לעבור בין ב' נשים ואשה בין ב' אנשים והמסתעף · האם עניין זה הוא גם בנשים גויות או רק ביהודיות
בספר שמירת הגוף והנפש כתב: יש להסתפק אם מותר לעבור בין שתי נשים נכריות, ויש להחמיר. והביא משו"ת מהרש"ם מהדו"ד ח"ד סימן קמ"ח שכתב שלא יכול להכריע בדבר זה וע"כ נכון לומר את הפסוק. אולם בספר בית וועד לחכמים שנה ח' סימן צ"א הובא משם הגאון מבוסק ראיה מזוהר חדש רות (דף פ"א ע"ב) שאין חילוק בין נשי ישראל לנשי עכו"ם (עי"ש הראיה), ובילקוט אברהם כתב דכל שכן שיש להקפיד בנכריות.
א"ה ריחמ"א, ונ"ל דיש חילוק בין נשי ישראל לנשי עכו"ם דלמובא בגמ' הוריות שהוא משום שקשה לשמוע הלימוד הוא רק בנשי ישראל (שגם הם שייכות בלימוד תורה בחלקים שחייבות לקיים), שהרי נשי עכו"ם אין להם שייכות בלימוד תורה, וע"כ מי שעבר בין ב' נכריות אין לו בזה משום שכחה. אבל הגמ' בפסחים שהוא משום סכנה, י"ל שאין חילוק בין נשי ישראל לנשי עכו"ם, והראיה שהובא מזוהר חדש רות תוכיח ששם ניזק בגופו וממונו, ולא דיבר שם שהיה לו נזק בעניין לימודו, שאם היה לו נזק גם בלימודו היה לזוהר לכתוב שניזק בלימודו, כגון ששכח וכדו', ע"כ.
השלמה לענין הנ"ל - בענין הטעמים שראתה אסתר לזמן את המן אל המשתה ובענין האיסור שאשה תעבור בין ב' אנשים והנזק.
מצאתי בספר טוב להודות (ח"ג) להרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א (קונטרס ב' סימן כו) וז"ל: הנה בגמ' מגילה (טו ע"ב) עמדו רז"ל בשאלה מה ראתה אסתר המלכה שזימנה את המן למשתה והובא שם שתים עשרה דעות של רבותינו תנאים ואמוראים, וחתם התלמוד: "אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה כמאן חזיא אסתר דעבדא הכי. אמר ליה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי" עיי"ש. ושם מבואר שרבי יהושע בן קרחה אמר: "אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא", ופירש רש"י ז"ל: "שיהרג הוא והיא שיחשדני המלך ממנו, ויהרוג את שנינו. [נוסח אחר וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה"], עכ"ל.
ומטו משמיה דרבינו הגדול הגר"א זצ"ל שאמר אילו הוינא התם אמינא אנא גם כן טעמא מה ראתה אסתר שזימנה את המן והוא על פי מאמרם בפסחים (קי"א ע"א) הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה אם בתחילת נדתה היא הורגת אחד מהם, ואם בסוף נדתה היא עושה מריבה ביניהן ע"ש, ובמסכת מגילה (טו ע"א) אמרו ותתחלחל המלכה מאד שפירסה נדה, ולכן חשבה אסתר להזמין את אחשורוש והמן לסעודה, שהיא תעבור ביניהם, ואם היא בתחילת נדתה יהרג אחד מהם ומימלא תתבטל הגזירה, שהרי כי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה, ואם היא בסוף נדתה תעשה מריבה ביניהם וגם כן תתבטל הגזירה, ודפח"ח, והובאו הדברים בספר קול אליהו על אסתר (אות קמ"ב), ובספר דברי אליהו על אסתר (דמ"ז ע"א), ובביאור הגרי"ז שטערן ז"ל בעל זכר יהוסף למגילת אסתר (ה' ד' דל"ז סע"ב), עיי"ש.
ודע שמה שאמרו משם הגר"א שאסתר שהיתה נדה אמרה שהיא תעבור בין המן ואחשורוש ואז ממה נפשך או יהרג אחד מהם, או תהיה מריבה ביניהם ותתבטל הגזירה, יש לי להעיר חדא דלא ידעתי מנין שחוק זה נהג גם במלכות פרס (שלא מצינו כן אלא גבי מלכות רומא בתענית (כט סע"א) ויש חילוק בין מלכות רומא למלכות פרס ועיין בבא קמא (קיז ע"א) ועוד), ותו שהרי בפסחים שם כתבו שהיינו דוקא כשעושה כישוף אבל לא סתם אם עוברת ביניהם, ומי לימא לן שאסתר ידעה בכשפים. ותו דמה שאמרו שאם נדה עוברת בין שנים אזי הורגת אחד מהם או עושה מריבה ביניהם, זה פועל רק על ידי כישוף, ונניח שאסתר ידעה בכישוף, יש לעיין אם מותר היה לאסתר לעשות כשפים כדי להרוג אחד מהם וכו', אבל נראה שהיה מותר, מאחר שהיה אז פיקוח נפש דכל כלל ישראל. ותו מנין לנו שגויים גם הם בכלל זה דנדה העוברת ביניהם מסכנת אותם, ואולי כל הנך כללים וסכנות רוחניות, לא נאמרו אלא רק בישראל, אבל לא בגוים דלא מזיק להו ענין זה, הם עצמן טומאה וכבר שבעה לה טמאה, ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ד (סימן קמח) שכתב דלא ברור לו דאם ישראל עובר בין שתי גויות יש סכנה. ומה שכתב בספר אוצר י"ד החיים (סימן תתרל"ד) להביא ראיה מדברי ספר הזהר חדש שגם בעובר בין שתי גויות אסור, לא הבנתי כלל, ומנין לו שבקסריה היו רק גויות ולא היו גם ישראליות ועליהו קאי דברי הזהר, והוא תימה לענ"ד, וקצרתי. ואף אם תמצי לומר דגם בגוים יש סכנה הזאת שלא תעבור נדה ביניהם, אולי היינו כאשר אשה גויה תעבור, אבל לא כאשר תעבור אשה יהודית, וכההיא דשבת (ל"ב ע"א) דשטן בתרי אומות לא שליט, וכל זה צל"ע, עכ"ל.