ונבאר מתני' לפי הסבר דאיירי בשהייה (מבוסס לפי שיטת הב"ח)
דהנה התחדש לנו דין דחנניה הסובר דהנחת קדירה ע"ג גחלים מותרת לכתחילה ונקרא היתר זה "שהייה", ומעתה היכא דהתבשיל הגיע למצב מיוחד המוגדר "כשיעור מב"ד" מקבל התבשיל דין שונה לחלוטין ממה שידענו עד כה דמה שידענו הוא דין הטמנה וחמיר דין הטמנה שבעתיים ומ"מ כמו שאמרנו דע"י דהתבשל כמעט כראוי מקבל התבשיל דין יותר קל ופחות חמור, ומעתה נלמד את המשנה בתורת שהייה, ומאי דאמר רש"י "דמוסיף הבל" ליכא כלל קושיא עיין בדברי הב"ח סי' רנ"ג סעי"ק י' שיישב דעת רש"י וחידש בו יסוד גדול בכל ענין הגזירה דשמא יחתה דכתב התם וז"ל הקדוש:
"ולפענ"ד דאף רש"י מודה דלא אמרו מוסיף הבל אלא בהטמנה ולא בא רש"י אלא לפרש מפני מה אסרו להשהות בגפת ובעצים טפי מבקש וגבבא הא לא קעביד מעשה בשבת וקאמר דבגפת ובעצים מוסיף הבל תמיד כשיחתה הילכך באינו גרוף חיישינן שמא יחתה ואע"ג דבגרוף נמי מוסיף הבל מ"מ כיון דאית ליה היכרא דלא ליתי לחיתויי שרי ולעולם דעת רש"י ככל הפוסקים דהטמנה חמיר טפי משהייה" עכ"ל הב"ח. ונמצא דנלמד בשיטת רש"י נמי דשונה דין שהייה מהטמנה דהטמנה חמור הוא, ושהייה מוכרח הוא דקיל טפי.