נקודה שניה לאופן דהטמנה
בעצם האיבעיא להו יש לפלפל ולשאול מפני מה אמרו בלשון ספק ? ש"מ דגם לשיטתם יש מקום לומר דהשהייה אסורה דהא מפני שלימדונו דיש מקום להסתפק בהיתר דשהייה ראשית יהא לנו להסתפק אם בכלל להתיר שהייה ? ושנית, מובן מזה שדין שהייה איננו ודאי דמותר אלא אדרבא יש בדין הזה הרבה ספקות וא"כ ממנ"פ אם יש צד כזה והוא חזק לאסור אז מפני מה "יחזרו בהם" לומר צד שני ולאסור רק חזרה אבל שהייה להתיר הרי מאיזה דין נתיר לשיטתם שהייה דהא דומיא דהטמנה ואסור אילולי חנניה דהא מדין חנניה ודאי מובן הצד הזה?