שיטת הרש"ל
מובא בתפארת שמואל על הרא"ש. סי' א' אות ה'. דמאכל בן דרוסאי, הוא הכלל הקובע להתיר שהייה, אפילו על הגחלים עצמן כשהן בוערים, וכלשון הרש"ל "הנראה בעיני לפסק הלכה דודאי מותר להשהות קדירה ע"ג כירה, אפי' בתוך הכירה והיא מלאה גחלים בוערות" ומפני שהתבשל כשיעור מאב"ד, ואפילו בתנור מותר אם הגיע למאב"ד, ולא חיישינן לשמא יחתה, בין בכירה ובין בתנור". עכ"ל.
ובאופן השהייה מצינו שתי שיטות. א. שיטת הר"ח, ב. שיטת הרמב"ם, ג. והרש"ל דנחלק בדין עם הרמב"ם וכדלקמן.
א. שיטת הר"ח, איירי דהקדירה מונחת על כסא של ברזל וכן מובא בדברי הטור רנ"ג בשם הר"ח דאי מונחת על הגחלים עצמן הוי כמו הטמנה ואסור. ועיין בחזו"א, חאו"ח סי' ע"ז.
ב. שיטת הרמב"ם בפר' ג' מהל' שבת הל"ג. משמע דאין הקדירה מונחת על כסא של ברזל אלא מונחת על הגחלים, דכתב וז"ל, מניחין קדירה ע"ג האש או ע"ג גחלים והן מתבשלים והולכין כל השבת ואוכלין אותה בשבת ויש בדבר זה דברים שהן אסורים גזירה שמא יחתה בגחלים, עכ"ל. מבואר בדבריו דאופן השהייה איירי על הגחלים ולא ע"ג כסא, ודלא כשיט' הר"ח שהזכ', ע"כ.
ג. שיטת הרש"ל. וז"ל. דוודאי הכא מיירי שהקדירה מונחת על הגחלים עצמן ואיירי בהתבשלה כמאכל בן דרוסאי ומותר להשהות בכי האי גוונא אפי' בתוך הכירה והיא מלאה גחלים בוערות ואף בתנור מותר בכי האי גוונא אפי' באינה גרופה דוודאי לא יחתה, וכן תבשיל חי מותר מאחר שאינו ראוי לצורך הלילה וכל הלילה יתבשל לו כראוי", וכתב דלא כהרמב"ם, דלהרמב"ם אסור להשהות בכל התנאים הללו, ובוודאי יש איסור בתנור אפילו בגרוף וקטום ומפני שחומו רב וע"כ אפי' גרוף וקטום, אסור להשהות, וכתב דהסברא היא להיפך, דיותר אסור תבשיל חי מתבשיל שהתבשל כמאב"ד, דאילו תבשיל חי יש יותר חשש שמא יחתה לצורך הלילה דהא תנור חומו רב, ופליג על דעת הרמב"ם, ומתיר להשהות הן בתנור והן בכירה ואפי' בכופח, וכופח הוא כעין כירה רק שיש לו מקום לשפיתת קדירה אחת.
ובאמת ברמב"ם לא הוזכר כלל "תבשיל שהתבשל כמאב"ד" אלא "תבשיל התבשל כ"צ" או "תבשיל שלא התבשל כ"צ" וסבר כהרי"ף דבלא התבשל כ"צ אסור להשהותו, ומשמע מדבריו דמאב"ד מיחשיב "לא התבשל כ"צ", וכך השיג הגהמ"י (שם) דלהרמב"ם "מאב"ד" לא מיקרי מבושל כ"צ. ע"ש באריכות.