לעבור בין ב' נשים ואשה בין ב' אנשים והמסתעף
בגמ' הוריות (יג ע"ב) איתא עשרה דברים קשים ללימוד וכו' והעובר בין שתי נשים והאשה העוברת בין שני אנשים. עכ"ל הגמ'. ופירש"י ד"ה קשים ללמוד- שהעושה אותן יהא קשה לשמוע, עכ"ל.
והנה בגמ' פסחים (קיא ע"א) איתא וז"ל הגמ': ת''ר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן הכלב והדקל והאשה הנה כאן בגמ' הסדר הוא כלב דקל אשה, וצ"ע על פירוש רשב"ם מדוע שינה מן הסדר וכתב כלב אשה דקל, וכן הוא בפירוש רש"י. ואולי יש לומר שבגמרא נקט את מה שיותר סכנה להיות מתמצע בינו שזה בתחילה כלב דקל אשה שכל מה שקודם הוא יותר קשה, וברשב"ם וכן בפירש"י נקט את המצוי יותר להיות מתמצע והוא כלב אשה דקל. כנלענ"ד. וי''א אף החזיר וי''א אף הנחש ואי ממצעין מאי תקנתיה אמר רב פפא נפתח באל ונפסיק באל א''נ נפתח בלא ונפסיק בלא הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה אם תחלת נדתה היא הורגת א' מהן אם סוף נדתה היא מריבה עושה ביניהן מאי תקנתיה נפתח באל ונפסיק באל הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא ומכוונן אפייהו להדדי ודאי בכשפים עסיקן מאי תקנתיה אי איכא דירכא אחרינא ליזיל בה ואי ליכא דירכא אחרינא אי איכא איניש אחרינא בהדיה נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו ואי ליכא איניש אחרינא נימא הכי אגרת אזלת אסיא בלוסיא מתקטלא בחיק קבל עכ"ל הגמ'.
ופרש רשב"ם ד"ה לא ממצעין-לא יעבור בין אנשים. ובד"ה ולא מתמצעין-ולא יעבור איש אחד בין שני כלבים בין שתי נשים בין שתי דקלים. ובד"ה נפתח באל ונסיים באל- אל מוציאם ממצרים וגו' כי לא נחש ביעקב וגו' עד מה פעל אל ועיין ברבינו חננאל שכתב, יש מי שאומר יפתח, אל ה' הצילני מכל רע ומכל נזק וחלי ובידך כח וגבורה כי אתה אל. וכן יפתח ויאמר, לא תטשני אלהי ולא תעזבני שמרני כאישון בת עין מלא שאלותי ותן לי בקשותי טרם אקראך תענני ואל תאמר לא, עכ"ל. . ובד"ה נפתח בלא ומסיים בלא- לא איש אל ויכזב וגו' עד ולא יקימנה. ובד"ה הורגת אחד מהן- שמזיקתן במה שעברה ביניהן. ובד"ה אגרת אזלא אוסיא בלוסיא- אותן שדים שאתן עוסקות בהן בכשפים. ובד"ה מתקטלין בחיק קבל- כבר הרוגים הן בחצים וכו', עכ"ל. ועיין במה שכתב במהרש"א שם ד"ה נפתח באל ונסיים באל, עיי"ש.
ועיין בספר "חוט שני" לגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א (על אבהע"ז כ"א) שכתב (עמ' ע') וז"ל: הא דאיתא בגמ' דאי ממצעא להו אשה לפתח באל ולסיים באל, נראה דאף דכתב המהרי"ל (בליקוטים שבסוף הספר) דאין לעשות בזמנינו הרפואות המוזכרות בגמ', היינו דווקא רפואה, אבל לומר פסוק דאינו אלא משום סגולה לית לן בה.
עוד נראה דהא דאמרינן דאי ממצע לפתח באל וכו' היינו דווקא רק אם במקרה נקלע למצב כזה אזי תקנתיה לומר פסוקים הנ"ל, אך לילך לכתחילה למקום כזה ולומר הפסוקים אין לעשות כן, דלא מוזכר בגמ' אלא אי ממצעא, עכ"ל.
ועיין באוצר י"ד החיים תקכ"ב שכתב שהתקנה מועילה רק על הממצעין, ועל המתמצעין ליכא תקנתא.
במה נזהרין היום
בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות מהגר"ח קניבסקי שליט"א (שאלות שנשאלו ע"י ידידי הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מהגר"ח קניבסקי שליט"א), ושם שאל באות י' (עמ' ג') וז"ל: שאלה: בגמרא פסחים (דף קיא ע"א) איתא שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן כלב והדקל והאשה וי"א אף החזיר וי"א אף הנחש, ע"כ. ושאלתי האם יש להקפיד היום על כולם, או רק שלא לעבור בין שתי נשים? תשובה: היום מקפידים רק על נשים משום שכחה א"ה ריחמ"א, ומשמע מדבריו שהיום הקפידא היא רק על ענין השכחה, ולא על סכנה, ועיין מה שהובא מספר בן יהוידע על פסחים מהבן איש חי. , עכ"ל.
לעבור בין אשה לדקל
בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, הובא באות יא' (עמ' ג') וז"ל: שאלה: בגמרא פסחים (דף קיא ע"א) איתא, שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן הכלב והדקל והאשה וכו', ע"כ. מה הדין לעבור בין אשה לדקל האם מותר? תשובה: מותר, עכ"ל.
החילוק בין גמ' פסחים להוריות
כתב המהרש"א הוריות (שם) וז"ל: (בד"ה והעובר בין ב' נשים) בפרק ערבי פסחים חשיב אחריני דקאמר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן הכלב הדקל והאשה כו' היינו לגבי סכנה ואיכא תקנתא בהנהו דנפתח באל ונסיים באל אבל הכא חשיב לקשים לתלמוד ולא אשכח תקנתא בהו וק"ל.
והמובן מדבריו של המהרש"א שבגמ' הוריות מדובר שגורם קושי בלימוד ואין תקנה לזה. משא"כ בגמ' פסחים מדובר על עניין סכנה ויש תקנה לזה וכמו שהביאה הגמ' מה יעשה.
ועיין בשו"ת שלמת חיים ח"ד סימן כ' שמועיל התקנה גם לשכחה, וכן נראה דעת המהרש"ם ח"ד סימן קמ"ח.
בשו"ת שלמת יוסף (להגאון מרוגוטשוב) סימן ח', כתב דהגמ' פסחים מיירי רק בדרך או ברחוב, והגמ' הוריות מיירי גם בבית.
וכתב בספר "שמירת הגוף והנפש", מסברא דיליה דלפי מה שמובא באחרונים (חוות דעת ועוד) שאין אשה חייבת להקפיד בדברים שקשים לשכחה א"כ לאשה יש להיזהר בזה רק בדרך וברחוב ולא בבית.
א"ה ריחמ"א, וצ"ע א"כ מדוע הגמ' הוריות כתבה אשה העוברת בין שני אנשים, שמשמע שיש קפידא שגם אשה לא תעבור, וי"ל שהן אמת שגם לה גורם שיהיה קשה לימודה, רק שאינה חייבת להקפיד בדברים הגורמים לשכחה, ונ"ל שבדבר זה כן חייבת להקפיד בדבר שהוא קשה ללימוד שהרי גם לאשה יש דברים שחייבת ללמוד כגון הלכות נדה שבת מליחה וכו' ואם יהיה קשה ויש שהבינו שהכוונה על שכחה, וא"כ חזר הדין שבדבר שכחה אינה חייבת להקפיד. ונראה שדווקא בדבר שכחה אינה חייבת להקפיד אבל כאן שיש כאן, גם דעה האומרת שביאור הגמ' הוא משום שכחה, ויש דעה שהוא משום קושי הלימוד אולי יש להחמיר בזה, ועיין. לשמוע אז יש לה הפסד, אבל בדבר שגורם שכחה אינה חייבת להקפיד.
הנזק כאשר הנשים נידות וכאשר טהורות
בזוהר חדש רות (פ"א דף ל"ו ע"ב, הו"ד במצפה איתן על פסחים קי"א) הובא דאם נידות הן הנשים נכפה. ואם אינן נידות עין הרע שולט בו בגופו או בממונו. ע"כ.
ועיין בספר בן יהוידע על גמ' פסחים לגאון עוזנו הבן איש חי זצוק"ל וזיע"א, שכתב וז"ל: (ד"ה אם תחלת נדה היא הורגת אחד מהם) פירוש אם נזדמן אותה שעה שם איזה מזיק מן השדים בעת שעברה אשה בין תרי גברי, אז אותו מזיק יזיק את אחד מאלו, והורגת רצונו לומר מזקת שתהיה סיבה שינזק אחד מהם, אבל אם לא נמצא אותה שעה מזיק עומד לא יהיה מזה נזק. מיהו דע כי הדבר פשוט דכל דברים אלו לא נאמרו אלא בזמן קדמון שהיו השדים והמזיקין מצויים הרבה והיו מינים ממינים שונים, ועתה נחלשה הסטרא אחרא נתמעטו אלו גם כן, ורק לכתחילה טוב לחוש ליזהר בזה, עכ"ל.
והעולה מדברי הבן איש חי א. שרק אם יזדמן מזיק יזיק לאחד מב' גברי. ב. ורק אם יהיה איזה סיבה, אבל בלא זה אין מזיק, ובפרט בדורנו שנתמעט כח הסטרא אחרא, אז אין גם כן כח בשדים להזיק, וטוב לחוש רק לכתחילה ובדיעבד אין לחוש. אלא שיש לומר שאם כי לסכנה אין לחוש, אבל לענין זה שלא שכחת הלימוד לעובר בין שתי נשים ולאשה העוברת בין שתי גברים יש לחוש דהרי המהרש"א כתב מפורש שלזה אין תקנה. (וכבר הבאנו לעיל משם שלמת חיים ועוד שמועיל התקנה של אמירת הפסוקים לשכחה).
עצות להינצל מענין השכחה וקושי הלימוד
מצאתי בס"ד בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים (בדברים שונים) עמ' תפח שכתב וז"ל: הא דאין מתמצעין בין שתי נשים וכו', והנה לפעמים קשה מאוד לקיים זה, ובפרט בעיירות גדולות דדחקי רבים, כתב בספר זכרון טוב בשם הגאון הקדוש מוהר"ר יעקב אריה רב מקאוולר זצוק"ל, דאי נקיט מידי בידיה כגון מקל וכדומה, לית לן בה, דחשיב חוצץ. ואי לא, ליקוף בידיה אפילו שנוף טאביק (א"ה כנראה הכוונה לטבק). ואי לא אתרמי, יאחז בידו את פאת ראשו, עכ"ל.
וצ"ע אם עצה זו מועילה לסכנה או לדברים הקשיים ללימוד, ולכאורה נראה, שקאי על עצה נגד הסכנה, שהרי הביא בד"ה מגמ' פסחים, אלא דיש לומר שלעניין הסכנה אין צריך להביא עצה כי כבר הביאה הגמ' עצה לסכנה, וא"כ כוונתו כאן הוא עצה על מנת להינצל מקושי לימוד.
ועיין בספר "חוט שני" לגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א (על אבהע"ז כ"א) וז"ל: לעבור בין ב' נשים ע"י שאוחזין בידם באיזה חפץ, לא מהני, וצריך שיהיה מחיצה או עכ"פ רוב מחיצה, עכ"ל. ויתכן שבשעת הדחק יועיל העצות שהובאו לעיל משם ספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים.
ובספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב באות כב (עמ' ו'), וז"ל: שאלה: אדם שעובר בין שתי נשים ומחזיק בידו חפץ שאינו ניכר, האם מועיל? תשובה: כל דבר, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, ומשמע לפי זה שסובר הגאון שהעצה שהובאה בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, מועילה.
עוד מצאתי בס"ד בשו"ת "ויכתוב מרדכי" ח"א (להרה"ג מרדכי אלמקייס שליט"א, נתיבות) ושם בתשובות מהגאון האדיר הרב אפרים גרינבלאט שליט"א מכתב ל"ג (עמ' פה) שאל הרב המחבר לבעל שו"ת רבבות אפרים וז"ל: שאלה: האם יש מקום להקל לעבור בין ב' נשים, אם אוחז חפץ בידו? וענה לו הגאון הנ"ל וז"ל: נהוג להקל אם אוחז ספר בין ב' נשים, עכ"ל.
ושאל אותי ידידי הרה"ג שרון שמעון סרוסי שליט"א (עפולה), האם לפי זה מועיל כשיש לאדם חפץ בכיסו להיות כחציצה כשעובר בין ב' נשים. ואמרתי לו שלכאורה אין זה מועיל שכשאוחז בידו את החפץ אז מחשיב אותו ומועיל כחציצה, אבל אם הוא בכיס בגדו אין זה מועיל שטפל לבגדו, כנלע"ד.
היכן יש ליזהר ועצה נוספת תקנה לחשש זה
בספר "בן איש חי" שנה ב' פרשת פנחס (אות יז') שכתב וז"ל: לא יעבר וכו' בין שתי נשים, וכו' והיינו דווקא אם מכוונים יחד, ודוקא אם הולך לבדו, אבל אם יש אדם אחר הולך בצדו בשוה – לית לן בה (א"ה ריחמ"א ובספר שמירת הגוף והנפש ח"א סימן קי"א אות ה' בהערה ו' כתב משם ספר בית ברוך די"א דדווקא אם נאחזים זה בזה). ונראה לי, דאם וכו' אחת יושבת על האצטבה, והשניה בקרקע למטה, דשטח האצטבה גבוה מגב חברתה, לית לן בה, וכן אם יש בין זה לזה ארבע אמות- לית לן בה, עכ"ל (בשינוי לצורך הענין המדובר כאן, ולא בפסק).
לדקדק מאד שלא לעבור בין ב' נשים
בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב באות יז' (עמ' ה') וז"ל: שאלה: האם צריך אדם לדקדק מאד וליזהר שלא יעבור בין בין ב' נשים, או שהעיקר שלא יעבור במזיד? תשובה: ראוי ליזהר, עכ"ל.
מה עדיף לעשות לומר לנשים שיזוזו לצד או לאחוז בפיאות
בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב באות כא (עמ' ו'), וז"ל: אם צריך לומר לנשים שיזוזו לצד, כדי שיוכל לעבור, האם עדיף לומר להם, או עדיף לעבור ביניהם, ויקיים "אל תרבה שיחה עם האשה" (אבות פ"א מ"ה)? תשובה: יחזיק בפיאות א"ה ריחמ"א, משמע מהגאון הגר"ח קניבסקי שליט"א, שעצה זו של להחזיק בפיאות מועיל. , עכ"ל.
טעם שאין נזהרים בזה כל כך בדרך לימוד זכות
בשו"ת שלמת חיים (ח"ב ל"ד), נשאל למה לא נזהרים בזה האידנא בפרט שיש סכנת מיתה בנדה. ותירץ דהא דאיתא שאם היא תחילת נדה הורגת, הכוונה בזמן ראיה ממש אם עוברת בין ב' גברים. ועוד תירץ דדוקא אם מתכוונת להתמצע. ועל כן מהאי טעמא לא נזהרין בזה, וכתב שהוא כדי ללמד זכות למה לא נזהרין.
בתו יהושע (ח"ב סי"ב) כתב דמי שאינו יודע מזה, ואינו מכווין לזה, ע"ז נאמר שומר פתאים ה' , ובפרט במקומות שח הרבה בני אדם שא"א להיזהר בזה.
הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה מקפיד בזה
בספר "לב אליהו" (בראשית עמ' כ"ו) מובא שהגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה מקפיד שלא לעבור בין ב' נשים אפילו כשהלך ברחוב א"ה ריחמ"א, לא הבנתי מה הוא ,"אפילו כשהלך ברחוב", דקאמר כאן. ונ"ל שהכוונה שלא רק בביתו היה מקפיד בזה היכא דאפשר אלא גם במקום שאי אפשר ברחוב שיש שם הרבה אנשים היה מקפיד בזה מאוד. , וגם בין נערות משחקות היה מראה במקלו שיזוז לצד אחד.
א"ה ריחמ"א, מכאן מוכח ב' דברים שסבר הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל, א.שגם כאשר הנערות הם רווקות ואינם נשואות יש בזה חשש של לעבור בין ב' נשים. ב.שאין מועיל לאחוז דבר בידו דהרי אחז מקל בידו שהוא מווה חציצה. ואולי יש לדחות ולומר שלכתחילה לא רצה לסמוך על היתר זה אבל בדיעבד מועיל.
באיזה אשה יש להקפיד נשואה בתולה
בספר שמירת הגוף והנפש (ח"א, עמ' של"ב - סימן קי"א אות ח'), כתב וז"ל: י"א דהקפידא דוקא באשה ולא בבתולה (הרש"ז מקלם, הובא בספר לב אליהו - בראשית עמ' כ"ו) מעשה שהיה אצל הגרש"ז זצוק"ל מקלם, שעבר בין שתי נערות ואמר כי כל הענינים הסגולים שמצינו בחז"ל (כלומר שלא ידענו טעם נגלה) צריך לדקדק בהם רק כמו שכתוב בלשון חז"ל ולא יותר, ובזה הרי כתיב שלא לעבור בין ב' נשים, ובתולות לגבי דבר זה אינן בכלל נשים.
והביא שם לטעון שאולי בתולה גרועה מאשה נשואה, דנשואה ע"פ רוב טהורה, משא"כ בתולה תמיד טמאה ויותר יש לחשוש, אלא דיש לדחות דהקפידא רק כשרואה ממש, וע"כ אין להחמיר בבתולה אלא רק בנשואה.
א"ה ריחמ"א, וממה שהובא לעיל מעשה על הגר"א לופיאן זצ"ל דהיה מחמיר ג"כ בנערות היינו בתולות ומשמע ממעשה זה שסובר שבענינים סגוליים הכתובים בדברי חז"ל אין לדייק הלשון ויש להחמיר גם בבתולות, ומה שכתוב בגמ' "נשים", לאו דווקא נשואות. ועוד יש להוסיף בזה עפ"י מה שיובא בסמוך משם רבנו ידעיה הפניני שאיסור לעבור בין ב' נשים הוא משום הרהור, וזה שייך גם בבתולות ולאו דווקא בנשואות וע"כ נראה שיש להחמיר גם בבתולות.
וב' נשים גדולות ואינם נשואות יש להחמיר שלא יעבור איש ביניהם אם אינם בתולות (כגון גרושה ואלמנה) למאן דאמר שבבתולות אין להחמיר בזה ודאי יודה שאין לעבור. וכן אשה גדולה ואינה נשואה ואינה בתולה (כגון אלמנה או גרושה) אין לה לעבור בין ב' גברים, למאן דאמר שבבתולות אין להחמיר בזה ודאי יודה שאין לעבור. דכל אלו הם בכלל אשה כבר.
האם מותר לעבור בין ב' בנות קטנות וכן בת קטנה בין ב' אנשים ומה הדין בבנותיו הקטנות של אדם, ואם בין בניה הקטנים והמסתעף
בספר הזכרון (ח"ב אות י"ט) כתב דאפשר בקטנה אין להקפיד ע"פ הגמ' ביבמות (סא ע"ב) יכול קטנה ת"ל אשה כו' אלמא דקטנה לאו בכלל אשה. ועיין בשו"ת רבבות אפרים ח"ג סימן תקכ"ה מה שהשיג עליו.
א"ה ריחמ"א, ואפשר כמו לעיל שמה שכתוב נשים בגמ' הוא לאו דווקא ועל כן יתכן דיש להקפיד גם בקטנה בכל זה, ועל כן אין לגבר לעבור בין ב' בנות קטנות. וכן אין לבת קטנה לעבור בין ב' גברים, (ויזהרו הגברים בזה דהיא לאו בת דעת לחשוב על זה), ויש מקילים בכל זה.
ועיין בספר "חוט שני" לגאון רבי נסים קרליץ שליט"א (על אבן העזר כ"א, עמ' סט) שכתב שבנותיו קטנות מותר לעבור בין שניהם.
א"ה ריחמ"א, וכן מותר לקטנה לעבור בין אביה לאחיה. אבל קטנה לעבור בין אביה או אחיה לאדם זר יתכן ויש להחמיר (ויזהרו בזה הגדולים וכדלעיל), ויש מקילים, וכן איש לעבור בין ביתו לבת זרה, יתכן שיש להחמיר ויש מקילים בזה.
וכן מותר לאם לעבור בין ב' בניה הקטנים או לבנה הקטן לעבור בין אמו לאחותו (לא שנא גדולה או קטנה). ואשה לעבור בין בנה לבין קטן אחר יתכן ויש להקל בזה, או שמא גם בזה יש להחמיר שלא יהיה קשה ללמוד או משום סכנה לעתיד, וצ"ע. וכן קטן לעבור בין אמו לאשה זרה יתכן שיש צד להקל בזה, או שמא דגם בזה יש להחמיר משום שלא יהיה קשה ללמוד או משום סכנה לעתיד, וצ"ע.
איש לעבור בין ב' בנותיו הגדולות ואמא בין ב' בניה הגדולים
אין לאיש לעבור בין ב' בנותיו גדולות, כמו שכתב בספר "חוט שני" וז"ל: יש להמנע מלעבור בין ב' בנותיו הגדולות.
א"ה ריחמ"א, ועפ"י דבריו, כן יש להמנע לבתו גדולה לעבור בין אביה לאחיה הגדול.
ובספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב שיש ליזהר לא לעבור בין בנותיו (וכן אמו ואשתו אחותו ובתו).ע"כ.
ואם בין ב' בניה הגדולים כתב ב"חוט שני" וז"ל: יש להמנע מלעבור האם בין ב' בניה הגדולים, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, ועיין בסמוך שכתבנו שהטעם משום הרהור ועל כן נראה שאין איסור לאם לעבור בין ב' בניה הגדולים.
לעבור בין אשתו לאמו או אחותו
אדם שעובר בין ב' נשים ואחת מהן אשתו, או אמו או אחותו, האם גם כן יש עניין זה של קושי לימוד. וכן אשה שעוברת בין ב' גברים, והיא אשתו או אמו או אחותו.
בספר שמירת הגוף והנפש כתב וז"ל: ויש להסתפק מה הדין לעבור בין בני ביתו כגון אמו ואשתו ואחותו וכדומה, והביא במקורות מאת חד מן הקדמונים חידושי רבנו ידעיה הפניני ע"מ הוריות שכתב וז"ל: בין שתי נשים או יותר שלא שלא יוכל לעצום עיניו מלהסתכל בהם מאשר עובר בתוכם אחת הנה כו' שיבוא לידי הרהור ואבוד זמנו ושכלו הנתון לו לתועלתו כו' שלא יהרהר ביום אם לא בענינים שכליים מועילים לו שלא יבוא לידי טומאה בלילה כו'. עכ"ל. ולפי"ד שהוא תלוי בהרהור א"כ אין קפידא באשתו ואמו ואחותו, ובאמת פוק חזי מאי עמא דבר. עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, ונראה דבזה הכוונה היא דווקא אם עובר בין אשתו לאמו או לאחותו שאין בזה הרהור, אין לחוש בין בסכנה ובין בשכחה.
אבל אם אשתו או אמו או אחותו עומדות עם עוד אשה זרה לכאורה עדיין יש הרהור מצד האשה הזרה.
ובספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב באות כ' (עמ' ו') וז"ל: שאלה: אם אשתו מצד אחד ואשה אחרת מצד אחר, האם מותר לעבור ביניהם דאשתו כגופו (ברכות כד ע"א), או לא? תשובה:יש ליזהר, עכ"ל.
ולגבי אמו ואשה זרה, עיין ב"חוט שני" שכתב וז"ל: לפיכך בן שרוצה לעבור בין אמו לאשה אחרת ואמו מקדמת לקום ממקומה כדי שיוכל לעבור, נראה דאין לחוש בזה שהיא הטורחת ואין הבן טורח למצוא לעצמו עצה אחרת, דכיון שהוא מזיק גם לנשים שפיר טורחין לעצמם.
וכן אם אשתו או אמו או אחותו העוברות בינו לבין בין משפחה אחר שלא שייך בו הרהור, כגון שעוברת אשתו בינו לבין אחיה, שאין בזה משום הרהור, מותר ואין חשש של סכנה ושכחה.
אבל אם אשתו עוברת בינו לבין אדם זר יש בזה הרהור לאדם זר יש בזה משום שכחה וסכנה.
אדם הנשוי ב' נשים האם מותר לעבור ביניהם
והנה לפי כל הנ"ל יש לומר באדם העובר בין ב' נשים ואלו הב' הן נשיו האם יש בזה גם כן חשש, דאם הוא מטעם הרהור כמו שהובא לעיל אין איסור לעבור ביניהם.
אולם עיין בספר "חוט שני" (על עניני אבהז"ע סימן כ"א) לגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, שכתב (עמ' סט) וז"ל: הא דאסור לעבור בין ב' נשים, נראה דה"ה דבני ביתו נמי בכלל, עכ"ל.
האם עניין זה הוא גם בנשים גויות או רק ביהודיות
בספר שמירת הגוף והנפש כתב: יש להסתפק אם מותר לעבור בין שתי נשים נכריות, ויש להחמיר. והביא משו"ת מהרש"ם מהדו"ד ח"ד סימן קמ"ח שכתב שלא יכול להכריע בדבר זה וע"כ נכון לומר את הפסוק. אולם בספר בית וועד לחכמים שנה ח' סימן צ"א הובא משם הגאון מבוסק ראיה מזוהר חדש רות (דף פ"א ע"ב) שאין חילוק בין נשי ישראל לנשי עכו"ם (עי"ש הראיה), ובילקוט אברהם כתב דכל שכן שיש להקפיד בנכריות.
א"ה ריחמ"א, ונ"ל דיש חילוק בין נשי ישראל לנשי עכו"ם דלמובא בגמ' הוריות שהוא משום שקשה לשמוע הלימוד הוא רק בנשי ישראל (שגם הם שייכות בלימוד תורה בחלקים שחייבות לקיים), שהרי נשי עכו"ם אין להם שייכות בלימוד תורה, וע"כ מי שעבר בין ב' נכריות אין לו בזה משום שכחה. אבל הגמ' בפסחים שהוא משום סכנה, י"ל שאין חילוק בין נשי ישראל לנשי עכו"ם, והראיה שהובא מזוהר חדש רות תוכיח ששם ניזק בגופו וממונו, ולא דיבר שם שהיה לו נזק בעניין לימודו, שאם היה לו נזק גם בלימודו היה לזוהר לכתוב שניזק בלימודו, כגון ששכח וכדו', ע"כ.
השלמה לענין הנ"ל - בענין הטעמים שראתה אסתר לזמן את המן אל המשתה ובענין האיסור שאשה תעבור בין ב' אנשים והנזק.
מצאתי בספר טוב להודות (ח"ג) להרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א (קונטרס ב' סימן כו) וז"ל: הנה בגמ' מגילה (טו ע"ב) עמדו רז"ל בשאלה מה ראתה אסתר המלכה שזימנה את המן למשתה והובא שם שתים עשרה דעות של רבותינו תנאים ואמוראים, וחתם התלמוד: "אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה כמאן חזיא אסתר דעבדא הכי. אמר ליה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי" עיי"ש. ושם מבואר שרבי יהושע בן קרחה אמר: "אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא", ופירש רש"י ז"ל: "שיהרג הוא והיא שיחשדני המלך ממנו, ויהרוג את שנינו. [נוסח אחר וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה"], עכ"ל.
ומטו משמיה דרבינו הגדול הגר"א זצ"ל שאמר אילו הוינא התם אמינא אנא גם כן טעמא מה ראתה אסתר שזימנה את המן והוא על פי מאמרם בפסחים (קי"א ע"א) הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה אם בתחילת נדתה היא הורגת אחד מהם, ואם בסוף נדתה היא עושה מריבה ביניהן ע"ש, ובמסכת מגילה (טו ע"א) אמרו ותתחלחל המלכה מאד שפירסה נדה, ולכן חשבה אסתר להזמין את אחשורוש והמן לסעודה, שהיא תעבור ביניהם, ואם היא בתחילת נדתה יהרג אחד מהם ומימלא תתבטל הגזירה, שהרי כי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה, ואם היא בסוף נדתה תעשה מריבה ביניהם וגם כן תתבטל הגזירה, ודפח"ח, והובאו הדברים בספר קול אליהו על אסתר (אות קמ"ב), ובספר דברי אליהו על אסתר (דמ"ז ע"א), ובביאור הגרי"ז שטערן ז"ל בעל זכר יהוסף למגילת אסתר (ה' ד' דל"ז סע"ב), עיי"ש.
ודע שמה שאמרו משם הגר"א שאסתר שהיתה נדה אמרה שהיא תעבור בין המן ואחשורוש ואז ממה נפשך או יהרג אחד מהם, או תהיה מריבה ביניהם ותתבטל הגזירה, יש לי להעיר חדא דלא ידעתי מנין שחוק זה נהג גם במלכות פרס (שלא מצינו כן אלא גבי מלכות רומא בתענית (כט סע"א) ויש חילוק בין מלכות רומא למלכות פרס ועיין בבא קמא (קיז ע"א) ועוד), ותו שהרי בפסחים שם כתבו שהיינו דוקא כשעושה כישוף אבל לא סתם אם עוברת ביניהם, ומי לימא לן שאסתר ידעה בכשפים. ותו דמה שאמרו שאם נדה עוברת בין שנים אזי הורגת אחד מהם או עושה מריבה ביניהם, זה פועל רק על ידי כישוף, ונניח שאסתר ידעה בכישוף, יש לעיין אם מותר היה לאסתר לעשות כשפים כדי להרוג אחד מהם וכו', אבל נראה שהיה מותר, מאחר שהיה אז פיקוח נפש דכל כלל ישראל. ותו מנין לנו שגויים גם הם בכלל זה דנדה העוברת ביניהם מסכנת אותם, ואולי כל הנך כללים וסכנות רוחניות, לא נאמרו אלא רק בישראל, אבל לא בגוים דלא מזיק להו ענין זה, הם עצמן טומאה וכבר שבעה לה טמאה, ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ד (סימן קמח) שכתב דלא ברור לו דאם ישראל עובר בין שתי גויות יש סכנה. ומה שכתב בספר אוצר י"ד החיים (סימן תתרל"ד) להביא ראיה מדברי ספר הזהר חדש שגם בעובר בין שתי גויות אסור, לא הבנתי כלל, ומנין לו שבקסריה היו רק גויות ולא היו גם ישראליות ועליהו קאי דברי הזהר, והוא תימה לענ"ד, וקצרתי. ואף אם תמצי לומר דגם בגוים יש סכנה הזאת שלא תעבור נדה ביניהם, אולי היינו כאשר אשה גויה תעבור, אבל לא כאשר תעבור אשה יהודית, וכההיא דשבת (ל"ב ע"א) דשטן בתרי אומות לא שליט, וכל זה צל"ע, עכ"ל.
באיזה צורות האיסור של ב' נשים ואשה בין ב' אנשים
בספר "חוט שני" (אבהע"ז כ"א) כתב (עמו' סט-ע) וז"ל: גדר דעובר בין ב' נשים או אשה שלא תעבור בין ב' אנשים לא נתבאר אם גם הם עומדים בצורות שונות כגון באלכסון וכיוצ"ב, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, לענין אלכסון כתב בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, אות כה (עמ' ז') וז"ל: שאלה: אם עומדות שתי נשים באלכסון, האם מותר לעבור ביניהן? תשובה: לא, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, ובספר "בן איש חי" (שנה ב' פנחס אות יז) כתב וז"ל: והיינו דווקא אם מכוונים יחד, וכו', עכ"ל. ומשמע מדבריו שאם עומדות באלכסון אין בזה משום ב' נשים, וצ"ע.
עוד כתב בספר "חוט שני", אחת עומדת ואחת יושבת אם גם זה בכלל זה (א"ה ריחמ"א, המובן מדבריו שנשאר בצ"ע בזה).
עוד בספר "חוט שני" כתב, וז"ל: אמנם אם אין היא עומדת אלא מחוץ לד' אמותיו מסתברא דאין לחוש בזה, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, וכן כתב הבן איש חי הנ"ל וז"ל: אם יש בין זה לזה ארבע אמות- לית לן בה, עכ"ל.
ובספר שמירת הגוף והנפש ח"א סימן קי"א אות ז', כתב וז"ל: וכן כשיש מרחק ד' אמות בין אשה לרעותה מותר לעבור ביניהם, עכ"ל. וציין בהערה ח' לבן איש חי, והביא שכ"כ בספר ילקוט אברהם (מ"ג).
ובספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב באות כח (עמ' ז') וז"ל: מה שיעור המרחק בין ב' נשים שיהיה מותר לעבור ביניהן? תשובה: אין לו שיעור, עכ"ל.
ונראה שיש להקל בזה דגם ה"חוט שני" והבן איש חי, וילקוט אברהם, מקילים בזה.
עוד בספר "חוט שני" כתב וז"ל: וכן ב' נשים שבאות מב' כיוונים כגון אחת ממזרח ואחת ממערב ונפגשים זו כנגד זו והוא עובר ביניהם, לא מיקרי בין ב' נשים, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב באות כד (עמ' ו') וז"ל: שאלה: מה הדין אם אשה אחת הולכת למזרח ואחרת למערב, האם מותר לעבור ביניהן? תשובה: אין נפקא מיניה, עכ"ל.
עוד בספר "חוט שני" כתב, וז"ל: אבל אם הולכים בכיון אחד מיקרי ב' נשים,עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, וכן כתב הבן איש חי הנ"ל, וז"ל: והיינו דווקא אם מכוונים יחד, עכ"ל.
כתב בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, וז"ל: שאלה: האם הקפידא רק כשהשתי נשים יש להן איזה שייכות ביניהן כגון שהולכות יחד או מדברות ביחד, אבל כשזו הולכת לדרכה וזו הולכת לדרכה אין קפידא, או שצריך כן לחשוש גם בזה? תשובה: כן, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, ובספר שמירת הגוף והנפש ח"א סימן קי"א הערה ח' (עמ' של"ב) כתב וז"ל: ובספר שולחן חי סימן ש"ז סעיף ב' כתב דנראה מצד הסברא דאם יושבים בפני עצמם ואינם נקראים צוותא חדא אין חשש, עכ"ל.
בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב באות כז' (עמ' ז) וז"ל: שאלה: אם אשה אחת עומדת על מרפסת והשניה על הארץ, האם מותר לעבור ביניהן? תשובה: אין קפידא, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, וכן כתב ה"בן איש חי" הנ"ל, וז"ל: ונראה לי דאם הכלב אחד יושב על האצטבה , והשני בקרקע למטה, דשטח האצטבה גבוה מגב הכלב- לית לן בה. וכן הוא הדין בשתי נשים, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, ובספר שמירת הגוף והנפש ח"א סימן קי"א הערה ח' (עמ' של"ב), העיר על דברי בן איש חי אלו וז"ל: ואמינא אנא לפענ"ד דמצד הסברא אם אחת מהנשים יושבת על אצטבה (וכיוצ"ב) ד' על ד' וגבוה י' ג"כ אין חשש דהרי היא חולקת רשות לעצמה, ולא אבין למה לא הביא חילוק כגון דא בבן איש חי, עכ"ל. וכן יש לומר הערה זו על דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א.
באו נשים לידו
בספר "גם אני אודך" (ח"ב) תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, כתב באות יט' (עמ' ו') וז"ל: שאלה: אם כבר נמצא בין ב' נשים, [כגון שבאו הנשים לידו], האם יכול לצאת משם, או שעדיף שיזוזו משם הנשים ואז ייצא? תשובה: יש ענין לצאת עיין פסחים קי"א ע"א, עכ"ל. [בגמרא שם איתא אין "ממצעין" ולא מתמצעין ואלו הן וכו' והאשה, ע"כ. אלמא שיש קפידא שהוא עומד באמצע בין ב' נשים, וק"ל]. א"ה ריחמ"א, ועיין מה שנביא בעמודה הבאה משם ספר שו"ת מנחת יצחק ח"י.
כשהולכים האם יש חשש זה
בספר שמירת הגוף והנפש ח"א סימן קי"א אות ג' כתב וז"ל: יש אומרים דכל זה לא נאמר דוקא אם האיש עובר בין שתי נשים שעומדות, או שהאשה עוברת בין שני אנשים שעומדים, אבל כאשר כולם הולכים אין קפידא. ובהערה ד' כתב מקורו מספר שלמת חיים ח"ב סימן ל"ב (תק"ג), וטעמו הוא דלא שייך כי אם באחד מהם קבוע, וכתב שם בח"ד סימן כ' דזה נאמר דוקא באיש ההולך ופוגע בשתי נשים שהולכות משני צדדיו, אבל אם שלשתם מתכוונים ללכת ביחד יש להקפיד שהאיש לא ילך בין ב' הנשים ושהאשה לא תלך בין ב' אנשים, (ובסימן כ"ו בשלמת חיים אין הדברים ברורים לאיסור).
א"ה ריחמ"א, וכמובן גם אם נאמר שבאופן זה אין משום סכנה ושכחה אבל ודאי יש כאן משום חוסר צניעות שאשה תלך בין ב' אנשים ואיש בין ב' נשים.
האם כעומד האיש האם יכולות ב' נשים לעבור וכן אשה עומדת ועוברים ב' אנשים
עוד כתב בספר שמירת הגוף והנפש ח"א סימן קיא אות ד' וז"ל: יש להסתפק אם מותר לשתי נשים לעבור כשאיש עומד באמצע. וכן יש להסתפק אם שני אנשים מותרים לעבור כשאשה עומדת באמצע. ובהערה ה' כתב מקורו הספק מספר הליכות ביתה (סימן כ"ח הערה ט"ו, וכן עיין שם בהערה י"ד). א"ה ריחמ"א, ולכאורה לפי המובא להלן יש צד להקל, וצ"ע.
האם כשעומדים או יושבים גם אסור
כתב בספר שמירת הגוף והנפש ח"א סימן קי"א אות יא' וז"ל: וכן יש להסתפק אם מותר לשבת או לעמוד בין שתי נשים, ע"כ. ובהערה יג ציין מקורו מספר בית ברוך (מילואים לכלל א' סקל"ט) שמסתפק בישיבה או בעמידה בין ב' נשים או אשה בין ב' אנשים במכונית, דאולי כיון דעמידה וישיבה רק במקרה הוי כהולכין, ומצדד להחמיר בזה. ובספר הזכרון בח"ב אות ט"ז נסתפק אם הקפידא דוקא בעובר, ונשאר בצ"ע. ובספר בית ברוך (ח"ב דף ת"ב) מביא מבעמח"ס שו"ת רבבות אפרים דכל זה הוא דברי קבלה וא"כ אין לנו להוסיף אלא מה שקבלנו. ונראה שכן הסכים עמו בספר שמירת הגוף והנפש שיש צד להקל בזה.
א"ה ריחמ"א, ובשו"ת מנחת יצחק ח"י סימן ס"ח אות ב' כתב, וז"ל: (הוא משא ומתן בספרו של הרב דוד יואל ווייס שכתב קונטרס בדיני איסור דלא יעבור איש בין שתי נשים וכו') באות ט', כתב להסתפק אם הקפידה שלא לעבור בין ב' נשים הוא דווקא בעובר ביניהם, או אף בעומד או יושב ביניהם, ובהגה כתב דלכאורה מלשון הגמ' העובר משמע דווקא לעבור ביניהם, יש קפידה, ועיין בקונטרס ספר הזכרון (אות ט"ז) שנסתפק בזה, עכ"ל. הנה לשון עובר היא בגמ' (הוריות די"ג ע"ב), אבל בגמ' (פסחים קי"א ע"א) איתא בלשון אין ממצעין, אבל רש"י פירש לא יעבור, והנה אם נאמר דדווקא עובר יונח לנו, מה דאיתא בגמ' (ב"מ פד ע"א) ר' יוחנן הוי אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעי בי' וכו' עכ"ל, ונתקשיתי דבשלמא מה דלא חשש לעינא בישא, מובן כיון דאתי מזרעא דיוסף, כדאיתא בש"ס שם, אבל אמאי לא חשש כי יסובבהו ב' נשים בשעת הליכתן מהטבילה, אכן אם נאמר דעובר דווקא אסור אבל ביושב אין קפידא, הרי כבר כתבו התוס' (שם ד"ה יתיב) ליישב, מה דלא חשש למה דאיתא (בפסחים קי"א ע"א) האי מאן דפגע באיתתא בעדן שסלקה מטבילת מצוה אחזה לי רוח זנונים, ותירצו דהיינו דווקא כשפוגע בה, אבל ר' יוחנן שהיה יושב שם בקבע אי זו פגיעה עיי"ש. ולפי"ז דביושב אין קפידה משום רוח רעה, אתי ג"כ שפיר דלא חשש מה דב' נשים יסובבו אותו משני צדדיו, דגם בזה ביושב אין קפידה כנ"ל. ולמעשה צ"ע אם יש לומר כן, וכו' עכ"ל.