פרק ו' - "איסור" חצאית ארוכה ?!
אחר אלו הדברים הרינו להתייחס לשורש החורבן בנידון זה והוא ה"איסור" החדש שהומצא בדור האחרון היינו "איסור חצאית ארוכה" שבעוונותינו הרבים כבר חדר כמעט לכל שכבות המחנה עד כדי כך שבחלק ניכר ממוסדות החינוך כופים את הבנות ללכת משום כך בחצאית קצרה בדוקא. {43}
ומחמת רוב המבוכה בזה ראינו לבאר מה ה"מקור" ל'איסור' זה, מה "טעמו", ומה השתלשל ממנו.
מקור ה"איסור"
'איסור' זה, אין לו {44} מקור בפוסקים ולא יצא מעולם מפיהם של גדולי ישראל. כל המעיין בדברים, ולומד את הסוגיות, לא יכול שלא להתפלא על 'איסור' תמוה זה. מלבד זאת מובן לכל שמסברא עדיף לכסות כמה שיותר, וככל שהכיסוי ארוך יותר, כך הוא מוסיף קדושה וצניעות ומונע מכשול.
ואדרבה, אף אילו היינו מוצאים פוסק שאוסר חצאית ארוכה, אפי' פוסק קדמון, היתה מתעוררת תמיהה גדולה על דבריו, וכל אחד היה מעדיף לסמוך ולנהוג כהפוסקים האחרים שאינם אוסרים זאת, אחר שכך ראוי מסברא לעשות. אך העובדה היא, שאין אף פוסק כזה שאוסר, ואדרבא במעט ההתייחסויות שיש בקדמונים לנידון נמצא דכולם מעודדים ומחייבים את העניין, ולא עלה חלילה על דעתם מחשבה כזו, ולהמציא איסור כזה בניגוד לשכל הישר, אין לך דבר תמוה ומשונה יותר מזה.
וכה דברי הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, ויבלט"ח הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ שליט"א (בקונטרס 'בגדים הדוקים'): "המאריכה את החצאית הרי זו משובחת מאחר ותוספת אורך היא תוספת צניעות" עכ"ל.
ואיפה נשמע כדבר הזה, שגדולי ישראל צריכים להכריז ולחזור ולהכריז, שאין שום איסור בדבר שהיה מנהג ישראל מאז ומעולם [ראה להלן], ומוזכר לשבח בדברי הש"ס והפוסקים, ולבקש מהציבור להפסיק את המלחמה נגד התופעה הרצויה.
טעם ה"איסור"
וכאשר מבררים אצל ה'יודעים' ומנהלי המוסדות מה המקור והטעם ל'איסור' זה, נמצא כי הם בעצמם אינם מגובשים בדעה אחת, אלא ההנחה הבסיסית של כולם הוא ש'הדבר אסור'! ורק צריך להבין 'מדוע'... וממילא מנסה כל אחד להסביר זאת באופן שונה מחברו. אלו אומרים משום 'בחוקותיהם לא תלכו', ואלו טוענים 'מאחר וזאת האופנה', אלו יאמרו שזה כדי 'להבדיל מהרחוביות', ואחרים יאמרו שחייבים להתרחק מהציבור המזרחי.
ואף שלכאורה אין טעם להתייחס ו'לדון' בטענות אלו, שמלכתחילה לא התבססו על שום מקור, אעפ"כ נבא לברר כל ה'טענות' הללו בקצרה. ולבחון אם יש בהם ממש.
להבדל מחברה רעה, ומראה 'רחובי'
הטענה של מראה "רחובי" בשמלות הארוכות עצת היצר היא, וכי איזו ועדה קבעה שדוקא גילוי צורת השוק היא הדרך המכובדת לבת ישראל רח"ל, ומאיזה סעיף בשו"ע הגיעה טענה זו?!
והרי בקרב ה'רחוביות' מצוי לבוש 'קצר' באותה מדה שמצוי לבוש 'ארוך', ואפי' יותר, וכן הוא בקרב המזרחי שרבים מהם הולכות גם הם כנ"ל, וא"כ מי זה החליט, שה'אורך' הוא החלק ה'רחובי' (והרי ההולכות בבגד ארוך, מוסיפות סממנים אחרים כדי לשוות לזה מראה 'רחובי', ואין כאן מקום לפרט, אך לא ה'אורך' הוא הבעיה).
ואפי' היה אמת בטענה, שזהו אכן עניין 'רחובי' ח"ו, היכן שמענו שמותר וצריך לעבור איסורים ע"מ להראות מובדלים?
ומעניין להביא כאן את דברי מייסדת בית יעקב מרת שרה שנירר ע"ה (אם בישראל – ח"א עמ' 163) וז"ל: "אין בכוונתי לומר כי כאשר האופנה היא ללבוש חצאית בגזרה מסוימת למשל עלינו להתלבש בצורה שונה או הפוכה. לא! כל דבר שבאופנה שאינו מנוגד לדיני ישראל מותר", עכ"ל.
וכמה מתאימים דברי מרן הרב שך זצ"ל לעניין זה במה שאמר וז"ל: "חוסר צניעות בפרהסיה וברה"ר גורר בעקבותיו חילול ה' נורא ואיום, מלבד עצם חומר ענין חוסר הצניעות כשלעצמו. נוצר היום מצב רח"ל, שאצל הערבים - להבדיל – הולכים יותר בצניעות מאשר אצל אחינו בני ישראל, והרי זה חילול ה' נורא שהעם הנבחר ירוד ומחולל כבודו בין הגויים". (אורחות הבית קנא).
וכן כתב בשו"ת "משנה הלכות" הג"ר מנשה קליין זצ"ל (סימן שט"ז) "ולענ"ד גם את הטוב נקבל והלואי שילכו כולם בשמלות ארוכות, ואדרבא לאחר שהם ישנו ה"מעדע" ויחזרו למקורם, אנחנו בשם אלוקינו נלך ונדרוש מהנשים; אם בשעת ה"מעדע" לא היה קשה לכם ללבוש שמלות ארוכות, א"כ למה לא יעשו כן שלא בשעת ה"מעדע", והנשים הצנועות יקבלו מאיתנו, ובמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר" עכ"ל.
ובאמת, מחמת הטענה זו עצמה של "להבדל מחברה רעה" ו"להתרחק מן האופנה" {45}, דווקא מחמת זה מן הראוי להחדיר בביתנו את עניין ההליכה בבגדים ארוכים כמה שיותר, ע"מ לשמור ביתנו מרוחות זרות של מושגי צניעות לא נכונים המוצאים את מקומם אף אצל לומדי התורה. {46}
אם כן, עולה שאין מקור וטעם לכך שאסור ללכת עם חצאית ארוכה, והאומרים כן מתעלמים מדברי הש"ס, הפוסקים ומורשת הצניעות שהיתה נהוגה בישראל מימות עולם.
בחוקותיהם לא תלכו
לגבי הטענה שבחצאית ארוכה עוברים על איסור "בחוקותיהם לא תלכו". ב"בית יוסף" (יו"ד קעח) נתבאר בזה"ל: "אין שום איסור לישראל ללבוש לבוש הנהוג בין העובדי כוכבים (דהיינו לבוש צנוע הנהוג אצל הגויים), מאחר שהוא דרך כשרות וצניעות כאותו של ישראל", עיי"ש, וכן מבואר במהרי"ק וברמ"א ובעוד פוסקים דאיסור "בחוקותיהם לא תלכו" כולל בתוכו רק דבר שעושים הגויים לשם פריצות או דבר שהוא אצלם חוק בלי טעם, אבל הנהגה טובה של הגויים אין בה שום איסור, והדבר פשוט.
ואדרבא מבואר בסנהדרין (לט:) "כמתקונין שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם" וש"מ דישנה טענה על בני ישראל במה שאינם דבקים בהנהגות טובות בזמן שהגויים גדורים בהם.
וכמה שקר יש בטענה זו, בזמן שעיקר הלבוש החרדי היום מגיע כולו מיצרנים גויים אשר מייצרים עבור גויים באין פוצה פה ומצפצף, ורק בנידון החצאית הארוכה פתאום זועקים בעם ארצות נוראית על חשש חוקות הגויים.
הרחקה מהאופנה
הטענה שחצאיות ארוכות אסורות בלבישה משום שהן נכללות בבגדי 'אופנה' גם היא תמוהה ביותר, שהרי האופנה משתנה חדשים לבקרים, וכיום האופנה היא דוקא ללכת בחצאית קצרה. ובכלל רוב ככל הבגדים המוצעים בחנויות לנשים החרדיות כיום הם לפי "צו האופנה" העדכני ביותר, אז איפה בדיוק המלחמה נגד האופנה?!, וכמה חלמאות יש ברעיון של "להתרחק מהאופנה" אך ורק בסממן הלבוש היחידי שעוד מזכיר את הימים של קודם פרוץ האופנה, ומשל לאדם חרדי שהולך לצבא ולומד באוניברסיטה, אך מקפיד ללכת בלי כיפה כדי להבדל ממחנה המזרחי... ואותו דבר בנידון דידן, ואין לך זיוף גדול מזה.
חומרת היצה"ר נגד תורתנו הקדושה
האדמו"ר מזוטשקע בספרו "הצניעות והישועה" זעק עוד בזמנו, שאם ילחמו נגד חצאיות ארוכות בסוף עוד יגיע מצב בו יאלצו להלחם על חצאיות קצרות גם כן, ואכן עינינו רואות כיום בנגע החצאיות הקצרות שפשה במחנינו באופן נורא רח"ל.
והביא שם עוד ראיה לכך שכל המלחמה נגד "החצאיות הארוכות" כולה אך ורק תוצר של הבעל דבר, וז"ל: "ידוע דבדורות האחרונים העולם מתרעמים על החומרות, ובכל דבר ודבר מוצאים להם היתרים וקולות, ואפילו המון החסידים והחשובים, וכמה דברים שמפורסם ופשוט לכל דהכרח לתקן, והוא קשה כקריעת ים סוף, וחומרא הנ"ל לאסור בגדים ארוכים לנשים, נתקבלה בהמון החסידים והחשובים באהבה וברצון, ולית מאן דפליג עלה, ונשתנו בזה סדרי בראשית דנהיגי לחלוק בחומרא (דהיינו שנוהגים לחלוק על החומרות), וזאת אומרת דחומרא זו, אינה חומרת תה"ק נגד יצה"ר, רק היא חומר יצה"ר נגד תוה"ק ר"ל, וממילא מי שרוצה לקיים רצון הבורא ב"ה, אסור לו להחזיק בחומרא זו, שאינה אלא קולא נוראה ר"ל", עכ"ל.
וחיזוק לדברים ניתן למצוא בפירוש הגר"א למגילת רות (פ"א פי"ח) וז"ל: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת וכו' – אם יראה (היצה"ר) שאינו יכול לו, מפתהו במצוה מעוטפת כמה עבירות. והרוצה לבחון עת באה לידו המצוה, אם היא מיצר הרע או לא – יבחין בעת עשיית המצוה, אם אבריו נעים ונדים בעת ההיא בזריזות לעשות "המצוה", מסתמא היא עצת היצר [עד כמה שיודע בעצמו שלא עמל לקנות מדרגה זו], כי איך יכול להיות שאברי הגוף הכבדים אשר טבעם לילך אחר תאוותם הגופני יתלבשו רצון לעשות?! אין זה כי אם מעצת היצר הרע", עכ"ל.
ואם כן לענייננו הדבר פשוט שכל המלחמה נגד אריכות המלבושים אינה אלא עצת היצר, שכן בכל שאר העניינים ידוע שהדבר קשה מאוד לעורר את העם, וכמו שמצינו לגבי הצפיה בסרטים שנאסרו ע"י כל גדולי ישראל בכל אופן וצורה שהיא, ואעפ"כ הדבר נעשה לכתחילה בריש גלי ואפילו בחלק ממוסדות החינוך, וכן בגדים צמודים, נופש בחו"ל וכו' אשר עדיין לא נגדר הדבר לחלוטין בקרב הציבור למרות התבטאויות מפורשות וחריפות ביותר שיצאו מפי גדולי ישראל בנידון. כאשר מאידך המונים מישראל 'מזרזים' בדבר חומרת ה"איסור" של הליכה במלבושים ארוכים, והדבר נאכף בסמינרים בתוקף, ונכתב בתקנוני בתי הספר השונים ואפילו המקילים במצוות 'מקפידים' על הנושא ו"מהדרים" בדבר, וכל זה בזמן שהדבר לא יצא מפי אף אחד מגדולי ישראל, לא פורסמו בנידון עלונים, לא נעשו כנסי חיזוק וחוגי בית, ואין אפילו פוסק קדמון אחד שמזכיר עניין שכזה אפילו במשהו, וכל בר דעת יראה שכזו "הצלחה" במיגור התופעה של החצאיות הארוכות, אינה אלא מעשה הבעל דבר להסיט את ישראל מדרך הצניעות בה דרכו אמותינו הקדושות.
פירצה שהיא מן הגדולים
וראינו להביא כאן עוד מדברי בעל "הצניעות והישועה" בדבר גודל החיוב על הנשים החשובות אשר מהם לומדות שאר נשות המון העם וז"ל שם (פרק ט' אות טז) "וראוי להעיר בזה מוסר השכל לקצת נשים חשובות שאין יוצאות ידי חובתן בזה כראוי, וטוענות הלואי ויעשו כל בנות ישראל כמוני, וזה באמת שטות, כי הם כמו גוף האדם, שיש בו אברים מאברים שונים, ויש בו גבוה מעל גבוה, ואי אפשר שיעמדו אברים התחתונים בגובה של העליונים... ובע"כ אשה החשובה מוכרחת לדעת שהאחרות לא יעשו כמעשיה, ובע"כ יפחתו מזה, ומוכרחות לחשוב ולהתנהג באופן שגם אחר הפחת שיפחתו הפשוטות ישאר המצב כראוי, ולכן החשובות מוכרחות להוסיף וכנ"ל בגמרא דשבת (צח:) הנ"ל דנשים החשובות היו בגדיהן נגררות אחריהם בארץ, כדי שאחר שהנשים הפשוטות יפחתו מהם, ישאר עדיין כשיעור. ואם החשובות מצמצמות בשיעור החיוב, הוו כמכריחות את הפחותות מהם, שימעטו משיעור החיוב וחטאת עמך, שכת אחר כת ממעטות יותר ויותר וממילא הן גורמות בזה הפריצות בעולם ר"ל.
ואל יאמר האומר כי לא כן הוא דהיינו שיאמר כי כל הנשים כולן עושות כאשר ישר בעינהן ואינן לומדות מן הצנועת בזה כלום וממילא אין על הצנועות שום אחריות בזה, שהרי כלל גדול מסרו לנו חז"ל [ב"ר פכ"ו] כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, ואע"ג דלכאורה יפלא הדבר, כגון בזה הזה שרואין פרצות נוראות בעולם בגניבה וגזילה וגילוי עריות ושפיכת דמים וכו', איך יעלה על הדעת דהפריצות הללו באו מהגדולים ח"ו.
אמנם הביאור בזה, על דרך שביארנו לעיל דלפעמים שייך שהאדם החשוב לא חטא, ובני אדם טועים לפרש שחטא, ועל פי אותו הטעות לומד גם הוא לחטוא וקראו חז"ל את זה חלול השם, ולכן האחריות על האדם החשוב להזהר שלא יתן מקום לטעות במעשיו, וגם הרי ההמון גורעין ממעשה הטוב שעושים הישרים ומוסיפים להקל לפי דעתן, ודורשים היתר לעצמן דלפי ערך פחיתותן מהגדולים, שפיר דמי להקל בזה, ויש שהפרוצים פרצו פרצה רעה, כגון בלבוש וכדומה. וידוע דהעם מתאוים תאוה בזה, אך י"ל לפמז"ל [ברכות כ"ח] כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם עכ"ל, ומפני הבושה נמנע מלחטוא וכן אמרו [נדרים כ.] כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא עכ"ל, לפי שאינו יכול ולא רוצה לבזות עצמו להיות מן השפלים העושים מעשים שפלים ומבוזים, וזה ירמז נמי הכתוב [קהלת ג' כ"א] רוח בני האדם העולה היא למעלה, שמרגיש בנפשו בחינת עלייה ומתעצם להתרומם, דהנשמה בחי' אש חלק אלקי ממעל ונמשך למעלה , ולכן אע"פ שמתאוים תאוה רוחם מתרומם שלא יבזו וישפילו את עצמם, ולא ידבקו במנהג השפלים, ואם השפלים לעצמם לבדם נוהגים בפריצות אין זה פרצה, רק מנהג כת יחידה הוא, ולא כלום הוא. כיון שכלל העם לא החזיקו במנהגם הרע, ואפשר שגם אותה הכת יבטלו מנהגם המאוס, כשיראו שלא נתקבל אצל ההמון, אבל אם המצא ימצא מהגדולים שישתתפו במנהג הפריצות ההוא, ואפילו במשהו, הנה בזה כבר נתנו מהודם עליו, ואז ישמחו ההמון ותיכף יאחזו המנהג הרע ההוא שהתאוו אליו, וגם לא יבוזו להם, שאוחזים מנהג השפלים הבזוי, אחר שכבר נתקבל המנהג ההוא, אצל יחדים מהגדולים, א"כ חשיבותם יגן על ההמון ולא יקרא עוד מנהג שפלים, שכבר הוא מנהג מקובל, וגם שאר חשובי העם כבר יכולים להשתתף בהמנהג שכבר נתעלה, ואין מכלים. ואז הוא נעשה פרצה והו שאמרו כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כי רק הגדולים עושים חיזוק וקיום לפרצה, והבן.
ונתבאר בזה האמת והצדק, כי נשים החשובות שאוחזות משהו בקצהו של מנהג הפריצות הן הן המחיות את המנהג הרע ההוא, ומזה מתפשטים ענפים ושרשים רבים, המקיימים מנהגי הפריצות בעולם... וזהו שכבנו לעיל, שאחריותן גדול מאוד, ולכן חזקו ואמצו ביראת ד' תמיד."
והאמת אומר אני הקטן מחבר קונטרס זה, דכבר כמה וכמה פעמים בעת שמסרתי שיעורים בנידון או שוחחתי עם אברכים בחיזוק העניין, טענו השומעים לעברי כי נשות החסידים של הקהילות השמורות אשר בשכונות מאה שערים בית ישראל וכו' אשר ידועים כחזקים יותר בענייני הצניעות, גם הם הולכות בגילוי צורת השוק ואם כן "מסתמא" עושים הם כשורה, ואמנם על אף שכבר נתבאר לעיל בכמה מקומות דגם עניין זה הוא פירצה בתוך קהילות הנ"ל אשר גדולי ירושלים שבעבר מחו על הדבר, מ"מ ההמון אינו מעיין בכתובים אלא לומד מהנהגות של הנ"ל, ונמצא ממש כדברי בעל "הצניעות והישועה" המובאים לעיל, ויהי' רצון שהללו יתנו ליבם אל גודל האחריות הרובצת על כתפיהם, ויתעוררו לתקן הדבר בהקדם.
המחיר - תכלית הקלקול
ואין להתעלם ממה שאחר כל זאת "מצוה" זו של הליכה בחצאית שאינה ארוכה גררה בעקבותיה עבירה על איסורים רבים ומפורשים לכל השיטות והדעות, שכן אפילו אילו היינו אומרים שאין חיוב מעיקר הדין בשמלה המצניעה את כל אורך השוק מ"מ רוב רובן של הנשים כיום נכשלות בלבישת גרביים שקופות מחוררות או בצבע הרגל האסורות לכל השיטות, ונראה לומר שהדבר נובע ממה שהורגלו שמקום זה אינו מוצנע כשאר המקומות בגוף אלא בבגד צמוד, וממילא מבינים הם כי אין חובת כיסוי אותו אזור אלא תוספת צניעות ומנהג בעלמא, וגם אצל הרבה מהמון העם נתפס כבר כי חלק זה אינו קרוי {47} כלל שוק, ואינו נכלל במה שאמרו חז"ל "שוק באשה ערוה", ואינם מעלים בדעתם כי הדבר סותר את דברי כל הש"ס והפוסקים, ומי יודע כמה ברכות לבטלה {48}, הסתכלויות אסורות, וחילול ה', נגרם במחנינו עקב {49} ה"איסור" המחודש, ומי יודע כמה נושרים התרבו במחנינו בעקבות הפריצות הנולדת מתופעה תמוהה זו, ומי יודע כמה יתומים ואלמנות התרבו במחנינו בעקבות שגעון הלזה.
וכמה מתאימים לנידון דידן דברי ר' ניסים גאון במה שכתב בנוסח הוידוי "את אשר אסרת התרתי ואשר התרת אסרתי", ולב מי לא יחרד מגודל החורבן שהביא בולמוס זה על כלל הציבור.
התוספת והגרעון בכל שהוא
וז"ל הספורנו בפר' ואתחנן (פ"ד פ"א) בעניין האיסור להוסיף על חוקי התורה: "ועתה ישראל.... השמרו מחטוא ושמרו מצותיו בלי תוספת וגרעון כי התוספת והגרעון בכל שהוא יביאו אתכם לתכלית הקלקול", עכ"ל. המונח "תכלית הקלקול" מוזכר בספורנו בעוד מקום אחד בתורה והוא בפר' תזריע (פ"ב בד"ה שאת או ספחת או בהרת) וז"ל: "כולם מיני צרעת... ואין בהן ממיני הצרעת שספרו הרופאים, אמנם שאר מיני הצרעת החזקים שספרו שהם סרטן לכל הגוף בכלל... לא יהיו בעמנו כלל על צד מזבח כפרה אם לא יהיה עמנו בתכלית הקלקול חס ושלום כשאר מדוי מצרים הרעים" עכ"ל. {50}
סילוף ערכי הצניעות
וראה מה שכתב החזו"א (קוב"א ח"ג אס"א) וז"ל: "...הדוגל בבינוניות ומואס בקיצוניות, חלקו עם הזיפנים או עם חדלי תבונה. אם אין קיצוניות אין שלמות ואם אין שלמות אין התחלה.... כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה, כן אין באוהבי תורה ומצוה אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות.... חובת חינוכנו לקיצונות!... אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים לא הצליחו בשביל הזיוף שיש באמצעיות, ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף, החינוך שלהם נותן את הצדק להחניך להפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו נגד זרם החיים ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו בהתעולל בה גם הוריו ומוריו", עכ"ל.
מדבריו נקיש לענייננו במה שמונעים מהבנות את הזכות להיות צנועות בתכלית בחצאית ארוכה כפי ההלכה,"ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף", ואצל כלל הבנות נתפס מונח הצניעות כציות עיוור ומתסכל ל"תקנון" חסר הגיון, שאינו הולך בדרך האמת והשכל הפשוט שאומר שצניעות פירושה "להצניע" ולא חלילה לגלות. ואין פלא שאצל חלק נכבד מבנות הסמינר ערכי הצניעות מרוקנים מכל תוכן, אשר על כן ביום עזיבתן את הסמינר פונות אל בגדי האופנה, בדיוק כפי שהמסיימים את ה'ישיבה תיכונית' פונים לצבא, שטעם אחד לשניהם 'חינוך לבינוניות'.
ועניין זה של סילוף ערכי הצניעות ע"י המחנכים באחרית הימים מובא בדברי הנביא ישעיהו (ג, טז) "יען כי גבהו בנות ציון ...", (יעויין שם כלל השתלשלות העניינים בהדרדרות הצניעות באופן שמזכיר מאוד את הקורה בימינו.) בזה"ל: "עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו" ופירש"י: "מאשריך – מדריכיך שיש להם לאשרך בדרך טוב הם מתעים אותם", עכ"ל. וכעין זה פירש הרד"ק וז"ל "המנהיגים המדריכים אותך המה מתעים אותך מדרך הישר". עכ"ל.
ובביאור המילות "דרך אורחותיך בילעו" פירשו המפרשים דהיינו מלשון בליעה והעלמה והיינו שהעלימו מבני הדור ההוא את דרך ישראל הראויה מימות עולם וכדברי הגר"א שם: "משחיתים דרך הישר שהלכת בו מאז למען לא תשוב אליו", עכ"ל, וכן כתב המלבי"ם: "הדרך הישר שהלכת בו עד הנה בלעו והשחיתו עד שלא יוכל עוד לשוב אליו כי נבלע ואיננו", וכן באר המהר"י קרא: "מכסון (מכסים) ממך דרך הישר ומטעים אותך לדרך רעה".
וממש כך בניד"ד ניתן לראות שמושגי הצניעות המקובלים במוסדות החינוך בימינו, שונים בתכלית ממה שהיה נהוג בישראל מימות עולם טרם ההשכלה {51}. כיום מחנכים את הבנות כי גילוי השוקיים היא הצניעות, והצנעת השוקיים היא דרך הפרוצות. לאור זאת, בנות שנשאן ליבן להתחזק בצניעות ורוצות ללכת בדרך הישר הולכות ומקצרות את החצאית ע"פ ה"תקנון" מתוך הבנה שיש עניין גדול לבת ישראל להראות את צורת שוקיה לכל באי עולם.
ואלו דברי הנביא שם: "נצב לריב ה' ועמד לדין עמים, ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם ביערתם הכרם גזלת העני בבתיכם", ויעויין בדברי הגר"א שם דפירש: "זקני עמו – היינו המלמדים תורה לעם", וכתב ה"מצודות דוד", שה' יאמר להם: "לא האומות השחיתו עמי אבל אתם בעצמכם" וכתב התרגום "ואתון אנסתון ית עמי" כלומר אתם אנסתם את עמי לעבור על המצוות!!!
וכמו שעינינו רואות שבימינו אין שום אומה או תרבות שאונסת במשהו את ישראל לעבור על מצוות התורה בדווקא והאונס היחידי הכופה את בנות ישראל לעבור על חוקי התורה וללכת בפריצות מגיע דוקא מתוך מחניננו מבתי החינוך, רח"ל. ומסתבר שגם חלק מהמורות אינם מודעות לעצם הבעיה, ולא באנו בקונטרס זה לקטרג חלילה אלא לפקוח את עיני ההמון לתקן את הדבר ולעורר על המציאות העגומה בנושא.
סוף דבר
בימינו אנו אשר צרה רודפת חברתה רח"ל, ואין מי שלא רואה כמה {52} אסונות שונים ומשונים זה מזה מתחדשים על שונאיהם של ישראל כמעט דבר יום ביומו, ועלוני הצדקה הרבים יעידו על הדבר, וההמון מתרוצצים בחיפוש אחרי סגולות חדשות ומחודשות בחיפוש אחר ישועה לצרותיהם הרבות איש איש ועניינו, ופעם אחר פעם עורכים עצרות חיזוק ומכריזים "נחפשה דרכינו ונחקורה".
וכאן הבן שואל: מה כבר יש לחפש כ"כ הרבה?!, והרי יום יום רחובתנו גדושים בנשים גלויות שוקיים, ובבנות סמינר אומללות האנוסות לעבור על מצוות ה' בחובת הצניעות בנוסף לשאר מראות הפריצות באין פוצה פה ומצפצף, ועל מה אם לא על זה נאמר "ולא יראה בך ערות דבר"?!, ואחר שבמחנינו רבו אנשי החסד והפועלים לזיכוי הרבים, בהחזרת חילונים בתשובה, ובשיעורי שמירת הלשון, גמחי"ם לרוב, ועמלי תורה בהמוניהם, ובצירוף אין סוף סגולות מסגולות שונות ומשונות לשמירה כללית, ולזכיה לישועות, ולמרות הכל הפורענויות מרובות מאוד ל"ע, האם אין זה אומר דרשני?!
והגם שבתחומים אחרים צריכים חיזוק אבל על אף אחד מהם לא נאמר "ושב מאחריך". וז"ל ה"חפץ חיים" שאמר בכנסיה הגדולה בוינה (מאיר עיני ישראל ח"ג): "איך לא יתפוצץ לבו של יהודי מהעונש הנורא של הפסוק ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך".
וכי על חסרון כוונה באמירת פרק שירה יצא הקצף מעת ה', וכי חיזור מתמיד אחר סגולות וישועות דורש ה' מאיתנו.
ויעויין בגמרא בברכות כ. במה שאמרו שדורות הראשונים זכו לישועות בקל כיון שהיו מוסרין נפשם על קדושת ה' וכמעשה דרב אדא בר אהבה עיי"ש, וכאן הקריאה לכל בעלי המרץ המחפשים את תיקון העם וטובת הכלל שישקיעו בעיקר ויזנחו את הטפל ויתחילו קודם כל ב"סור מרע..." ויפקחו את עינהם למצוות "פדיון השבויות" האדירה הזו שכמעט ואין לה דורש.
ויעויין בדברי בעל "העקידת יצחק" (פ' וארא שער העשרים) וז"ל: "החטא הקטן שיסכימו עליו דעת הרבים, והדת נתנה בבתי דינהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל... ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחת מהתורה בהסכמת הרבים".
הדברים נכתבו על מנת לעורר על החיוב במלבושים ארוכים אשר נשכח בצוק העיתים, בנוסף לשכחת הנידון של מקום השוק אשר גורר בעקובתיו נ"מ הלכתיות רבות. ואנו תקווה שבכך יתעורר הציבור לתקן מכשול זה, ויפעל מה שאפשר לעורר אחרים ולהוכיח על הדבר ולסייע בגדרת פרצות עמו ישראל, ובעז"ה, גם בסמינרים יקפידו על הלכה זו ובכך תחזור הטהרה והצניעות לעם ישראל ותשוב השכינה להגן עליהם, וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.
מכתב ממרן החפץ חיים זצוק"ל
מתוך "מאיר עיני ישראל" עמ' ק"י
אף שכולם מאמינים, שכל מה שמתהווה למטה, בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקב"ה, מכל מקום כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו, מפני מה השתנו העיתים כ"כ לרעה? הרי מלבד זה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים, והיוקר הולך גדל מיום ליום, והמסים והארנונות ג"כ גדלים מאד, התינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד, כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.
והנה בשנים שלפנינו אף שהיו ג"כ מצויות צרות וגזירות, מ"מ מי שהיה בכלל תמימי לב, היה יכול להתנחם בנפשו ולומר: הגם שהענינים החיצוניים [הגשמיים] אינם מתנהלים כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרחק מהקדוש ברוך הוא, ובודאי יעמד לימינו, וכמו שנאמר: "כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו". אבל כהיום בעוונותינו הרבים, מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני העולם הזה אין לך יום שאין קללתו מרבה מחברו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצוות – גם כן אין לו שום הצלחה. והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקדוש ברוך הוא שישמע לבקשותיו ויישיב לו כרצונו, אין שומע לו, הלא דבר הוא!
ואמרתי שעיקר סיבת הדבר שאנו מרחקים בעצמינו את הקב"ה מאיתנו, הוא ציווה לנו "והתקדשתם והייתם קדושים" ואמרו חז"ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט מקדשין אותו הרבה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא. וכתוב אחד אומר: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" וכו'.
והנה ידוע לכל, שפורצת תבערה בכרם המלך והלהבה גדולה מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו, התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשיכם הוא ח"ו, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו, ואם תתחזקו כראוי ותכבו את האש יקבל כל אחד את שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו.
כן דבר בענייננו כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ה' כמו שנאמר "כי כרם בית ישראל (ישעיה ו') ובעוונותינו הרבים תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע"י ה"מודה" הגרועה הזו, כי מתגבר כח הטומאה מאד ע"י זה... וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד בעסקיו! ונסבבו ע"י זה כל הצרות הרעות! כמו שכתוב בספרים הקדושים... והכתוב צווח ואומר "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר". הרי שתלה הכתוב קדושתינו בזה הענין, ומה שהיה צריך היצר הרע מלפנים לעמול כמה שנים התחכם היום ועושה זאת בזמן קצר וכו'.
על כן החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנוראה הזו ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין ולא יתנהגו בפריצות ח"ו ויזכה עבור זה שיצאו ממנו בנים ישרים וקדושי עליון.
וביותר מוטל החוב על הרבנים ועל כל החרדים לדבר ה' שבכל עיר ועיר, לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתינו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב: "והיה מחניך קדוש" .
דברי הכותב לכבוד ה' ותורתו של ישראל
המחכה לגאולה בב"א ישראל
מאיר ב"ר ארי' זאב הכהן.