קונטרס ביכורי יוסף - דברי הלכה ואגדה הנוגעים לעיוור
במעגל השנה
שבת
א. מה הדין לגבי אמירת שנים מקרא ואחד תרגום לעיוור או ללקוי ראייה?
פוסק הילקוט יוסף (סי' רפ"ה סעיף ט"ו): "אף מי שחלה בעיניו ומצטער בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, חייב לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, או שישמע הפרשה מאחר ויכוין לצאת ידי חובה". (ט"ז): "יש אומרים שגם הסומא (עיוור) חייב בשנים מקרא ואחד תרגום בכל שבת, כדין הפיקח. ולכן צריך שישמע מאחר קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, ויכוין להוציאו ידי חובה, וגם הוא יתכוין לצאת ידי חובת הקריאה".
לכאורה, כל זה מדובר אם הוא לא יכול לקרוא ברייל. אבל היום, שיש ב"ה חומש ותרגום בברייל, הוא חייב בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום כמו כולם, ולא שישמע מאחר.
ב. האם אשה עיוורת חייבת בהדלקת נרות שבת?
פוסק המשנה ברורה (סי' רס"ג ס"ק י"ד): "כתב המגן-אברהם, דאשה סומא גם-כן יכולה לברך על נר שבת, דהא נהנית גם-כן מהמאורות. ומיהו, אם יש לה בעל שהוא פיקח, הוא יברך. ואם אוכלת בשולחן אחד עם אחרים שברכו והדליקו, לא תברך, דהא עיקר הטעם שכולם מברכין, משום שמחה יתירה שיש על-ידי ריבוי הנרות, כמו שכתוב בסעיף ח', והא ליכא שמחה גבה (והרי אין לה שמחה בדבר זה)".
הילקוט יוסף פוסק (סי' רס"ג סעיף כ"ה): "סומא [עיוורת] מדליקה הנרות ומברכת, שהרי יש לה הנאה במאורות על ידי שאחרים רואים ויורוה את הדרך אשר תלך בה, וכמו שאמרו כן לעניין ברכת יוצר המאורות שהסומא מברך ברכה זו מהטעם האמור. ומכל מקום, אם יש לה בעל פיקח שהוא רואה, נכון שהוא יברך וידליק נרות שבת".
ג. האם עיוור יכול לקדש ולהוציא ידי חובה את בני ביתו?
פוסק הילקוט יוסף (סי' רע"א סעיף טו): "סומא (עיוור) חייב בכל המצות מן התורה, ולפיכך מוציא ידי חובה את בני ביתו בקידוש בשבת וביום טוב. ויש אומרים שאם יש שם פיקחים גדולים, יקדש אחד מבני ביתו לצאת ידי חובת כל הפוסקים. ומכל מקום הדבר ברור שאם דעתו נחלשת בכך שיקדש אחד מבני הבית, יקדש בעצמו. ויכול להוציא ידי חובת קידוש את בני ביתו הפיקחים".
וצריך ביאור, למה לא יוכל להוציא ידי חובה את בני ביתו בקידוש.
ד. בהבדלה, מה הדין לגבי ברכת בורא מאורי האש?
פוסק השולחן ערוך (סי' חצ"ר סעיף י"ג): "סומא אינו מברך".
וכתב הילקוט יוסף (סי' חצר סעיף כ"א): "סומא אינו מברך בורא מאורי האש. ולכן צריך שבני ביתו יברכו לעצמם ברכה זו. ויש אומרים שהסומא לא צריך להבדיל, ודי לו במה שמבדיל בתפלה, ולפי זה נכון שגם לא יבדיל כלל לבני ביתו, אלא יבדיל אחד מבני ביתו הגדולים, והוא עצמו ישמע ויצא ידי חובתו (כן דעת הרא"ש שכך היתה הקבלה בידו שסומא לא מבדיל) ויש חולקים. והיכא דאפשר נכון שיבדיל אחד מבני הבית, אם לא דאנינא דעתיה".
האם עונה אמן? הרי זה הפסק!
לפי הרב עובדיה יוסף שליט"א, הוא לא עונה..
ה. מה הדין לגבי טלטול המקל?
מרן פוסק (סי' ש"א סעיף י"ח): "סומא, אסור לו לצאת במקל".
הילקוט יוסף פוסק (סי' ש"א סעיף מ"א): "סומא בעין אחת שהניחו לו עין מזכוכית, אין בזה כל איסור לצאת כך בשבת לרשות הרבים, אף במקום שאין עירוב".
ופלא שלא הוזכר בילקוט יוסף לגבי מקל של עיוורים, דבר כל-כך נפוץ, אלא הוזכר מקל של חולה וזקן.
הערה חשובה: במקום שאין עירוב, צריך לזכור להביא את הספרים הנחוצים לבית הכנסת לפני שבת.
ו. לגבי שעון-יד-ברייל, שאפשר לפתוח את המכסה ולגעת במחוגים, והעיוור לובש אותו בשבת, צריך להיזהר לא להזיז את המחוגים כשנוגע בשעון.
חודש ניסן
א. מה הדין לגבי ברכת האילנות?
פוסק הילקוט יוסף (סי' רכ"ו סעיף י"ד): "סומא לא יברך ברכת האילנות, שברכה זו תלויה בראיה, והוא אינו רואה. ונכון שישמע מפי שליח ציבור המברך ויצא ידי חובה לכל הדעות".
ב. מה הדין לברך ברכת החמה?
הרב עובדיה יוסף שליט"א פוסק (שו"ת יחווה דעת ח"ד סי' י"ח ד"ה ט'): "סומא לא יברך ברכת החמה בשם ומלכות, ונכון מאוד שישמע מפי שליח ציבור המברך, ויצא ידי חובה לכל הדעות".
סוכות
בהושענות, קשה לעיוור להקיף את התיבה עם ארבעת המינים וכן לומר הושענות, כי הוא צריך לקרוא בברייל ביד, ולהחזיק את הסידור, שגדול כמו גמרא, לכן מה עדיף, שיקיף ולא יאמר או יאמר את ההושענות במקומו ולא יקיף?
הרב חיים רבי ענה: רק אם אין לו לולב, הוא לא מקיף, אחרת, צרך להקיף ולא לומר הושענות.
אני משתדל לומר את ההושענות שאני שומע שכולם אומרים בקול.
חנוכה
א. האם עיוור מדליק נר חנוכה או לא?
פוסק המשנה ברורה (סי' תרע"ה ס"ק ט): "כתב רש"ל בתשובה סי' ע"ז, סומא, אם הוא בבית שאחרים מדליקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו, זה עדיף. וכן אם יש לו אשה, אשתו מדלקת עליו. ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה, ידליק בעצמו על ידי סיוע של אחר. ועיין בשערי תשובה (שכתב) דלא יברך, וכל-שכן שאינו יכול להוציא אחרים".
חשוב לזכור, שהמשנה ברורה פוסק לפי האשכנזים, שכל בן מבני הבית מדליק לעצמו. אבל לפי הספרדים, האבא מוציא את כל בני ביתו הרווקים ידי חובה, אפילו כשהם לא לידו. לפי הספרדים, השאלה מתחילה או בעיוור נשוי, או שיש לו דירה לעצמו, וכדומה.
פוסק הילקוט יוסף (סי' תרע"ה סעיף י"ב): "סומא (עיוור), אם יש לו אשה, תדליק אשתו נר חנוכה ותברך. ואם אין לו אשה, ויש לו בית מיוחד, מדליק על ידי סיוע של אחר, ויברך כל הברכות, כיון שהסומא חייב בכל המצות, ובהדלקתו יש פרסומי ניסא לאחרים. ואף על פי שיש אומרים שמדליק בלי ברכה, מנהג ירושלים שהסומא מדליק בברכה. וכן כתב בשו"ת מהרש"ל (סי' ע"ז), שאם הוא נשוי, יאמר לאשתו להדליק נר חנוכה עליו, ואם אין לו אשה, ויש לו בית בפני עצמו, צריך להדליק בעצמו על ידי סיוע אחר, שאע"פ שהוא אינו רואה, כיון שאחרים רואים, איכא פרסומי ניסא. (סעיף יג): סומא שהדליק נר חנוכה, מוציא את כל בני ביתו ידי חובת ההדלקה. ואמנם היעב"ץ כתב "שהסומא אינו מוציא אחרים", אולם מאחר שהסומא חייב להדליק נר חנוכה, בודאי שמוציא את אחרים ואת כל בני ביתו ידי חובתם".
הערה: יש הבדל בין ברכת "בורא מאורי האש" בהבדלה, ששם עיוור לא מברך, לבין נרות חנוכה. כי בהבדלה, הדין הוא שצריך ליהנות לאור הנר, וזה לא שייך בעיוור. אבל בנר חנוכה, צריך פרסומי ניסא, ושאחרים יראו את הנרות, לכן עיוור יכול לברך.