פרק שלישי - מי שחטא בזאת מה תשובתו ותיקונו? · תיקון רביעי - והוא ענין הצדקה
אמרו חז"ל: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" (ב"ב י).
"גדולה צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם" (גיטין ז).
"חשובה צדקה שמצלת אפילו מדינה של נהר דינור"(זוה"ק מקץ רא).
כה גדולה כוחה של הצדקה, עד כי רשעים שאין בהם אלא צדקה לבסוף רואים פני שכינה, ועל-כן החוטא בז"ל ירבה בצדקה כפי כוחו, יום יום בל יעבור, וישתדל שלא יעבור יום אחד שלא יתן צדקה, אם מעט ואם הרבה, ועל-ידי זה יכופר מה שפגם, כנאמר: "פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד", לאמר - אם פיזר ניצוצי קדושה על-ידי ז"ל וגרם לעניות שתבוא לעולם, צדקתו עומדת לעד, אז אם נותן צדקה לעניים, על-ידי זה מעלה הוא ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו על ידו "וצדקתו עומדת לעד" - על-ידי זה יזכה לראות השכינה לעתיד לבוא (59).
ועיקר העיקרים הוא לתת צדקה בימי השובבי"ם שהם: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, כי כבר ידוע שימים אלו מסוגלים לתיקון וכפרת פשע זה, וטוב שיתן צדקה כמנין פ"ד תעניות שהם כ- $30 , ובזאת יפדה נפשו. וישתדל לעשות זאת כל שנה ושנה, וביחוד בשנה מעוברת, כפי שכתב האריז"ל, שאין מעלה חשובה הימנה לתיקון הברית כתיקון בשנה מעוברת. וכתב בספר דבר בעתו, שלתת צדקה בערב שבת קודש (יום שישי) הוא תיקון גדול, כי יום ו' הוא יסוד העולם.
וטוב וראוי שהפוגם בז"ל יתן צדקה להדפסת ספרים העוסקים בנושא שמירת הברית, שבדבר שקלקל יתקן. וכפי שכתב ה"פלא יועץ": אבל זה הנותן לצורך הדפוס צדקתו עומדת לעד לדור דורים, והוא מזכה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים.
וכשנותן הצדקה יכוון: הכסף שנותן הוא יו"ד, כף ידו שנותנת לעני - ה', זרוע הנותן - וא"ו, וכף המקבל - ה', ובזה מתייחד שם הוי"ה ב"ה, והוא תיקון גדול להחיות נפשות אביונים.
וטוב שלפני שנותן צדקה לעני יאמר תפילה זו, שהיא מועילה לפגם הברית:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִין בִּקְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג אוֹ עַל יְדֵי עֲוֹן מִקְרֵה לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי זֶה גּוֹרְמִין הִתְגַּבְּרוּת הַדִּינִים וַחֲרוֹן הָאַף בָּעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן, זַכֵּנִי לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, וְאֶזְכֶּה לִתֵּן הַרְבֵּה צְדָקָה בַּסֵּתֶר, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: מַתַּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף, וְלֹא תִּהְיֶה לַקְּלִפָּה הָרָעָה שׁוּם יְנִיקָה מֵהַקְּדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, וְתִמְחֶה שְׁמָהּ וְזִכְרָהּ מִן הָעוֹלָם, וְנִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁבָּעוֹלָם, וּתְזַכֵּנִי לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, כָּרָאוּי לָאִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי בֶּאֱמֶת.
ויתן צדקה בשמחה, כדי שלא יפגום במצוה חשובה ויקרה זו, כפי שכתב הרמב"ם שישנם שמונֶה מעלות בצדקה:
א. המחזיק ביד ישראל שנפל ונותן לו מתנה או הלואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול.
ב. הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, כגון: הנותן למתן בסתר או לקופות צדקה של גמ"ח; וכתב בספר "אות ברית", שהנותן בסתר הוא תיקון לפגם הברית.
ג. אם ידע הנותן למי נתן ולא ידע העני ממי לקח (כמו אלו השמים מצרכים ליד דלתי הנזקקים).
ד. אם העני יודע ממי קיבל והנותן לא יודע למי נתן.
ה. אם נותן ביד לעני לפני שמבקש.
ו. אם העני מבקש ואז נותן לו.
ז. אם נותן לעני פחות מהראוי בסבר פנים יפות.
ח. והמעלה הפחותה מכולם: שיתן לעני עם פנים עצובות (60).