שיטת הרי"ף והסתירה בדבריו
מתני' בפ"ק, י"א ע"א, "אין צולין בשר בצל וביצה מבעו"י ע"ג גחלים אלא כדי שייצולו מבעו"י", ובגמ' וכמה? ומבואר השיעור עד כדי "מאב"ד", וכך פסק התם הרי"ף.
והנה בסוגיא דפר' כירה פסק דאסור להשהות מבעו"י היכא דלא התבשל כ"צ, ואפי' התבשל כ"צ מ"מ אם מצטמק ויפה לו אסור להשהות מחשש שמא יחתה בגחלים משחשיכה.
והקשה הר"ן על הרי"ף, וכן הקשו שאר ראשונים דלכאורה יש סתירה בדבריו, דהא הכא בשהייה דכירה פסק כדברי רבנן דאין להשהות היכא דלא התבשל כ"צ מבעו"י ובפר"ק, לגבי מתני' דאין צולין בשר בצל וביצה פסק דמותר להשהות מבעו"י אפי' כשיעור מאב"ד, ושתי הסוגייות אזלי כדעת חנניה, ורבנן נמי מודו התם להאי שיעורא דבכה"ג שרי לשהויי מבעו"י, וביצה הוי מצטמק ויפה לו ואיך התיר להשהותה מבעו"י ע"ג הגחלים, והרי בסוגייתינו כאן אסר להשהות בכה"ג? וקשיא.
וביאר הר"ן דבביצה אין דבר מפסיק ומפריד בין הגחלים לבינה, ומשו"ה כל שניצולו כמאב"ד מיחרכי ומפסדי, דהתם הביצה יושבת על הגחלים עצמן ומשו"ה שרי. משא"כ הכא דמפסקא קדירה, כי מחתא לאחר שהגיע לכמאב"ד לא קשי ליה, אדרבא ממהר בישולו, ומשו"ה אסור להשהות, דע"כ איכא חשש שמא יחתה בגחלים משחשיכה.