הדינים היוצאים בענין מגיס
דלכו"ע, אין איסור מגיס לאחר שהתבשל כמאב"ד, וכמו בצמר ליורה דההגסה הרי היא מקרבת את הצבע לצמר ובצביעה הראשונה מיקרי כבר צבוע, ומי שיבוא אח"כ ויוסיף לצמר צבע, פטור אבל אסור. ה"ה לגבי בישול כמאב"ד דמיקרי כבר התבשל לענין איסור בישול נוסף, והיינו לענין מגיס ושוב לא עובר על איסור מבשל.
ומדברי הרשב"א למדנו. דבהגיע למאכל בן דרוסאי, אפי' באינה גרופה, אין חשש שמא יגיס, דהא אפילו יגיס אינו עובר משום מבשל, וז"ל, "ועוד יש לי לומר דכל דבשל כמאכל בן דרוסאי ליכא משום מגיס, דהא מגיס בכל מקום משום מבשל הוא דמחייב, וכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי, תו ליכא משום מבשל, וכענין שאמרו בפר' כירה, למ"ד שמן אין בו משום בישול, דמותר לתת אותו אפי' במקום שהיד סולדת בו", עכ"ל.
וניישב הקושיא הראשונה שבה פתחנו את הקונטרס, הסתירה בדברי חנניה, ע"י ביאור מתני' דפר' כירה בב' אופנים, כפי מהלך שהתחדש לי בסוגיא.
האחד אופן דהטמנה, ואידך, אופן דשהייה, ולבאר הענין נתבונן בכמה נקודות חשובות בסוגיא דאיכא בהן נפק"מ לכל הדינים, ונבאר תחילה אופן דהטמנה. וכן תתלבן סוגיית שהייה והטמנה בחומרתן ובשינוייהן בסייעתא דשמיא.