בקושיית רעק"א מסוגיית מגיס
והנה הקשה הרעק"א, מדוע אין דנין בסוגיא מדין מגיס בקדירה ואפי' בגרופה וקטומה יתחייב משום מבשל דאורייתא, דמשום שמא יגיס אסור אף לאחר מאב"ד ואף בגרופה וקטומה, וכדאיתא בפר' קמ' דשבת (י"ח, ע"ב.) בההיא סוגיא דיורה עקורה וטוחה, דהקשה שמואל וניחוש שמא יגיס ביורה, ויתחייב משום צובע? וכמבואר התם בחידושי הרשב"א (שבת פ"א עס"ד ד"ה ומהא) דעכ"פ לפני מאב"ד איכא איסור מגיס, ותירצה התם הגמ' בעקורה וטוחה, משמע מיניה דבעקורה גרידא איכא איסור דמגיס, והכא במתני' "עד שיגרוף" משמע דבהאי גרופה וקטומה ליכא טפי שום חשש והרי לא כן הוא וכפי שביארנו?
ועוד הקשה דהנה הסתפק הרשב"א בתבשיל שהוא קודם מאב"ד היכא דהכירה גרופה וקטומה, האם יהא אסור להשהות מטעם דחיישינן שמא יחתה, או דילמא לא חיישינן ויהא מותר להשהותו, ופסק דודאי אסור להשהות דחיישינן שמא יחתה דהא לא הגיע לשעור של מאב"ד.
וא"כ מקשה מדוע הסתפק הרשב"א בקודם מאב"ד אי חיישינן שמא יחתה הרי הרשב"א גופיה כתב דהיכא דהגיע לכדי מאב"ד תו ליכא חשש מגיס ומשמע מדבריו דקודם מב"ד איכא ודאי איסור מגיס, וא"כ מדוע דן בשאלה מדין חשש דמחתה תיפוק ליה מטעם מגיס דהא קודם מאב"ד ליכא שום ספיקא וודאי דיהא אסור להשהות בהכי, ונשאר בצ"ע.
ועוד הקשה מדוע הראשונים לא הזכירו כלל חשש זה של מגיס, וכמובא בשו"ע (בסי' רנ"ג), דפסק להל' דקודם מב"ד האיסור להשהות הוי מטעם שמא יחתה, ולא כתב טעמא משום מגיס הרי לכאורה טעמא דשמא יגיס אלים טפי מטעמא דשמא יחתה דהא ליכא פלוגתא בדין מגיס דהוא אסור ועובר עליו משום מבשל ובודאי בדלא התבשל אפי' כמב"ד?
וכתב עוד הגרע"א (בשיטת הרמ"ך הידועה הובא בכ"מ בפ"ט מהל' שבת, ה"ג), דמצאנו דהרמ"ך למד בהתבשל בפחות ממאב"ד איכא חיוב בישול מדין מגיס אפי' בגרופה וקטומה. עכ"ל רעק"א.
ביאור דבריו: דהא פסק הרמב"ם (שם) וז"ל, המבשל על האור דבר שהיה מבושל כ"צ וכ"ו פטור, עכ"ל הרמב"ם. ותמה הרמ"ך (שם בכ"מ). דמשמע מיניה היכא דלא הספיק להתבשל כ"צ כי אם כמב"ד יהא חייב משום מבשל, וא"כ איך מותר להשהות ע"ג כירה גרופה וקטומה דבר הצריך לו לאכול בלילה ניחוש דילמא מגיס כדגזרינן בצמר ליורה דבעינן עקורה וטוחה, ואלא לאו ש"מ דכל דבר שהתבשל כמב"ד, אם מבשלו יותר שוב אין בישול אחר בישול, משמע מיניה דבפחות ממאב"ד איכא חיוב בישול מדין מגיס ונשאר הרמ"ך בצ"ע.