פרק ג' - מקום השוק
הפרק יענה על השאלה: היכן הוא מקום השוק על פי הגמרא והפוסקים.
רמ"ח אברים באדם
המשנה באהלות (פ"א מ"ח) מונה את כל רמ"ח אברי האדם לפי סדר עולה מלמטה למעלה, ונצטט את לשון המשנה המפרטת את איברי הרגל. "מאתיים ארבעים ושמונה אברים באדם, שלושים בפיסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסל, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך".
התנא מונה את רמ"ח האברים כסדרן מלמטה למעלה, מיד לאחר הקרסול שהוא הקנעכי"ל מונה את השוק, ולאחר השוק מונה את הארכובה (ברך). מבואר א"כ כי שוק הוא למטה מהברך, דהיינו בין הברך לקרסול.
וכ"כ הגר"א "באליהו רבה" (על המשנה שם), וז"ל: "קורסל הוא סמוך לפס הרגל, קנעכי"ל (קרסול) בלע"ז. שוק הוא אורך הרגל עד הארכובה. ארכובה קני"א בלע"ז (ברך). חמשה בארכובה בתוספתא - שנים מכאן ושנים מכאן והפיקה באמצע. ירך הוא כל אורך מהארכובה עד הקטלית" עכ"ל הגר"א. הרי להדיא מדברי הגר"א ששוק האדם הוא בין הברך לקרסול. וכן מבואר בדברי שאר מפרשי המשנה (שם): הרא"ש, הר"ש, הרע"ב,התפא"י {14}, והמעשה אורג {15}.
שנים בשוק
כמו כן ישנה ראיה נוספת מהמשנה להא דהשוק הוא החלק שבין הקרסול לברך מהא דאמרה המשנה דבשוק ישנם שני איברים (עצמות) ואילו בירך אחד, ואכן כן הוא דהחלק שבין הקרסול לברך מורכב מב' עצמות לכל האורך, ואילו בירך (החלק שמעל הברך) ישנה רק עצם אחת.
ומניין האברים כהנ"ל מצויין גם כן בדברי השו"ע (יו"ד קצ"ד סק"י) וז"ל: "סדר האברים... הרגל ואחריה השוק ואחריה הירך...", עכ"ל. יעויי"ש, וכמו כן לשון הרמב"ם בנידון, ומדבריהם למדנו דשוק הינו החלק שבין הברך לקרסול.
מפתח של ארכובה
בהקשר למשנה באהלות המובאת לעיל ישנם שנבוכו בדברי התוס' יו"ט שם דלכאורה דעתו היא דשוק הוא מעל הברך, ומאידך אחרים ביארו דדבריו שם לא התפרשו כראוי {16}. מ"מ למעשה דברים ברורים ומפורשים בדעת התוי"ט ניתן למצוא בפרושו על מסכת במסכת כלים (פי"ד, מ"ח), שצייר שם את מבנה רגל האדם באופן המבואר לעיל ששוק הוא מתחת לברך וז"ל שם: 'מפתח של ארכובה'- "פי' הרע"ב שמתקפל (המפתח)כארכובה עם השוק וכו', וכ"כ הר"ש בשם הערוך, וז"ל רש"י בפ"ג דמנחות דף ל"ג, וחבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה L", עכ"ל התוי"ט. הרי להדיא ס"ל שרגל היא כף הרגל והיא שוכבת, והשוק הוא הפרק הסמוך לה שעומד זקוף, היינו מן הקרסול ומעלה.
וכעין זה מוכח נמי בדבריו בד"ה 'ושל דם' – דכתב: "וראיתי בפירוש הרמב"ם, בנא"י במצייר של ארכובה כזה . ונראה לי שטעמו שבכפיפת הרגל והשוק יש שלושה קוים: הירך, שוק, והרגל", עכ"ל. ונמצא מבואר בדבריו שכאשר האדם יושב ישנם ברגלו שלשה קוים – . והם: ירך - מאוזן, שוק – מאונך, וכף הרגל במאוזן, ואם כן יוצא להדיא דאליבא דהתוס' יו"ט השוק הוא החלק שמעל כף הרגל, ולא כמו שהיתה ה"א בדבריו. למעשה גם האחרונים שהבינו בתוי"ט ששוק הוא מהברך ולמעלה, חלקו וכתבו דהשוק הוא מהברך ולמטה, כדמצינו בסוגיא דחליצה (יבמות קג), מומי כהנים (בכורות מה) ועוד.
גלי שוק עברי נהרות
את ההלכה "שוק באשה ערוה" למדו חז"ל מהפסוק בישעיהו (מז, ב-ג) "חשפי שֹׁבֶל גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך..." ומוכח במפרשים שם שהשוק המוזכר בפסוק היינו החלק שמתחת לארכובה.
פירש הרד"ק שם: "האשה אף על פי שמכסה רגליה, בלכתה בדרך תגלה אותם ואם תעבור נהר תגלה אפילו השוק" עכ"ל. וש"מ דשוק הוא האבר המתגלה אחרי גילוי הרגל.
וכן הוא במלבי"ם שם וז"ל: "חשפי שובל של הרגלים ללכת יחף בעת הצורך ויותר מזה כי גם תגלי שוק בעת הצורך לעבור נהרות", ובפירוש המילות כתב "שובל - סוף הרגל" וש"מ מדבריו נמי דשוק הוא החלק שמעל כף הרגל.
וכן הוא ב"מצודת ציון" דכתב: "גלי הרגל בלכתך בדרך וכו'... גלי שוק - כאשר תעבור הנהרות תגלי גם השוק", עכ"ל.
ולהדיא כתב ב"מצודת דוד" "שוק - כן יקרא גובה הרגל ממעל". ומכל הני עולה להדיא כי שוק האמור בפסוק ממנו למדו חז"ל דשוק באשה ערוה היינו החלק שמעל כף הרגל {17}.
חלצה נעלו מעל רגלו
תנן בריש פרק מצוות חליצה (יבמות קא.): "מן הארכובה" (מן הברך) ולמטה חליצתה כשרה, מן הארכובה (מן הברך) ולמעלה חליצתה פסולה", ע"כ. ואמרינן בגמ' (קב:): "לכתוב רחמנא וחלצה נעלו ברגלו, ומשני, אי כתב רחמנא ברגלו הוה אמינא ברגלו אין בשוקו לא, כתב רחמנא מעל רגלו, דאפילו בשוקו", כלומר ממה שכתבה התורה "מעל רגלו" ש"מ דגם החלק שמעל הרגל הקרוי שוק כשר לחליצה. ונמצא להדיא כי שוק הוא החלק שמעל כף הרגל ומתחת לברך, דלמעלה מן הברך חליצתה פסולה.
וכן עולה בפשטות מדברי רש"י (ערכין יט ד"ה ש"מ), הריטב"א, הרשב"א, המאירי, הרמב"ם, וכן הוא בשו"ע ובנו"כ ובלבוש, וברבינו ירוחם, פסקי הרי"ד, רבינו ישעיה דטראני הזקן, וכסיכום הדברים בנידון כמובא ב"ערוך השולחן" (אה"ע סי' קסט סעי' כו): "שנינו במשנה (יבמות קא.) מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה. וביאור הדברים, דרגל נקרא כף הרגל שבו האצבעות, ובגובה הוא עד העצמות הבולטות מכאן ומכאן, שנקרא קנעכיל (קרסול) בלשוננו, ובלע"ז קבילא, ובלשון הגמ' אסתוירא, ובלשון משנה קורסל, ומשם ולמעלה מתחיל השוק עד הארכובה (ברך), ובלשונינו קני"א, ובלשון מקרא ברכים", עכ"ל.
בעל פיקה - ששוקו עומד באמצע רגלו
וכן מצינו גבי מומי כהנים דתנן בבכורות (מד:): "המקיש בקרוסליו ובארכובותיו, ובעל פיקה וכו'..." ופרש"י: "המקיש בקרסוליו, שארכובותיו (ברכיו) עקומות לחוץ, וקרסוליו לפנים, ונוקשין מזה לזה כשהוא מהלך. ובארכובותיו ('המקיש בארכובותיו') היינו איפכא - שרגליו העקומות לחוץ ומתרחקים זה מזה, עד שארכובותיו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות זו לזו". ו'פיקה יוצאה מגודלו' – חתיכת בשר עגול כפיקה יוצאה מגודלו. 'עקיבו יוצא מאחוריו' - כדמפרש בגמ' ששוקו עומד באמצע רגלו שחצי הרגל לפנים וחצי רגל לאחור", עכ"ל רש"י.
ובגמ' איתא (שם, מה.): "פיקה יוצאה מגודלו ועקיבו יוצא לאחוריו. א"ר אלעזר שוקו יוצא באמצע רגלו", ע"כ.
וז"ל הרמב"ם (פ"ח מהל' ביאת מקדש הל' י"ג): "מי שעקיבו יוצא לאחוריו עד שנמצא השוק כאילו הוא באמצע רגלו עומד" עכ"ל. וכן כותב הרע"ב: "עקבו יוצא מאחוריו - כגון ששוקו עומד באמצע רגלו, שחצי הרגל לפנים וחצי רגל לאחור {18}.
ומכל הנ"ל מבואר כי שוק הוא האבר העולה מתוך פרסת הרגל.
כמין איסתוירא
וכן מוכח במסכת מנחות לג. בנידון אופן הנחת המזוזה דשוק הוא החלק שמעל כף הרגל וכדברי הגמ' שם דאם הניח את המזוזה כמין איסתוירא (קרסול) כשרה, ופרש"י (בלישנא אחרינא) שם: "איסתוירא, כי היכי דמקום חיבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה L כך הניחה למזוזה, כשרה, הואיל וראשה אחד זקוף", עכ"ל רש"י.
ובתוס' (ד"ה הא) פירש 'רבנו תם' "כמין איסתוירא כשרה" - שהניח את המזוזה בצורת שכיבה. וז"ל: "כאיסתוירא הנתון בשוק לרחבה, בלע"ז קבילי"א [קרסול] כשרה", עכ"ל. ביאור דברי ר"ת: השוק עומד זקוף ובתחתית השוק יש עצם הבולט משני צדדיו לרוחבו כזה עצם זו נקראית איסתוירא (קרסול) ואם הניח את המזוזה בצורת שכיבה כמו הקרסול, כשרה.
נמצא א"כ דבין לפירש"י ובין לר"ת, שוק הוא הפרק הסמוך לקרסול (וראה עוד טור וב"י ביו"ד, סי' קפט סעי' ו, דמבואר כנ"ל), ויתרה מזו, מכך שהשתמשו בשוק כדוגמא לביאור דברים אחרים נראה כי לכ"ע היה פשוט דשוק הוא המקום שמעל כף הרגל, שאילו היתה מחלוקת מהו מקום השוק לא היתה תועלת בביאור אופן הנחת המזוזה ע"י הדמיון לשוק אחר ומקום השוק עצמו אינו ברור.
חלוקו של ת"ח
וכן מוכח בבבא בתרא (דף נז:): גבי חלוק של ת"ח, ופיר"ש הרשב"ם שם - שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף. וכן פירש רבינו גרשום, וז"ל היד רמ"ה שם: "כלומר שיהא מגיע (החלוק) עד פי הסנדל או המנעל, כדי שלא יהיה בשר שוקו נראה מתחת החלוק". הרי להדיא ששוק הוא מהברך ולמטה עד פרסות הרגל.
שוק על ירך
ה'חוות יאיר' הוכיח בספרו "מקור חיים" (סי' עה סק"א), כי שוק הוא הפרק שבין הקרסול לברך מהא דנאמר בשופטים (טו, ח), "ויך אותם שוק על ירך", וז"ל (שם): "ותרגומו פרשין עם רגלאין. שרוכב הסוס אינו נשען על ירכו רק על שוקו בברזל התלוי", עכ"ל. ופירוש דבריו הוא ע"פ האמור ברש"י (שם): "פרשין עם רגלאין, רוכב סוס אינו נשען על ירכו כי אם על שוקו, רגל אחד נתון בברזל הנתון במרכבת". והכוונה היא שרוכב הסוס קרוי 'שוק' כיון שעיקר משקל גופו נמצא על שוקו בזמן שכפות רגליו נתונות בברזל התלוי מצידי הסוס (וע"כ היינו החלק התחתון שברגל), ואילו הלוחמים ההולכים ברגליהם היינו "רגלאין" נקראים "ירך" כיון שעיקר פעולת ההליכה נעשית באמצעות הירך.
וכן כתב הרלב"ג (שם), וז"ל: "שוק הוא למטה מהירך". וכנ"ל המצודות שם כתב: "שוק הוא הפרק האמצעי מן הרגל {19} , ירך הוא פרק העליון". ואילו ה"מצודת דוד" שם פירש באופן שונה וז"ל: "דימה את הפרשים רוכבי סוסים אל הירך שהוא בגובה הרגל והולכי רגלי דימה לשוק שהיא בתחתית הרגל" עכ"ל.
ונמצא לדברי כולם פירוש הביטוי {20} 'שוק על ירך' היינו הכאת הלוחמים הרוכבים על הסוסים ביחד עם הלוחמים ההולכים רגלית, ומתוך פירושם נמצאת למד שהשוק הוא החלק שבין הקרסול לארכובה.
ובביאור הבנת דעת התוס' ישנים ביומא יעויין בהערה . {21}
רגלי החיות
עוד כתב שם ה"חוות יאיר" וז"ל: "וראיה ברורה ממ"ש בחגיגה (יג.) שוקי החיות והדר ירכי החיות", עכ"ל. וכוונתו היא לגמרא בחגיגה המונה את איברי חיות הקודש מלמטה למעלה וז"ל הגמרא שם: "רגלי החיות כנגד כולם קרסולי החיות כנגד כולן שוקי החיות כנגד כולן רכובי החיות כנגד כולן ירכי החיות...", עכ"ל.
בתי שוקיים (גרביים)
כ"כ מוכח בהלכות ברכת כהנים (סימן קכח) בענין נשיאת כפים בבתי שוקיים, שהשוק הוא החלק שמתחת לברך, וכמדוייק מלשון הב"י (שם, סעי' ה) שכתב: "קושרים אותם (את הבתי שוקיים) ברצועות סמוך לארכובה", עכ"ל.(ארכובה פי' ברך). וכ"כ בהגהות הגר"ב פרנקיל על המג"א (שם סק"ה) בענין וז"ל: "עד הארכובה היי' עד לסוף השוק למעלה סמוך לקוליית (עצם הירך), ששם קרוי ברכיים", עכ"ל. ומאחר והלבוש המכסה את האיזור הנ"ל שמתחת לברך נקרא "בתי שוקיים" אם כן ש"מ דאותו האיזור בגוף הוא זה הנקרא שוק, ופשוט.
וכן כתב בשו"ת חת"ס (יו"ד, סימן נ) וז"ל: "וידוע בלשון הקודש נקראו בתי שוקיים אותן קנכל"ש (גרבים) שלובשים על הרגליים התחתונים. ואינך שלובשים על מקום מושב נקראו המכנסיים לכסות בשר ערוה, א"כ מוכח שזה הרגל (הפרק התחתון) נקרא שוק" עכ"ל.
וכ"כ בספר "מחניך קדוש" (אות יב), וז"ל: "ומשום הכי נקראו בתי שוקיים, לפי שמכסים את כל השוקיים".
וכ"כ ב"הערות וביאורים" על ספר "האגודה" (להגאון רבי אלעזר בריזל זצ"ל) (ברכות, אות עג ס"ק קלג): "ולי ההדיוט יש הוכחה לזה (ששוק הוא למטה מהברך) מלשון שהראשונים היו קוראין לגרבים בתי שוקיים, זאת אומרת שאורך הרגל נקרא שוק" עכ"ל.
אין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה
הוכחה נוספת לכך שהשוק הוא החלק התחתון של הרגל בבבא בתרא (נז:) "בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה, שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה". ופירש רשב"ם: "...שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר", עכ"ל. מבואר בדבריו כי שוק הוא הפרק שמעל כף הרגל המתגלה בעת שהנשים עמדו יחפות. וביותר מבואר בלשון רבינו ישמעאל בן חכמון שם (מרבותינו הראשונים, הובא בספר 'קובץ שיטות קמאי', עמ"ס ב"ב ח"ב, שם) וז"ל: "חוץ מן הכביסה - שאין השותפין יכולים לעכב עליה, לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר, שכיון שאינן יכולות להצניע עצמן בשעת כביסה, מפני שעומדות מגולות ידים ושוקים באות לידי ביזוי" {22}, עכ"ל.
סיכום הפרק
לא הובאו כאן אלא חלק קטן ביותר מכלל הראיות והמקורות לכך שההתייחסות לשוק בתנ"ך, בש"ס ובפוסקים הוא לחלק התחתון של הרגל. למעשה ישנן עוד ראיות רבות לדבר, ועיקר המטרה בדברים שהובאו עד כה היתה להראות עד כמה הדברים פשוטים בחז"ל והראשונים, עד כי לא נמצא אפילו ראשון אחד או מקור אחד לכך שהשוק זה החלק שמעל הברך, ואדרבא משמע שהדבר היה כ"כ פשוט עד שלא פעם השתמשו בשוק כמשל ע"מ לבאר מושגים אחרים, וכגון דברי רש"י ור"ת המובאים לעיל בנידון אופן הנחת המזוזה, וכן דברי התוס' יו"ט בנידון מפתח של ארכובה כדלעיל, וש"מ שהדבר היה פשוט לכ"ע (שאם לא כן מה מועיל במה שאומרים שדבר זה הוא דומיא דשוק בעוד שהשוק עצמו אין ידוע היכן הוא).
ובהכרח לומר, דגם ראשונים ופוסקים שאין בדבריהם ביטויים מפורשים לגבי מקום השוק, ס"ל ככל אותם המקורות המובאים עד כאן, שכן אילו היו חולקים בדבר היה להם לומר זאת במקומות שבהם הנידון נוגע הלכה למעשה, כבניד"ד (ברכות כד.) בחליצה (יבמות קב.-קד.) מומי כהנים (בכורות מה.) ועוד. ומשתיקת כלל הפוסקים בנידונים אלו ש"מ דלא נחלקו בזה.
ובמקום להביא את כל המקורות והפוסקים הסוברים שהשוק הוא החלק התחתון, דבר שיצריך אריכות רבה, נבאר מי הם אלו שהיה ניתן לפרשם באופן שהשוק הוא החלק העליון, ומה הפירוש הנכון בדבריהם, ואז יוכח שלמעשה אין כל חולק בדבר, וכ"ע ס"ל שהשוק הוא החלק התחתון, כמבואר בפשיטות בחז"ל והראשונים כאמור.