו לשנות את דעתו ולקבל דעתם של אחרים שלא חשבו כמוהו.

11) דרך טובה נוספת לשכנוע היא להביא את בן-זוגו לשכנע את עצמו, ולא שהוא יביא אותו להחלטה, דוגמא: מעשה יעקב שקרא לרחל ולאה לשדה.

12) כלל חשוב הוא שלא להפריע לדובר באמצע דבריו, יש להניח לו לסיים את דבריו עד תומם (תוך הבעת הקשבה כמובן), וזאת גם אם נדמה לנו שכבר הבנו את דבריו, משני טעמים:

א : הדובר משוכנע בצדקת דבריו, וזה שלא הצליח לשכנע יתלה בכך שלא שמעו אותו עד הסוף, ולא משום שלא צדק. עוד צריך לדעת שגם לאחר שסיים את דבריו יש להמתין מעט, כדי שלא ייבצר הרושם שכלל לא חשבו על דבריו, כדאי גם ללבוש ארשת פנים חושבת.

ב : לפעמים מושמעים טיעונים כדי לפרוק מצוקה ולא משום שרוצים לקבל תשובה, לכן ע"י כך שבן-הזוג מאפשר לפרוק את אותה מצוקה, ע"י כך שהוא מקשיב קשב רב ומעניק תחושה שהוא אכן מאזין, במקרה כזה מסתבר שאין צורך בכלל בויכוח, ועוד יתכן שהדובר יבין לבד שטעה.

13) כדי להפחית את המתח שנוצר בזמן שבן-הזוג רוצה להציג עמדה, רצון או צורך בדיון, יש ליצור אווירה של נינוחות ורגיעה, ע"י התרווחות על המושב, העלאת חיוך קל על השפתיים, אווירה רגועה והתחושה שמקשיבים ומבינים אותי גם אם הדעה לא נתקבלה, הדבר יאפשר להוריד את להט הויכוח וגם הדובר יהפוך למאזין המשתדל להבין.

14) לפעמים באמת השומע לא הבין את הנאמר, ולכן על השומע לחזור על הדברים, במיוחד בויכוח לוהט. המחשבה מתמקדת במה אני עתיד להגיב ולא מה זולתי אומר. יתרון נוסף: יתכן לפעמים שעצם חזרה על הדברים, כאשר אנו אומרים אותם, נשתכנע בצדקתם.

15) סיבה נוספת לקושי לנהל דיון בין בני-זוג הוא שבכל פעם שמנהלים דיון כדי לשכנע, מערבים צד חיצוני בדיון, כגון: "גם חברים בעבודה אמרו לי" או "אבי סבור ש...". בכך שהוא מגייס אנשים נוספים לצידו, אנשים שהם מחוץ למסגרת הזוג שחברו נגד השותף לנישואין, מצב זה פוגע מבחינה רגשית בצד השני וגורם לחסימה, הצד השני מפסיק להקשיב ואינו משתכנע.

16) יש להביע מפורשות את עמדתנו, ולא להביע את אי הסכמתנו בעקיפין ע"י הצגת טעם שיכול לעורר ויכוח, וכן יש לדבוק באמת למרות שלפעמים נראה לנו שעדיף שלא, ואם בכל זאת גילנו שקר בצד השני עלינו לבדוק עצמנו אם לא אנו גרמנו במעשינו לתגובה שקרית מצד בן-הזוג.

17) חשוב להסביר בצורה ברורה ומדויקת את הסיבה לבקשה שמציג מי מבני הזוג.

18) אין לנהל דיון בזמן שבן הזוג עייף, או עסוק בדבר, כגון: שיחה או קריאת ספר, כמו כן אין ללחוץ אותו באינפורמציה רבה.

19) חשוב לדעת שלא תמיד ניתן להשיג מה שרוצים, ניסיונות שכנוע אפילו צודקים לא תמיד מתקבלים, צריך לדעת מתי יש לוותר, לקבל את זה ברוח טובה בלא שתתפתח חס ושלום מריבה לפעמים אפשר גם לדחות את ההחלטה לזמן רחוק יותר, להשיג פשרה או הסכמה חלקית. אם הנושא נורא חשוב אפשר להתייעץ עם רב.

20) יש להבין שויכוח זה טוב, לריב זה רע.

תוכן העניינים

קונטרס הנהגות הבית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה