אור ברסלב
קונטרס בגדי תפארתך פרק ד' - האם ישנם חולקים בדבר

קונטרס בגדי תפארתך

פרק ד' - האם ישנם חולקים בדבר

פרק ג' - מקום השוק

הפרי מגדים

הפמ"ג בסימן עה הרחיב בביאור הדין של שוק באשה ערוה ואחר שהביא את דברי הרשב"א, הב"ח, וההג"מ, כתב וז"ל "והוי יודע דלשון שוק הוא מארכובה (עי' רש"י ויקרא ז, לב; ובתו' יו"ט פרק י דחולין משנה ד; וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' מעשה הקרבנות פרק ט הל' י'; ושוק לפעמים נקרא ירך) נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש ובמקום שדרכן לכסותן טפח, ומארכובה למעלה פחות מטפח נמי" עכ"ל.

ועל הבנה זו בדעת הפמ"ג דמשמע מדבריו דשוק הוא החלק שמעל הברך העירו בפוסקים מס' הערות ואלו חלק מהם.

א. מוכח בכל הש"ס והפוסקים דשוק הוא החלק שמתחת הברך וכדלעיל, א"כ על סמך מה ראה הפמ"ג לכתוב דלא כן.

ב. מבואר בתוס' מנחות לז. דאין לומדים שוק של אדם משוק של בהמה דרגל הבהמה מורכב מ-ג' חלקים ואילו רגל האדם מ-ב' חלקים, וז"ל החת"ס בשו"ת אה"ע ח"ב סי' סט, ד"ה ולהיות: "דבר זה לחלק בין בהמה לאדם (לעניין דזה מעל הברך וזה מתחת לברך) אם שהוא מוכרח בהרבה מקומות, מ"מ מפורש בתוס' מנחות (לז.)סוף ד"ה קיבורת" עכ"ל, (וכ"כ בחידושיו עמ"ס חולין, דף מב:).

ג. עוד קשה, מה הקשר בין כל הפלפול הארוך שהביא שם בתחילת דבריו בדעת הרשב"א הב"ח וההג"מ ובין מסקנתו ממחלוקת ר"י וחכמים שהשוק הוא החלק שמעל הארכובה.

ד. וכן קשה ממה שהביא הפמ"ג בתוך דבריו מקורות רבים לכך שהשוק הוא החלק שמתחת לארכובה, וז"ל "ועי' ב"ח כתב שוק מטונף כו' היינו מחמת מלאכה יע"ש, עיי' נחלת צבי פי' דברי רב חסדא כן חגיגה דף יג ע"א רש"י ד"ה רכובי יע"ש" עכ"ל. ועוד כתב שם וז"ל "עיין בית שמואל אה"ע קס"ט ל"ב ובאר הגולה [שם סעיף לה] [אות] שי"ן", עכ"ל {23}.

מסקנת הדברים

א. למעשה אפילו אלמלא כל האמור לעיל נראה דלמסקנה ס"ל לפמ"ג דשוק הוא החלק התחתון וכמו שחתם דבריו שם "ובסדר חליצה רשמתי" ושם בסדר חליצה כתב וז"ל "שוק היינו הרגל שקורין שיינבין (היינו החלק התחתון)". עכ"ל. ויתרה מזו כתב הפמ"ג בחיבורו "שו"ת מגידות" (סימן כ"ד) בזה"ל "ובאמת קולית (היינו עצם הירך. כדפרש"י נדה כד: ד"ה 'קולית' וכן פשוט בשאר מקומות) הוא התחוב בחור בגוף כמו בוכנא ושוק אחריו ואחריו הרגל" ואם כן נמצא להדיא דמסקנת דבריו היא דשוק הוא החלק שמתחת לירך ומעל הרגל והיינו בין הקרסול והברך וכדעת כל שאר הפוסקים.

ב. טענה נוספת כתב האדמו"ר מזוטשקא בספרו "הצניעות והישועה" והיא כי מעולם לא היתה כוונת הפמ"ג ללמוד שוק של אדם משוק של בהמה לעניין דזה וזה מעל הברך (ובניגוד לדברי התוס' במנחות לז.) אלא כוונת הפמ"ג היא דכשם שלגבי בהמה מצינו שהמונח שוק יכול לכלול גם את הירך, כך גם באדם, ונ"מ ד'אפשר שניהם אמת' (לשון הפמ"ג שם) והיינו אפשר שדברי הרשב"א והב"ח אינם סותרים זה לזה אלא דברי הרשב"א מכוונים לחלק התחתון של הרגל, ודברי הב"ח לחלק העליון. {24} ויעויין בהערה.

והבנה כהנ"ל בדעת הפמ"ג מצאנו בספר 'שולחן מלכים' להגרמ"צ לנדא וז"ל (ס"ה ס"ק קמ"ב שם בהלכה למשה)"פניה וידיה וכפו' רגליה במקום שדרך לילך יחף, וכן פחות מטפח ממקומות שדרכה להתכסות לא מקרי ערוה..." עכ"ל, וש"מ דס"ל דרק כפות הרגלים תלוי במנהג המקום, ומה שלמעלה מכפות הרגליים הם 'מקומות שדרכה להתכסות' ואין לקרוא כנגדן. ואילו אח"כ כתב בס"ק קמ"ג וז"ל "ובשוקה מארכובה ולמעלה (משבצות זהב) שהוא מקום הרהור יותר אסור אפילו באשתו בפחות מטפח" עכ"ל. ומהא דס"ל דחלק התחתון תמיד מכוסה ואעפ"כ כתב בשם הפמ"ג דמעל הברך אסור באשתו אפילו בפחות מטפח ש"מ דגם הוא הבין דעיקר חידושו של הפמ"ג הוא לחלק בין החלק שמתחת לברך לחלק שמעל הברך לעניין ק"ש דזה איסורו בטפח וזה איסורו בכל שהוא ושניהם ערוה ולא תלי במנהג המקומות. {25}

וע"פ כל האמור נמצא למסקנא דגם אליבא דהפמ"ג השוק הוא החלק התחתון של הרגל, אלא שיכול לכלול לפעמים גם את הירך, ובהתאם לכך, רק גילוי כף הרגל תלוי במנהג המקומות.

מסקנת הדברים

למעשה מוכח דדעת הפמ"ג היא דהשוק הוא החלק התחתון, בין אם נאמר דכך צידד בסוף בדבריו באו"ח סע"ה, בין אם נקבל את דברי בעל "הצניעות והישועה" ובין אם נאמר {26} דחזר בו בחיבוריו "סדר חליצה" ו"שו"ת מגידות", בין למר ובין למר ע"כ דעת הפמ"ג היא למסקנה דשוק הוא החלק שמתחת לברך.

ה"משנה ברורה" בסי' ע"ה סק"ב כתב: "פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו", עכ"ל.

המשנה ברורה

ופירוש דבריו ע"פ הבנה הרווחת כך הוא "פרסות הרגל עד השוק [והוא (היינו המקום שדרכו להיות מגולה ע"פ מנהג המקומות מגיע...) עד מקום שנקרא קניא (ברך) בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו (אבל מעל הברך חשיב שוק ואסור לקרות כנגדו)" עכ"ל. וש"מ שכל החלק שמתחת לברך לא נחשב שוק והגילוי של מקום זה תלוי במנהג המקומות ולאפוקי גילוי השוק דאין מועיל בו מנהג.

על הבנה זו בדברי המ"ב הקשו הפוסקים קושיות רבות ונביא חלק מהם:

א. כיצד פסק המ"ב דהשוק הוא החלק שמעל הברך בניגוד לכל הש"ס והפוסקים בהסתמך רק על פוסק אחד שכתב את דבריו בדרך 'אפשר'.

ב. המ"ב כתב ב"שער הציון" דמקור דבריו הוא הפמ"ג וה"חיי אדם", והנה אפילו אי נימא דאפשר להבין בדעת הפמ"ג דשוק הוא החלק שמעל הברך מ"מ בדעת ה"חיי אדם" הדבר פשוט דאינו וז"ל (כלל ד סעי' ב): "פרסות רגליה במקום שדרך לילך יחף מותר. אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות אסור", עכ"ל. ר"ל דלא מועיל מנהג אלא לגבי פרסות הרגל בלבד, אבל הפרק שמעל פרסות הרגל נכלל בדין שוק באשה ערוה ואינו משתנה ע"פ מנהג המקומות אלא לעולם הוא חשיב ערוה, ואם כן הוי ממש היפך דברי המ"ב והיאך הביאו כמקור לדבריו? {27}

ג. אינו מובן מה שכתב המ"ב שהמקום שדרכו להיות מגולה הוא עד השוק ("פרסות הרגל עד השוק") ואח"כ כתב שהוא מגיע עד הברך ("והוא עד מקום שנקרא קני'א") והרי מדובר בשתי נקודות שונות זו מזו, דבתחילה נקט דהוא עד השוק (היינו מה שקרוי ירך בפי שאר הפוסקים והוא מעל הברך) ואח"כ כתב דהוא עד הברך, והרי זה דבר פשוט בש"ס שהברך חולק שם לעצמו?

ד. קושיה נוספת, מדוע לא כתב המ"ב בפשיטות "פרסות הרגל עד הברך"?

ה. כ"כ אינו מובן מדוע תלה המ"ב את גילוי החלק שבין הרגל לברך בהיכא שהולכים יחפים והרי למעשה אין קשר בין הדברים דיתכן שילכו יחפים באופן שכל החלק שמעל הקרסול ישאר מכוסה (כמו שהוא אליבא דשאר הפוסקים) ומאידך יתכן וילכו עם נעלים והחלק שמעל פרסות הרגל יהיה מגולה.

ו. גם צ"ע לפי המ"ב מה שמו של האיבר שבין הקרסול לברך המכונה שוק בפי כל, והיכן הוא הירך לשיטתו, שכן כיון שהוא ס"ל דמה שמכונה בפי כל ירך הוא בעצם השוק אם כן היכן הוא הירך, ואין לומר דלשיטתו החלק שמעל הברך הוא השוק והחלק שתחת הברך הוא הירך, זה אינו, חדא דכתי' "שים נא ידך תחת ירכי" משמע דהירך הוא החלק העליון (עי' רש"י שם) ועוד דאם כן הא ודאי שמחוייב בהצנעה דכתיב "חמוקי ירכיך – מה ירך בסתר..." ופשוט.

לאור כל זאת לא ניתן לסמוך על דעת המ"ב על פי ההבנה הנ"ל ולהחשיב את דבריו בניגוד לכל האמור בש"ס ובפוסקים ראשונים ואחרונים בלי שום יוצא מן הכלל, ובאמת מטעם זה {28} הכרעת האחרונים אינה כהמ"ב וס"ל דשוק הוא החלק שמתחת לברך.

ולתועלת המעיין הבאנו כאן את מכתבו של הגרשז"א זצ"ל בנידון, וז"ל:

למעכ"ק הרב הגה"צ יצחק אייזיק ראזענבוים שליט"א האדמו"ר מזוטשקא.

אחרי מבוא הברכה בכבוד ויקר כיאות, תמול הגיעני יקרת מכתבו אף שהספר אינו אצלי אבל ראיתי שהכל נערך ומבואר יפה במכתבו. אז סמכתי בעיקר המשנ"ב אולם כבר מזמן נוכחתי לראות שרבו מאד החולקים שהוכיחו בראיות ברורות דשוק האמור לגבי אדם אין הכוונה לירך, ובזהי"ת אבקש מהמחבר לתקן הדבר.

והנני מסיים וחותם במיטב הברכות.

שלמה זלמן אויערבאך

עוד מובא בספר "משמרת החיים" (פרק ג' הערה מז') בשם החזו"א "דהמ"ב מיירי באופן שגם הגברים רגילים ללכת כך מחמת האקלים וכיו"ב! וכן מדוייק בדברי הב"ח "במקצת עיירות וארצות הכל הולכין יחף", אבל באופן שהגברים הולכים עם כיסוי ורק הנשים אינן מכסות רגליהם ע"כ זה דרך פריצות". עכ"ל. ובאמת המציאות העגומה כיום במחנינו היא שהחלק שמעל הקרסול אצל האנשים מכוסה בבגד המגיע לאמצע המנעל, ומאידך אצל הנשים האיזור שמעל הקרסול מגולה ואינו מכוסה אלא בבגד צמוד ודקיק (גרביים), ולא זו בלבד אלא שע"פ רוב הגרב הנ"ל היא שקופה מחוררת או בצבע הגוף... ואוי לה לאותה הבושה.

ישוב כלל הקושיות על המשנה ברורה

ונראה לומר שלמעשה אין צורך לכל הנ"ל וניתן לבאר את דברי המ"ב {29} בקל באופן שיסורו כל הקושיות והתמיהות ודבריו יעמדו בקנה אחד עם דברי כל שאר הראשונים והאחרונים הרבים בנידון. וכך הוא פירוש דבריו בפשטות: "פרסות הרגל עד השוק [ו (השוק) הוא עד מקום שנקרא קניא (ברך) בל"א] במקום שדרכן לילך יחף (ואז האזור שמפרסות הרגל עד השוק מגולה) מותר לקרות כנגדו (היינו כנגד האזור הנ"ל, אבל מעל הקרסול חשיב שוק ואסור לגלותו או לקרות כנגדו, ואינו תלוי במנהג המקומות)" עכ"ל.

ולשון דומה ללשון המ"ב במה שציין דשוק הוא עד הקני"א (ברך) מובאת בעוד כמה פוסקים הדנים בנושא:

ערוה"ש בהלכות חליצה (אה"ע סי' קסט, סעי' כו) כתב: "רגל נקרא כף הרגל שבו האצבעות. ובגובה עד העצמות הבולטות מכאן ומכאן שנקרא קנעכי"ל (קרסול) כו', ומשם ולמעלה מתחיל השוק עד הארכובה, ובלשונינו קני"א (ברך)", עכ"ל.

וכ"כ הגר"א באליהו רבה (אהלות פ"א מ"ח), וז"ל: "קורסל הוא סמוך לפס הרגל, קנעכי"ל (קרסול) בלע"ז. שוק הוא אורך הרגל עד הארכובה. ארכובה קני"א בלע"ז" עכ"ל.

וכן הוא בשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' ס"ט, ד"ה ולהיות): "הנה שלשה אברים ברגל אדם, תחתונו נקרא פרסת הרגל ארכו מאצבעות הרגלים עד עקבו. וגובהו מהקרקע עד אסתוירא שקורין קניכ"ל בל"א (קרסול), ורש"י קורין לו קביל"א בלע"ז. ומשם מתחיל השוק גבי אדם, והתחלתו מהאסתוירא קניכע"ל (קרסול) עד הארכובה שקורין קני"א בל"א (ברך).

וכן לשון ה"מעשה אורג": שוק הוא אורך הרגל עד הארכובה. ארכובה קני"א (ברך), בל"א" עכ"ל.

וכן הוא בספר "מחניך קדוש" להגר"י דידובסקי בנידון שוק באשה ערוה (אות ד) וז"ל: "מקום שנהגו ללכת יחף מחמת עניות וכיו"ב היינו דוקא פרסת הרגל לבד, אבל אם מגולה גם כן מן השוק, אפילו מקצת מן השוק אסור לומר שום דבר שבקדושה כנגדן [ פירוש שוק - מעצם הקרסול עד עצם הארכובה (ברך), ולמעלה מן הארכובה עוד יותר חמור ונקרא ירך]" עכ"ל.

ונ"ל דכוונת המ"ב במה שכתב דשוק הוא עד הברך היינו לאפוקי מהה"א בדברי הפמ"ג דהשוק הוא מעלהברך ופשוט.

א"נ נ"ל דכוונתו היא שדוקא בחלק זה שעד הברך הפסול בק"ש הוא בגילוי טפח (שכן נידון שוק מובא בדברי המ"ב בתוך ביאור של דין טפח באשה ערוה, מיהו הרמ"א כתב בשם הבהגמ"י דבאשה אחרת אפילו בפחות מטפח אסור) מיהו מעל הברך הדין חמור יותר ואפילו בפחות מטפח ואפילו באשתו יש פסול בק"ש וברכות והיינו כביאור בעל הצניעות והישועה בדברי הפמ"ג.

ולפי דברינו נמצא דמעולם לא עלה על דעת המ"ב לחלוק על כל הש"ס הראשונים והאחרונים בלי שום פלפול וראיה ולחדש דשוק הוא החלק שמעל הברך המכונה ירך בפי כל.

ומובן גם מה שכתב דמותר לקרות כנגד פרסות הרגל היכא דהדרך לילך יחף, כיון דע"י ההליכה בלא מנעל מתגלות כפות הרגליים עד הקרסול ותו לא וכדברי הראב"ד המובאים ברשב"א בברכות שם וכן פסקו כמה מגדולי האחרונים דכנגד כפות הרגל מותר לקרות במקומות ששם הדרך ללכת יחפים (ב"ח, פמ"ג והחיי אדם).

הוסיף בזה הגאון ר' יצחק רצאבי שליט"א כי לשון "פרסות הרגל" נופל רק על החלק התחתון של הרגל דהיינו כפות הרגליים וכעין הלשון "מפריס פרסה", ואם כן כיון דכתב המ"ב לשון "פרסות הרגל עד השוק" על כרחך כוונתו הינה רק לכפות הרגליים.

ראיה ממקומות אחרים במ"ב שס"ל שהשוק הוא החלק התחתון

סמך לכך דגם אליבא דהמ"ב השוק הוא החלק שמתחת לברך נמצא בדבריו בסימן ש"א, דכתב שם הרמ"א(ס' טז) "וכן מותר לצאת במנעל של עץ שהרגל נכנס בו, וליכא למיחש שמא יפול" עכ"ל. וכתב בביאור הלכה וז"ל: "שהרגל נכנס בו – רוצה לומר אף על גב דבגמרא משמע דבשל עץ גזרינן דילמא משתמט מרגלו מפני שאין מהודק, היינו בזמנם שהיה קשור העיקר בשוק, ולא היה הרגל נכנס בו, מה שאין כן בשלנו", עכ"ל.

וכן ב"הלכות יום הכיפורים" סימן תרי"ד ס"ב, כתב השו"ע וז"ל: "אסור לנעול סנדל או מנעל של עור אפילו קב הקטע וכיוצא בו, אפילו של עץ ומחופה עור אסור", עכ"ל. וכתב ה"משנה ברורה" (ס"ק ד) וז"ל: "קב הקטע –שנקטעה רגלו, עושה כמין דפוס רגל, ויש בה בית קיבול קטן, ומכניס שם ראש שוקו והוא קרוי קב, ומיירי המחבר בעשאו של עור, והוא הדין אם הוא של עץ ומחופה עור וכדלקמיה", עכ"ל {30}. ונמצא להדיא מדבריו אלו דגם הוא ס"ל דשוק הוא החלק התחתון דהוא הנכנס בתוך המנעל. {31}

וכן הוא בסימן קס"ד ס"ב בהלכות נטילת ידים בדבר מה שכתב השו"ע "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם... צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" עכ"ל. וכתב בזה המ"ב בס"ק ט בד"ה "ומקומות המכוסים - ר"ל בשארי מקומות המכוסים שבגופו יש בהם זיעה ולאפוקי במקומות המגולים כגון פניו ומקום המגולה שבזרועותיו אין קפידא" ומדסתם המ"ב ולא פירט דמקומות המגולים כוללים נמי את החלק שבין הקרסול לברך דכיסויו משתנה על פי מנהג המקומות (ע"פ הה"א בדבריו בסימן ע"ה ובניגוד לדעת כל שאר המפרשים)ש"מ דלא ס"ל הכי, (ובמיוחד אחר והדבר נוגע לברכה לבטלה) וכן הוא בביאור הלכה שם בד"ה "לחזור וליטול" דכתב וז"ל "ואם נגע בשוק וירך ומקומות המכוסים או שחיכך ראשו או שהשתין יחזור ויטול ידיו", וש"מ דס"ל דאיכא שתי איברים ברגל הן שוק והן ירך, ומאידך בסימן ע"ד סק"כ כתב "ובדיעבד יצא אפילו אם נגע הגיד בהירכים" וש"מ דהוא ס"ל {32} דהחלק העליון הוא הירך וע"כ התחתון הוא השוק.

עוד לאחר כל זאת יראה הרואה כי ההבנה בדעת המ"ב דהוא ס"ל דשוק הוא החלק התחתון של הרגל היא מחוורת הרבה יותר מבחינה לשונית ומבחינת הקשר הענייני ובעיקר מצד זה שהדבר תואם לדעת כל שאר הש"ס והפוסקים, ומאידך ע"פ ההבנה בדעתו שהשוק הוא החלק העליון דברי המ"ב מוקשים ותמוהים מאד.

החזון איש

החזו"א, באו"ח סימן ט"ז נסתפק בנידון מקום השוק ע"פ העולה מהתוס' יו"ט והפמ"ג ונשאר בצריך עיון, אך למסקנה כתב הגרב"י זילבר זצ"ל ב"בית ברוך" (כלל ד', סק"ז) שבהתכתבות עם החזו"א בנידון, כתב לו שס"ל ככל שאר הפוסקים דשוק הוא החלק שמתחת לברך.

בנוסף לכך נאמר לנו בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א דמעצם העובדה שנשאר החזו"א בלא הכרעה בדבר(בסימן ט"ז) יוצא דדעתו היא להחמיר בנידון (וכלשון החזו"א בקוב"א ח"ב אכ"ח "אין להתיר (בספק הלכתי שיש בו צדדים להחמיר)אלא בודאות, וכל שאינו בודאות היתר, הוא אסור", עכ"ל). וכבר הבאנו לעיל בשם החזו"א כמובא ב"משמרת החיים" דכל הצד שהיה שייך להקל בנידון גילוי החלק שבין הקרסול לברך היינו רק היכא דגם האנשים הולכים בגילוי החלק הנ"ל אבל בכה"ג שהגברים נוהגים לכסותו, והנשים לגלותו ודאי חשיב פריצות ואסור.

וסוף דבר כל ספקו של החזו"א בנידון נשען על דברי התוס' יו"ט והפמ"ג אשר למסקנא מוכח דגם הם סוברים דהשוק הוא החלק התחתון. (ונראה ד"סדר חליצה" וה"שו"ת מגידות" לפמ"ג אשר בהם מבואר להדיא דדעת הפמ"ג היא דשוק הוא החלק התחתון לא היו בפני החזו"א.)

סיכום הדברים

אליבא דכל הש"ס והפוסקים ראשונים ואחרונים בלי שום יוצא מן הכלל השוק הוא החלק שבין הקרסול ועד הברך, אלא שישנם כמה מפרשים שמדבריהם מתעורר ספק בנידון מקום השוק ואלו הם התוס' יו"ט, הרע"ב, הר"ש, הפמ"ג, והמ"ב. מיהו למסקנה גם לדבריהם השוק הוא החלק התחתון שברגל.

להלן הדברים בקצרה:

התוס' יו"ט הרע"ב הר"ש (ועוד) פירשו את המונח "קרסול" (המוזכר באהלות כאבר שתחת השוק) בלשון כרעיים, רכובתי וכדו', ויש שהבינו כוונתם דקרסול הוא הברך, ועפ"ז משמע דשוק הוא מעל הברך! אלא דלמעשה נתבאר מדברי כל אלו במקומות אחרים דשוק הוא החלק שמתחת לברך, והא דכינו לקרסול בלשון רכובי וכיו"ב אין כוונתם לברך, אלא 'רכובי' הינו לשון מושאל לכל מפרק שהוא שעל ידו אבר רוכב על אבר, ופשוט.

הפמ"ג: באמצע דבריו בסימן ע"ה יש משמעות דס"ל דשוק הוא החלק העליון, מ"מ מסקנת דבריו ב"סדר חליצה" היא דשוק הוא החלק שמתחת לברך וכן הוא ב"שו"ת מגידות", ועוד נתבאר בספר "הצניעות והישועה" דכל פלפולו של הפמ"ג לא היה אלא לבאר דגם החלק שמעל הברך נקרא שוק אלא שאיסור ק"ש נגדו הוא אפילו בפחות מטפח, ועוד דאחר כל זאת את כל דבריו בסימן ע", לא כתב הפמ"ג אלא בדרך אפשר, (וזאת בנוסף למס' מקורות שציין הוא בסוף דבריו דשוק הוא החלק התחתון דמשמע מינה דכך היא מסקנת דבריו).

המ"ב: אחר כל האמור נמצא כי הלומדים בדעת המ"ב דהשוק הוא החלק העליון, הרי הם מעמידים את המ"ב שלא כהש"ס והפוסקים. מבלי שביאר מה ראה לפסוק כך, בעוד שהפוסקים שמביא כמקור לדבריו (הפמ"ג והחיי אדם) סוברים היפך דבריו, (הפמ"ג במסקנת הדברים וכמבואר לעיל ואילו החיי אדם להדיא בדבריו שם) כאשר למעשה הבנה זו (דהמ"ב ס"ל דשוק הוא החלק שמעל הברך) אינה נשענת אלא על דקדוק לשוני בלבד, בעוד שניתן בקל לפרש את דבריו באופן שיעלה בקנה אחד עם כל שאר המקורות וכמבואר לעיל, {33} ואין שום סיבה שלא לבאר כן בדבריו.

ואם כן נמצא דללא שום צד של ספק השוק הוא החלק שמתחת לברך לכ"ע.

תוכן העניינים

קונטרס בגדי תפארתך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה