אור ברסלב

קונטרס הנהגות הבית

דו שיח

התפייסות

כללי:

1) אחת הדרכים החשובות והזמינות ליצירת קשר עם בן הזוג הוא הדיבור. כמובן שאפשר ע"י הדיבור גם לקלקל, אך אנו נדבר על הבניה.

2) בעזרת הדיבור אנו משיגים סיוע מבן הזוג, מביעים רגשות, מציגים שאלות, פורקים מצוקות ודאגות, וע"י זה נקשרים הלבבות. חוסר שיחה יכול לגרום לניכור וריחוק בין בני הזוג.

3) התייחסות של גבר ואישה לשיחה, שונים במקצת - גבר נהנה משהות עם חבריו, ולשם כך הוא מפתח שיחה או שהוא משוחח להשיג את צרכיו. האישה לעומתו, בנוסף להיות השיחה אמצעי קשר, השיחה היא גם מטרה, לשוחח סתם כך.

4) לאישה, שיחה עם בעלה היא הוכחה עבורה שבעלה קשור אליה ומעריך את אישיותה.

5) עם כל מה שאמרנו, אין זה אומר שחובתו של הבעל לשוחח עם אשתו בכל עת ובכל שעה, בני זוג הרוצים לבנות את חייהם על יסודות היהדות, צריכים למצוא את האיזון הנכון בין כל החובות המחייבים את האדם הנשוי.

עצות ליצירת שיחה:

1) על בני הזוג להיות ערניים לנושאים המעניינים את בן-זוגם, להתבונן במשך היום באירועים המתרחשים, לנסות לזכור את הפרטים וכך יוכל לעניין בהם אחר כך את בן הזוג. בנוסף, אפשר לומר רעיון מוסרי ששמעו או חידשו או קראו.

2) מאידך, יש לתת את הדעת שתגובות מסוג: "אוי למה עשית זאת" או "זו טיפשות" או "מן הראוי שתעשה אחרת" או "אני הייתי עושה אחרת " - הפרעה כזאת תעורר אותו אמנם במיידי להציג את עמדתו, אך לתווך הרחוק ימנע ממנו הרצון לשוחח עם בן-זוגו המפריע, והרבה פעמים בלא לדעת מדוע אין לו רצון לשוחח.

3) סוג אחר של הפרעה הם תיקוני לשון, למשל: שטעה בציון התאריך המדויק או במספר והשומע מתקן אותו (כמובן מדובר במקרה שאין חשיבות לתאריך או למספר המדויק).

4) בעיה נוספת בתקשורת היא כאשר המשוחח מדבר בקול גבוה מדי, ממהר לדבר או בצליל משטרתי חד משמעי, כל זאת כמובן מבלי שהמשוחח חש בכך.

5) ישנם שמפסיקים לשוחח משום שהשיחה מושתת ברובה על קיטורים והערות שליליות.

6) יש שאינם משוחחים בטענה שבן הזוג אינו מפסיק לדבר, לכן לא מוכנים להתחיל, שמא תארך השיחה (ראה פרוט ב"שיחה נכונה" סעיף 6, 7).

7) בזמן שהאווירה לא אוהדת, אין להזכיר וידוי על מעשה לא יפה שנשמע בזמן שהאווירה הייתה אוהדת, דבר זה יגרום לחסימה בשיחה גם כאשר תחזור האווירה להיות אוהדת.

תנאים לשיחה נכונה:

לא רק שיחה נכונה חשובה, אלא גם תנאים סביבתיים מתאימים עשויים להועיל:

1) ישיבה ליד בן הזוג או מולו, ולא משני עברי השולחן.

2) התבוננות אחד בפני השני, משני טעמים: ישנם כאלה שלא יכולים להביע את עצמם אם לא מסתכלים לעברו, ושנית, יכול הדובר לבחון את תגובות השומע.

3) התעסקות בדבר אחר בזמן השיחה גורמת לתחושה של חוסר הקשבה.

4) על השומע להניע את ראשו בהבעה של הקשבה, ואף לומר מילים שיש בהם לעודד את הדובר, כגון: מעניין מאוד, מאה אחוז וכולי'. הפגנת הקשבה מקלה על הדובר להביע את עצמו ומונע ממנו שכחה.

5) חוסר הקשבה יכול לגרום להארכת השיחה ע"י חזרה על דברים מכוח התחושה שלא הייתה הקשבה, והרצון בכל זאת להעביר את המסר. מצד שני, עקב כך נוצרת תחושה שהדובר הוא אחד שמאריך בדיבורו, סתם דברן שקשה להאזין לו. והאמת שהדבר נובע מחוסר הקשבה.

6) אמנם יתכן גם שהצד המשוחח מקשה על השומע בנושא שלא מעניין אותו, לכן טוב שכל אחד יעקוב אחר עצמו בעת השיחה, כדי לבחון כיצד הוא מאזין ומגיב בעת שחברו משוחח עמו, וכן כדאי גם לשאול את בן הזוג אם הוא מקשה עליו את השיחה, ועוד, בכל שיחה שהאדם מנהל, טוב שיגלה הקשבה, יגיב בצליל של התפעלות למשל או בתגובות ברורות של הקשבה.

7) יש להמתין לזמן נוח ואפילו מיוחד לשיחה, לא בזמן כניסה או יציאה מהבית. יש כאלה שלא נוח להם לשוחח בזמן נסיעה באוטובוס, לא בזמן שאחד מבני הזוג (לפחות) עייף ורוצה ללכת לישון. כדאי לקבוע זמן מסודר וברור כך שלא תהיינה תלונות לאף אחד, משום שכבר הסכימו על כך. מומלץ לקבוע זמן של 20 עד 30 דקות ביום לשיחה. בהתחלה יש להשתדל לא להעלות נושאים מרגיזים, עד שהדבר יהיה / יהפוך הרגל.

נושאי שיחה:

1) אפשר לדבר על כל דבר, כמובן להיזהר מלשון הרע.

2) ע"י שיתוף בן הזוג בעיסוקו נוצרת תחושת שותפות. אי שיתוף בן הזוג בעיסוקו יוצר תחושת ניכור אצל השני, החש שיש מישור בחיי בן הזוג שהוא לא יכול לחדור אליו, ושאולי בן הזוג חושב שהוא חסר הבנה וכישורים, דבר הגורם לריחוק וניתוק. מצד שני, טוב שבן הזוג יתעניין, ישאל שאלות על עיסוקו של השני, התעניינות כנה תעניק תחושה של הערכה לעיסוקם של שני הצדדים.

3) ראוי לא לייעץ לבן הזוג, המספר על עיסוקו, עצות מקצועיות (אלא אם נתבקש) גם אם הוא עצמו למד את המקצוע, משום שעל פי רוב נתוני השטח שונים ממה שמכיר המציע, או שמערכת הקשר החברתית שונה. התערבות כזאת מורידה את רמת המוטיבציה להמשיך ולספר על עיסוקו.

4) עצה חשובה: לא לספר דברים שלילים, כי דבר זה עלול לגרום לזלזול בבן-זוג מהצד השני .

5) כלל: כאשר בן-זוג פונה לבן-זוגו על מצוקה שיש לו, על הצד הנגדי לעודד, להראות השתתפות במצוקה ונתינת כתף, ורק אחר כך אפשר לתת עצה, וזאת במידה והצד המתלונן לא העלה בדעתו את העצה. לפעמים סיפור על מצוקה הוא רצון לקבל מעט פינוק, למשל: תלונה על כאב ראש. תגובה גרועה תהיה: "גם לי כואב ה...", הבעל ( או האישה ) ציפה לפינוק, ותגובת האישה, כביכול, מראה שהיא לא רוצה להעניק לו זאת.

תוכן העניינים

קונטרס הנהגות הבית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה