אור ברסלב

קול יעקב על שולחן ערוך· רבי יעקב חיים סופר

יורה דעה

אורח חיים

סימן רע

חלק א

הלכות ס"ת יו"ד סימן ע"ר
א)
סעי' א' מצות עשה וכו' ואין רשאי למוכרו וכו' כתב ש"כ סק"א וז"ל ב"י כתב בשם ה"ר מנוח דוקא ס"ת העשוי לקרות בו ברבים אבל ספר יחידים שקורין בהם בעצמם מוכרים לעשות בדמים מה שירצו וכו' עכ"ל וכ"כ אמ"ש כלל ט"ז אות א' אבל מסתימיות דברי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו משמע דאפי' יחיד שכותב ס"ת לעצמו ולא הקדישה לקרות בה ברבים אינו רשאי למוכרה וכ"כ עו"ת בסי' קכ"ג או' ל' וכן משמע מדברי מרן בסי' רפ"ב סעי' י"ח שהביא סברת האוסרים באחרונה משמע דהכי ס"ל ואע"ג דבאו"ח סי' קנ"ג סעי' יו"ד כתב י"א ואח"כ כתב יש מי שאוסר וכתב א"ר שם אות כ"ב משמע דעיקר סברא ראשונה דרבים הם מ"מ אין לנו להניח בשביל דקדוק זה סתמיות דברי מרן כאן ומ"ש בס' רפ"ב ואין חילוק בין קנאו כך בין כתבו לעצמו אסור למכור ברכ"י אות יו"ד ודלא כבל"י

חלק ב

ב) שם ואפי' למכור ישן כדי לקנות חדש אסור וכו' כתב ב"י בשם ה"ר מנוח דחיישינן לפשיעותא שמא לא יקנה הלכך אם היה החדש כתוב והוא בבית הסופר ואינו חסר אלא נתינת דמים מוכר הישן לקנות החדש עכ"ל וכתב הש"כ אין זה עיקר ודעת כל הפוסקים נראה דאפי' בכהאי גוונא אסור וכמו שכתב בדרישה וב"ח וכן כתב הר"ן בהדיא דכיון לא מעלי לה בקדושתה אסור להחליף תורה בתורה דאינו רשאי למכור אלא שמעלה בקדושה, וכ"כ הריב"ש ומביאו ב"י בא"ח סי' קנ"ג וכתב ב"ח עוד ונראה דלאו דוקא למכור ישן כדי לקנות חדש אסור דה"ה כשאחד הוציא מתחלה מעות משלו וקנה חייש עד שימכור אח"כ הישן וישתלם מהישן נמי אסור דעיקר טעמא לאיסורא משום דליכא במכירה זו העלאה בקודש דדוקא כשמעלין בקודש הוא דשרי אבל כי ליכא העלאה אע"ג דכי הדדי נינהו וליכא הורדה אלא דמחליף תורה בתורה נמי אסור עכ"ל ונראה דכן הוא דעת מרן מדסתם וכתב ואפי' למכור ישן כדי לקנות חדש אסור דדעתו משום דליכא העלאה וכן כתב ט"ז ב"אח סי' קנ"ג אות א' ועיין משבצות זהב. ואם החדש יש בו עדיפות דכשרות שרי למכור ולהפקיד דמיו עד שיקנה החדש, ברכ"י אות ה' בשם בי"ד סי' קל"ט וכן משמע מב"ח ש"כ אות ג' שו"ג אות ו' וכן אם החדש הדור יותר פ"ת אות ו':

חלק ג

ג) בתשובת הריב"ש הביאו הב"י א"ח סי' קנ"ג כל ס"ת שיש בו טעות אין בו קדושת ס"ת ויכול למוכרו עי"ש והביאו ג"כ הרמ"א לקמן סי' רפ"ב סעי' י"ח ובא"ח סי' קנ"ג סעי' ג' ועיין מג"א שם או ג' ובתשובת ח"ס סי' רע"ט:

חלק ד

ד) כתב ברכ"י אות ב', הרב מהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו סי' קכ"ג אסר למכור ס"ת בהכרזה בבכה"נ אבל מורינו הרב זר"א י"ד סי' ו' והרב שב"י ח"ב סי' צ"א והרב פנים מאירות ח"ג סי' מ"ג חלקו על הרב מוהר"ץ הנז' והתירו. ובספר בית לחם יהודא נטה לסברת מוהר"ץ מטעם אחר ואינו מחוור עכ"ל. ובק"א בסי' הנ"ז כתב וז"ל כאשר יהיה האופן דשרי למכור ס"ת אם הס"ת בארון ובבית ונמכר דרך כבוד ע"י גורל או הכרזה ויש הנאה להעלותו בדמים העלה הרב המפורסם מהר"ר פינחם זלה"ה בשו"ת גבעת פינחם כ"י בח"א סי' כ"ו דמותר והעיד שכן נהגו היתר באיטליא ורבני איטליא עשו מעשה בעצמם והסכים עמו לענין דינא מוהר"ם ליפשיץ שם סי' ל"א עכ"ל זכ"ל יו"ד ערך ס' ועיין פרי הארץ ח"ב יו"ד סי' ט"ז א"א א"ח סי' שכ"ב אות א':

חלק ה

ה) סעי' ב' האידנא מציה לכתוב חומשי תורה וכו' כתב ב"י לא בא הרא"ש לפטור ממצות כחיבת ס"ת אלא בא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם ואסור מכירה שגם זה בכלל מצות כתיבת ס"ת עכ"ל ב"ח ט"ז לבו"ש וכתב ברכ"י אות ט' שכן מוכח מדברי גורי האר"י ז"ל וכן עיקר וכ"כ רוח חיים אות ג' באור הגר"א אות ד' בגליון הש"כ הנדפס מחדש שו"ג אות י"ב קצור ש"ע סי' כ"ח זכ"ל חי"ד ערך ס' וי"א דבזה הזמן אין חיוב לקנות ס"ת פרישה אות ח' והביאו הש"כ אות ה' ובש"ת שאגת ארי' סי' ל"ו והביאו פ"ת אות יו"ד כתב דבזה הזמן פטורים מכתיבת ס"ת משום דאין בקיאין בחסרות ויתרות אמנם מהרח"ו ז"ל בש"המ פ' וילך כתב וז"ל יש נמנעים מלקיים מצוה זו מפני שני דברים האחת היא שאינם יודעים לכתוב וחושבים שעיקר המצוה הזאת לכתוב בידו. והשנית היא לפי שאין בזמנינו זה יודעים ובקיאים מחסרות ויתירות ופתוחות וסתימות כנ"ז בגמרא (קדושין ל"ד) הנה אני ראיתי למורי ז"ל שצוה לסופר אחד שיכתוב לו ס"ת אחד כמנהג ס"ת שלנו ולא חשש למיעוט בקיאותינו בהם, גם לענין הכתיבה ציוהו שיכתוב כל הס"ת ויניח גליון חלק בכל מקום של ההויות שיש בס"ת והיתה כוונתו לכתבם בידו בכונה שנתבאר אצלינו והוא בזוהר בפ' ויקרא ובפ' אחרי כצד יכתבם יעו"ש עכ"ל והב"ד הברכ"י בשיו"ב או' ב' יעו"ש וכן עיקר, ואם ידו משגת חייב לקנות ס"ת לקרות בו וגם משנה וגמ' ופירושיהם ואם אין ידו משגת ויבא עי"ז לידי בטול תורה שאין לו ספרי גמרא ופוס' נ"ל דלכ"ע הם קודמים לס"ת דבודאי תלמוד תורה חשוב יותר מכתיבת ס"ת שהרי מוכרים ס"ת כדי ללמוד תורה חיי אדם כלל ל"א קצור ש"ע שם:

חלק ו

ו) אם קנו ס"ת בשותפות אם יוצאים ידי קיום מצות עשה של ועתה כתבו. עיין רוח חיים אות ו' פתחי תשובה אות א' אמרי שפר כלל ט"ז אות א':

חלק ז

ז) המקדיש ס"ת לרבים יש אומרים דאינו יוצא וי"א דיוצא וטוב שלא להקדישו פתחי תשובה אות ג' יפה ללב אות א':

חלק ח

ח) שם ולא ימכרם וכו' כלומר דאין ראוי למוכרם אבל לא חמירי כס"ת כן כתב מרן בב"י ח"מ סי' רמ"ח וכתב שם דמעשים בכל יום שאדם מוכר ספריו והוו בכלל נכסיו. וכן פסק בש"ע שם סעי' י"א דשאר ספרים הוו בכלל נכסיו ברכ"י אות יו"ד שו"ג אות י"ג א"ר בא"ח סי' קנ"ג אות כ"ב פתחי תשובה אות י"א יפה ללב אות וי"ד ואפי' בס"ת אם קנאה מתחלה למוכרה וכ"ש אם קבלה בחוב מותר למוכרה לכ"ע א"ר שם:

חלק ט

ט) הקונה ס"ת לא יברך שהחיינו אלא לובש בגד חדש בעת ההיא ומברך שהחיינו ויכוין לפטור הס"ת לפי שיש חולקים ברכ"י אות ח':

חלק י

י) וכשמברך שהחיינו כדי לפטור הס"ת יאחז את הבגד חדש או פרי חדש בימינו וס"ת בשמאלו ויאמר ליקובה"ו וכו' הריני בא לקיים מ"ע של כתי' ס"ת כמש"ה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ודרשו רז"ל (סנהדרין כ"א ע"ב) שכל אחד מישראל צריך לכתוב לו ס"ת משלו לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון ויהי נועם וכו' ואח"כ יברך שהחיינו על הבגד או על הפרי ויכוין לפטור בברכה זו את הס"ת:

סימן רעא

חלק א

א) סעי' א' וצריך שיהיו העורות וכו' אפילו בדיעבד אם לא עבדן לשמן פסול הרמב"ם פ"א מה"ת הל' י"א ב"י ב"ח ש"כ אות א' שו"ג אות ו' אמרי שפר כלל ג' אות ב':

חלק ב

ב) שם מעובדין ע"י ישראל לשם ס"ת וכו' אבל תיקון הקלף והשרטוט אין צריך שיהא לשמה. טור ב"י ב"ח ש"כ אות ב' לבוש אות א' שו"ג אות ז' א"ר בא"ח סי' ל"ב אות ט"ו ודלא כבני יונה הביאו פ"ת אות ח' שכתב דאם לא שרטט לשמה אף בדיעבד פסול וזה הוא דוקא לענין דינא אבל לכתחלה טוב לשרטט לשמה:

חלק ג

ג) שם שיאמר בתחלת העבוד וכו' ואם לא אמר בתחלת העבוד יאמר קודם גמר העבוד שהוא מעבד לשם קדושת ס"ת. ט"ז אות ג' שו"ג אות י"ב וי"א דבעינן דוקא שיאמר בתחלת העבוד אבל אם לא אמר כן בתחלת העבוד אע"ג שאח"כ בגמר העבוד אמר וגמר העבוד לשמה אין להתיר מלא"ש כלל ג' אות ג' בחכמה ואות ד' בבינה קה"ס סי' ב' אות ב' ואות ז' בלשכ"ה:

חלק ד

ד) ולא נקרא סייוע בעבוד אלא במעשה העבוד עצמו אבל לא במה שמסייע לתקן את העורות או להשחיר עורות של תפלין כי זה לא מעיבוד הוא ט"ז אות ג' מג"א בא"ח סי' ל"ב אות י"א דב"ש סי' י"ט ר"ז שם אות י"ב פרמ"ג מש"ז אות ה' מלא"ש כלל ג' או' ג' אניה דיונה פ"ו אות א' קה"ס סי' כ"ג אות א' אמ"ש כלל ג' אות ג' וכלל י"ט אות א' ודלא כשו"ת באר עשק סי' יו"ד דמתיר:

חלק ה

ה) שם שיאמר וכו' ואם לא אמר בפירוש אלא חשב בלבו שמעבד לשם קדושת ס"ת בדיעבד יש להכשיר הרמ"ע סי' צ"ד שו"ג אות ח' א"ר בא"ח סי' ל"ב אות ט"ו עטז"ק שם אשל אברהם אות י"א פתחי תשובה אות ז' באה"ג בסי' רע"ד אות א' קסת הסופר סי' ב' סעי' ג' מלא"ש כלל ג' בבינה אות א' וכן משמע מדברי מרן בא"ח סי' ל"ב סעיף ט' שכתב בזה הלשון טוב להוציא בשפתיו משמע דבדיעבד מחשבה סגי ועוד עיין לרבינו הגדול ח"ר עבדאלה בת' לא"ח סי' ז' והוא בסוף ספר זבחי צדק ח"ב שנשאל במי שקדש השם במחשבה וכן בדבור העורות של סת"ם אם מותר בדיעבד במחשבה לשמן וזו הלכה העלה כדעת רבינו זלמן סי' ל"ב דכתיבה לכ"ע בעי לשמה ופסול אפי' בדיעבד אם חשב לבד אבל בעבוד כיון דפלוגתא היא אי בעי לשמן בדיעבד כשר יעו"ש. ועיין לקמן סי' ער"ד אות א':

חלק ו

ו) ואם הכותים מעבדין על דעת ישראל לא סגי במחשבה אפילו בדיעבד עד שיוציא הישראל בשפתיו הרמ"ע סי' צ"ד א"ר סי' ל"ב אות ט"ו עטז"ק שם אשל אברהם שם אות י"א מלא"ש כלל ג' אות ה' בחכמה ובינה קסת הסופר סי' ב' סעי' ה' וכן סייעו קצת בסוף העבוד ולא אמר כלל לנכרי לא מהני א"א שם ועיין לקמן אות יו"ד:

חלק ז

ז) אם אמר בשעת העבוד לשם קדושת ס"ת בלבד ואח"כ רוצה לכתוב עליו תמו"מ לדעת מרן בב"י א"ח סי' ל"ב ובש"ע שם סעי' ח' ורוב הפוסקים מותר ויש פוסלין עבודת הגרשוני סי' כ"ה פנים מאירות ח"ג סי' י"א ויש לחוש לכתחלה עיין קה"ס סי' כ' אות ד' אבל אם עבדו לשם קדושת תמו"ם ואח"כ רוצה לכתוב עליו ס"ת לכ"ע פסול ב"י שם ט"ז סי' ל"ב סעיף ד' יד אהרן הגב"י שם רבינו זלמן שם אות י"א מלא"ש כלל " אות ב' קסת הסופר סי' ב' סעי' ד' מאיל המלואים באניה דיונה פרק ה' אות יו"ד אמרי שפר כלל ג' או' ג':

חלק ח

ח) אם רוצה להתנות על העורות בשעת העבוד שיכתוב עליהם מה שירצה או שיהיה רשות בידו להוציאם לחולין יש חלוקים לכן המובחר לעבד את העורות בפרטות לשם קדושתן את אשר לס"ת לשם קדושת ס"ת ולא יכתוב עליו אלא ס"ת בלבד ואשר לתפלין לשם קדושת תפלין ולא יכתוב עליו אלא תפילין ואשר למזוזה לשם קדושת מזוזה ולא יכתוב עליו אלא מזוזה ולא יוציא העורות לחולין אך אם אי אפשר לו לעשות כן יתנה בזה הלשון הריני מעבד עורות אלו לשם קדושת ס"ת על מנת שאם איני רוצה לכתוב עליהם ס"ת אכתוב עליהם תמו"ם או אוציאם לחולין ואח"כ אם רוצה לכתוב עליהם תמו"ם כותב ואם לא היה לו עסק בהם מותר להוציאם לחולין אבל לא יאמר הריני מעבד עורות אלו לשם קדושת ס"ת תמו"ם דמדאורייתא אין ברירא ואם כלל הכל הרי עבד את העורות לשם קדושת תמו"ם ואיך יכתוב על עור שעבדו לשם תמו"ם ס"ת דקדושה קלה לא מהני לקדושה חמורה י"א הגב"י סי' ל"ב פ"ת אות ט' ועיין מלא"ש כלל ג' אות ב' בחכמה ובינה קסת הסופר סי' ב' סעי' ד' וסי' כ"ה סעי' א' ובחקירה א' אות ל"ח:

חלק ט

ט) אם מעבד עורות לאחרים או מעבד ומוכר יתנה בזה"ל הריני מעבד עורות אלו לשם קדושת ס"ת ע"מ שיהא רשות בידי וביד הבאים אחרי כל מי שיגיעו עורות אלו בידו אם אינו רוצה לכתוב עליהם ס"ת יכתוב עליהם תמו"ם או יוציאם לחולין:

חלק י

י) שם בהגהה. ואם מעבדן כותי יסייע הישראל מעט וכו' בדיעבד אפי' לא סייעו כלל אלא שאומר לנכרי שיעבדנו לשמו סגי בכך. ב"ח ש"כ אות ה' מג"א או"ח סי' ל"ב סע"ק י"א וכ"כ האחרונים. אבל דעת מרן בב"י דדוקא מסייע הישראל בשעת העבוד אבל אם לא סייע פסול וכן דעת השו"ג באות י"א ועיין בא"ח סי' ל"ב סעיף ט' א"ר שם סי' י"א אות א'. וכן נוהגים פה בגדאד יע"א כשלא היו עבדנין ישראל היו מסמנין העורות ונותנים אותם לתוך הסיד הישראל בידיהם ואומרים עורות אלו אנחנו מעבדין לשם קדושת ס"ת וכו' ואומרים ג"כ לגוי לעבדן לשם קדושת ס"ת. ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות ל"ז:

וצריך שיאמר לנכרי שיעבדנו לשמו סמוך ברגע שהוא נותן את העורות לתוך הסיד ולא מהני מה שאומר לו קודם לכן ואם יש לנכרי פועלים ג"כ נכרים אזי ג"כ צריכים הפועלים ההם לעמוד שם כשהוא מצוה לעבדן לשמן מלא"ש כלל ג' אות ה"ו קה"ס סי' ב' אות ה' ואע"ג דמדברי מרן ב"י משמע אם מניח ישראל בתחלה לתוך הסיד לשמה ולא אמר לנכרי כלום ואח"כ מעבדן הנכרי הוי מעובדן לשמה מ"מ מב"ח משמע אם נותן ישראל עורות בעבוד ולא אמר לנכרי כלום אסור ויש לחוש לדבריו עיין פרמ"ג א"א סי' ל"ב אות י"א:

חלק יא

יא) ואם יש עבדנין ישראל לכתחלה יעבד ע"י ישראל ואע"ג דלדעת מרן אם ישראל מניחם לתוך הסיד מותר לעבד ע"י גוי לכתחלה ואפי' ביש עבדנין ישראל מ"מ יש מחמירין בית חדש לבוש א"ח סי' ל"ב סעי' ט' מחצית השקל שם סעי' י"א רבינו זלמן שם סעי' י"ב מלא"ש כלל ג' אות ה' קסת הסופר סי' ב' סעי' ה' מאיל המלואים באניה דיונה פרק ו' אות ב':

חלק יב

יב) סעי' ד' כתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף וכו' עיין פ"ת אות י"ב שכתב בשם ספר חמודי דניאל כי לכאורה נראה דוקא מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף כלומר הרבה מגויל והרבה מקלף אבל לעשות מטלית אחת או שתים אין קפידא וכן כתב בתשובת יכין ובועז ח"א סוף סי' כ"ד ס"ת של גויל חסר תיבות או פסוקים וגררו ממנו כמה שורות ונתלבן לא קרינן ביה מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף אלא דהוי כמנומר עי"ש והביאו בספר לד"א סי' י"ז אות י"ז וכתב שם אות י"ח סופרים המגיהים מנהגם לגרור שטה כדי לכתוב תיבה או שתים שחסרות ואין לערער עליהם ואם יהיו הטעיות רבים באופן שיהיה הס"ת כמנומר פסול וכן נוהגים פה בגדאד יע"א אם נמצא טעות בס"ת שחסר תיבה או שתים קולפים הגויל וכותבים על מקום הנקלף וצריך ליזהר באופן שלא יהיה מנומר:

חלק יג

יג) קלף שאחר עיבוד מושחין אותו בצבע לבן ועי"ז הקלף חלק אין לפסול מטעם דמפסיק הצבע מאחר שהוא דבוק ואדרבא יש מצוה להתנאות במצות לקיים זה אלי ואנוהו, הרב פמ"א ח"ג סי' ל"ב, והב"ד הברכ"י אות ו' זכ"ל חי"ד אות ס', אמנם מקום שנהגו כך בצבע הנ"ז צריך ליזהר מאד בזה שיהיה הצבע הלבן דק הרבה שלא יהיה בו ממשות ע"ג הקלף שאל"כ ע"י הגלילה והפתיחה יקפוץ מן הצבע הנ"ז ויהיה פרודים באותיות ותפסל ויהיה ברכה לבטלה ח"ו ועוד שאין מקיימין המצוה ואנחנו ראינו כמה פעמים שקפץ הדיו מן האותיות והיו פרודים ופסולים וע"כ כל הירא וחרד לדבר ה' העוסק במלאכת הצבע הנז' צריך שישים יראת ה' לנגד עיניו תמיד לבל יהיה מחטיא את הרבים ח"ו בביטול המצוה ובברכה לבטלה וישגיח מאד ע"ז בעשיית הצבע שלא יהיה רע או עב ואח"כ יגרום שיקפוץ דיו מן האותיות ויהיה פסולים ופירודים ויוקר החיוב מוטל על הב"ד שבכל מקום ומקום להשגיח ע"ז ועליהם תבא ברכת טוב:

סעי' ה'. ולא ישרטט בעופרת וכו' כתב הטור בשם ר"י דמ"ש במסכת סופרים מסרגלין בקנה לא בא לאפוקי סכין אלא עופרת וכיוצא בו שצובע עכ"ל וכתב המרדכי בהלק"ט בשם רבינו שמחה שלשון שרטוט הוא גומה וחריץ שיהא ניכר וקיים לעולם כגון לשרטט בברזל ולא סגי בשרטוט כדי שיהא ניכר לסופר שיכתוב בשוה יעו"ש בב"י שו"ג אות כ"ג ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות לא:

חלק יד

יד) וצריך לשרטט קודם הכתיבה אבל אחר הכתיבה לא מהני ואפי' אם כתב איזה טעות וגררו ועי"ז נמחק השרטוט צריך לשרטט מחדש ואח"כ יכתוב לתקן הטעות. מלא"ש כלל ה' אות א' קסת הסופר סי' ג' אות ה':

חלק טו

טו) סעי' ו' ס"ת צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים וכו' עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. ברכ"י אות ז' זכ"ל יו"ד ערך ס':

חלק טז

טז) כשבאים לתקן תיבות או אותיות בס"ת הנכתב נכון לתקנם כעין הדיו שבו נכתב הס"ת. ברכ"י אות ח' פ"ת אות ט"ז זכ"ל שם:

חלק יז

יז) שם ואם כתבו במי עפצים וכו' עתה העולם נוהגים לעשות את הדיו אפי' לכתחלה ממי עפצים וקנקנתום ב"י א"ח סי' ל"ב ר"ז שם אות ד' קה"ס סי' ג' אות א' מלא"ש כלל ד' אות ב' ג' ועיין א"ח סי' ל"ב סעי' ג' ובדברינו (שם אות י"א י"ב י"ג י"ד אבל עפצים לחוד או קומוס וקנקנתום אפי' שניהם יחד פסולים מלא"ש שם אות ב' ועיין מטה יהודה סי' תרצ"א אות א' וכן נוהגים פה בגדאד יע"א מביאין עפצין ושורין אותם במים או מבשלים אותן ואח"כ נותנין בתוכה קנקנתום שקורין בערבי זא'ג (וכ"כ הערוך קנקנתום בלשון ישמעאל אל זאגא) כדי שתהיה שחורה:

חלק יח

יח) אפי' כתב מתחלה בדיו שחור ואחר זמן נשתנה מראיתו ונוטה למראה אדמומית או שהכהה מראיתו עד שאינו שחור עוד אפי' אות אחת פסול וצריך להשגיח על זה כי הוא שכיח טובא. מלא"ש כלל ד' אות ב' בחכמה קסת הסופר סי' ג' סעי' ב' ובתפילין ובמזוזה אסור לחזור ולתקנם משום שלא כסדרן מלא"ש כלל ח' אות ה' בחכמה ובינה שם קסת הסופר סי' ט' אות ט'. ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות ק"מ קמ"א קמ"ב:

חלק יט

יט) שם בהגהה. וכן אסור לכתוב שום שם וכו' ואם כתב שם בשאר מיני צבעונים או בזהב אסור למוחקו. ברכ"י סי' רכ"ט אות י"ב פ"ת אות י"ח:

חלק כ

כ) יכול הסופר להניח בס"ת שמות הקודש פנויין ולכותבן אח"כ בקדושה ובלבד דלא לתחזי כמנומר שיהיה הדיו כדיו הכתוב מקודם והכתב ככתב הקודם שלא תהיה הכתיבה דקה וגסה יוסף אומץ סי' א' זכ"ל ח"ג אות ס' רוח חיים אות ג' מלא"ש כלל ט' אות ל"ב בבינה קסת הסופר סי' יו"ד סעי' י"ח ועיין אמרי שפר כלל ט"ו אות ח' ברכ"י סי' רע"ו אות ד' ועיין לקמן סי' רע"ו אות ו' כוונת כתיבת השם ולעיל בסי' ל"ה:

חלק כא

כא) סעי' ז' ס"ת צריך לכותבו בימין וכו' ואם שולט בשתי ידיו נמי צריך לכתוב בימין ואטר יד שמאל דידיה הוא ימין ואם כ' בימין פסול כמו בתפלין בא"ח סי' ל"ב סעי' ה' ש"כ אות י"ב שו"ג אות כ"ט קסת הסופר סי' ג' סעי' ז' אמרי שפר כלל כ' אות ה':

חלק כב

כב) אין לכתוב הס"ת ואף לתייג התגין בבתי ידים אף שראשי אצבעות הבתי ידים חתוכים בשגם הקור גדול, כי אינו כבוד לס"ת ברכ"י אות יו"ד פתחי תשובה אות י"ט, ויש מתירין אמ"ש כלל ב' אות וא"ו עי"ש:

חלק כג

כג) שם בהגה. יש אומרים שיש לכתוב בקולמוס של קנה וכו' יש מתירין לכתוב בנוצה ומ"מ מצוה מן המובחר לכתוב בקולמוס של קנה וכן אמרו חז"ל שזכתה קנה ליקח ממנה קולמוס לס"ת ואין לגזול ממנה מה שזכתה מאיל המלואים באניה דיונה פרק יו"ד אות ג' קסת הסופר סי' ג' סעי' ה' בלשכת הסופר מלא"ש כלל ד' אות ד' וכן נוהגים פה בגדאד יע"א לכתוב בקולמוס של קנה ואין להקל דאף למתירין לכתוב בנוצה לא התירו אלא משום שאין להם קנים חזקים כ"כ ואם יעשו מהם קולמוסים יצטרך הסופר לתקנם על כל שורה ושורה ועי"ז יהא הכתב משונה בכמה שנויים לשכת הסופר שם מלא"ש שם אמרי שפר כלל ד' אות ג' אבל במקום שיש להם קנים חזקים אין לכתוב אלא בקנה:

חלק כד

כד) שם שיש לכתוב בקולמוס של קנה וכו' כתב הט"ז שמעתי אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה כמו הנכתבים בכתב ולי נראה שאין חלוק בזה כלל שמעשה הדפוס הוא קודש ככתב ומביא ראיות מהש"ס דמוכח דהדפוס מקרי שפיר כתיבה ומשמע מדבריו דכשר לכתחלה לכתוב ס"ת ע"י הדפוס ויש עוד פוסקים דסבירא להו הכי. עיין ער"ה סי' תרצ"א אות א' אבל אחרונים העלו להלכה דהדפוס לא מקרי כתיבה. זרע אמת ח' יו"ד סי' קי"ז חוות יאיר סי' קפ"ד עקרי הד"ט ח"א סי' ל"ו אות נ"ג מאיל המלואים באניה דיונה פרק יו"ד אות ו' פתחי תשובה אות כ' קסת הסופר סי' כ"ח אות ז' בלשכ"ה ועיין בדברינו לסי' תרצ"א אות ג' דיש עוד כמה פוסקים דפוסלים הדפוס:

סימן רעב

חלק א

א) סעי' א' אין עושין וכו' ברוחב הגודל של יד וכו' כתב הרמב"ם פ"י מהל' ס"ת דין ט' רוחב גודל האמור בכל השעורים האלו ובשאר שיעורי התורה כולה הוא גודל אדם בינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומלאנו רוחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והם באורך שתי שעורות בריוח, ש"כ אות א' ברכ"י אות א' שו"ג אות ג':

חלק ב

ב) שם בהגהה. והעמוד שבתוך הספר וכו' מדברי הרמ"בם פ"ט משמע בהדיא דהקף ששה טפחים בלא העמודים הם ולכך סתם לן מרן הכא ולא הזכיר אלא הקף גוילים בלבד שו"ג אות ה' וכן הסכימו האחרונים מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"א אות ה' קסת הסופר סי' י"ג סעי' א' מלא"ש כלל יו"ד אות א' בחכמה ואות ג' בבינה פ"ת אות ג':

ועיין הרמב"ם פרק ט' מהל' ס"ת איך יהיה עשיית הס"ת שיהא ארכו כהקפו לא פחות ולא יותר ועיין בתשובת פאר הדור להרמב"ם סי' ס"ו מלא"ש כלל יו"ד אות ב' בחכמה ובבינה אות ד':

וכל זה לנוי אבל בדיעבד אם לא עשה ארכו כהקפו כשר. שו"ג אות א' מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"א אות ו' מלא"ש כלל יו"ד אות א' בחכמה וכן בגויל אם לא עשה ארכו ששה טפחים או עשה יותר מששה טפחים כשר ט"ז אות ד' לבוש אות א' מלא"ש שם קסת הסופר סי' י"ג סעיף א' פ"ת אות ב' ומ"מ אין הדר לקרות בצבור פחות מו' טפחים עיין פ"ת שם.

חלק ג

ג) סעי' ב' אורך כל שטה וכו' שיעור זה בין כתיבה גסה בין כתיבה דקה לבוש אות ב' מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"ב אות ו' וכן משמע מדברי מרן מדסתם וכתב ג"פ למשפחותיכם ולא חלק בין גסה לדקה דדעתו כהרמב"ם דלא מחלק בין כתיבה גסה לדקה כמ"ש הגהות מימוניות ועיין שו"ג אות ו':

חלק ד

ד) שם ולא תהיה קצרה וכו' אם אין רוחב השטה כשלשים אותיות מאותו הכתב פשוט הוא דכשר. ברכ"י אות ב' זכ"ל ערך ס':

חלק ה

ה) שם כדי שלא יהיו עיניו משוטטות בכתב, ואם הם רחבות עד שהעינים משתבשות כשר בדיעבד ברכ"י אות ג' זכ"ל שם.

חלק ו

ו) צריך שיהיו שוים ברוחב אחד כל הדפין כי זה נוי לס"ת חוץ מדפי השירה מאיל המלואים באניה. יונה פרק. י"ב או' ז' מלא"ש כלל יו"ד אות ה' בחכמה:

חלק ז

ז) סעי' ג' אין עושין יריעה פחות מג' דפין וכו' כל זה לכתחלה אבל בדיעבד יריעה בת ב' דפין או אפי' בת דף א' כשר. תשב"ץ ח"ב סי' צ"ג מהר"ם מינץ סי' י"ב דבר שמואל סי' שי"ו שכנה"ג הגה"ט אות ב' שבו"י חי"ד סי' פ"א עטרת חכמים חי"ד סי' כ"ב פמ"א ח"ב סי' קע"ט ברכ"י אות וא"ו מלא"ש כלל יו"ד אות ה' בבינה זכ"ל חי"ד ערך ס' פ"ת אות ה' וכיון שנכתבה היריעה הוי דיעבד וכשר ט"ז סע"ק ד' באה"ט סע"ק ד' אמת ליעקב במשפט היריעה אות א' שבו"י שם לד"א סי' י"ז אות א' פ"ת שם בית מנוחה בדיני היריעה אות א':

ויש אומרים דכתיבה לחוד לא מקרי דיעבד אלא א"כ נתפרה היריעה בס"ת ח"ס חי"ד סי' רנ"ז וכ"מ בעטרת חכמים שם וכל שנעשה כך מותר לקרות בו לכתחלה עיין גו"ר חא"ח כלל ד' סי' י"ב ולקמן סי' רע"ג אות ח:

חלק ח

ח) יריעה של ס"ת בת ה דפין שנפסלו ממנה ג' דפין צריך להחליף כל היריעה ולא די שיחליף ג' דפין שנפסלו ולהשאיר ב' דפין ביריעה אע"ג די"א כל שנכתבה היריעה מקרי דיעבד דוקא שכתב מתחלה יריעה בת ב' דפין אבל הכא דכבר הפיסול לפנינו ביריעה לא קפדינן למנוע הגניזה וחוששין יותר לנוי הס"ת שיהא כשר לכתחלה ולא לעשות יריעה בת ב' דפין אבל אם היריעה בת ששה דפין בענין שאפשר לתקן לחתוך ולחלק לשנים מתקנים וכן כשכותב יריעה חדשה בת ד' דפין וטעה בדף רביעי בענין שנפסל יכול לחתוך דף רביעי וישאר ג' ויכתוב מכאן ולהלן כתקונם, שבו"י סי' פ"א עטרת חכמים חי"ד סי' כ"ב ודלא כאמ"ש כלל ט"ז אות ה' דכתב אם נתקלקלה יריעה בת ה' דפין ויש בה ב' דפין טובים יחתוך הג' ויחליף וישאר הב':

חלק ט

ט) יריעה בת ה' דפין שנפסל ממנה ב' דפין והיריעה שאחריה לא היה בה כ"א ג' דפין שאי אפשר לחתוך ממנה דף א' ולעשות ג' דפין וקשה בעיני הסופר בעל הספר להחליף כל היריעה בת ה' דפין כי אין ידו משגת ואם לא יכתוב יריעה בת ב' דפין יתעכב מלתקנן מותר לכתוב ב' דפין לכתחלה ואפי' דף א' תשב"ץ ח"ב סי' צ"ג ברכ"י אות ו' וכן הורה הרב עקרי הד"ט סי' למ"ד להתיר להחליף דף א' בלבד מפני שעת הדחק וכן הורה רבינו הגדול ח"ר עבדאלה בתשובותיו ליו"ד סי' כ"ד והיא בסוף ס' זבחי צדק ח"ב אם הוא בענין שאם לא יכתוב יריעה בת ב' דפין יגנז הס"ת כי הסופר עני ואין לאל ידו ויש בו משום אל תשכן באהליך עולה מותר לכתוב ב' דפין לכתחלה עי"ש:

חלק י

י) שם אבל בסוף הספר וכו' וכן אם נתקלקל הדף החלק שגוללים על העמוד מותר לעשות דף א' לכתחלה בין בתחלת הספר בין בסוף הספר. תשב"ץ ח"ב סי' ל"ג ברכ"י אות ח' זכ"ל ערך ס' אמרי שפר כלל ט"ז אות ב' פ"ת סי' רע"ג אות ב':

חלק יא

יא) שם אפי' פסוק א' וכו' אע"פ שאין בפסוק אחרון תיבות כמנין השיטין יעשה אותיות ארוכות כדי שתחזיק תיבה אחת ד' וה' שטין כדי שיסיים בסוף הדף, טור, ומשמע הא אם יש תיבות כמנין השטין יכול לכתוב בכל שטה תיבה אחת מיהו כל זה בסוף הספר כיון שא"א בענין אחר אבל באמצע הספר אין לעשות כן להמשיך האותיות לא לארכן ולא לרחבן אלא יכתוב כהלכתן וכדלקמן סי' רע"ג מיהו אם אירע שהסופר כתב כן לא נפסל בשביל כך, ש"כ אות ו' באה"ט אות ה' קסת הסופר סי' י"ג סעי' ד' מלא"ש כלל יו"ד אות ג' בחכמה וה"ה לענין המגילה כשיגיע קודם בני המן או בסוף המגילה מותר לעשות אותיות ארוכות או תיבה אחת בכל שטה דלא עדיפה מס"ת וכן נוהגין פה בגדאד יע"א להמשיך האותיות בסוף המגילה כדי לסיים בסוף הדף ובאמצע שטה ועיין בדברינו לסי' תרל"א אות ח':

חלק יב

יב) סעי' ד' ומתכווין עד שיהיה לעיני כל ישראל וכו' לעיני כל ישראל צריך להיות בשטה אחת דוקא דהיינו לא יעשה לעיני בסוף השטה וכל ישראל בשטה אחרת, מלא"ש כלל יו"ד אות וא"ו בבינה אמרי שפר כלל ט"ז אות י"ג:

חלק יג

יג) שם באמצע שטה וכו' ואם סיים לעיני כל ישראל בסוף השטה שבסוף הדף ולא שייר שיעור ט' אותיות פסול, באר שבע סי' ס"ז שכנה"ג הגה"ט אות ג' א"ר בא"ח סי' קמ"ג אות ז' אמת ליעקב דף ע"ד ע"א מאיל המלואים באניה דיונה פרק י"ג אות וא"ו ועי' שערי אפרים שער וא"ו אות נו"ן פתחי שערים שם לד"א סי' י"ז אות ט"ז ואע"ג שיש מכשירין פמ"א ח"ב סי' קע"ט זרע אמת ח"א סי' ק' כיון שרבו האוסרים הכי נקטינן:

חלק יד

יד) שם באמצע השטה שבסוף הדף ואם סיים בחצי הדף צריך להחליף אותו הדף ובסוף הספר אין צריך יריעה בת ג' דפין, זקן אהרן סי' קצ"ב אמת ליעקב דף ע"ד ע"א לד"א סי' י"ז אות ט"ו:

חלק טו

טו) נהנו הסופרים לעשות שטה פנויה למטה מהכתב ואם לא עשה כן אפי' בכל הס"ת כולה בדיעבד כשר, פ"ת אות ה' אמ"ש כלל ט"ז אות ב':

סימן רעג

חלק א

א) סעי' א'. ובין כל חומש וחומש ד' שטין פנויות וכו' אלו ד' שטין בין באמצע הדף בין בסופו בין בתחלתו או קצתן בסופו וקצתן בתחלתו ואפי' לכתחלה תשב"ץ ח"א סי' קע"ה ברכ"י אות ב' וכן נוהגין פה בגדאד יע"א לסיים לכתחלה כל חומש בסוף הדף:

חלק ב

ב) וכל זה למצוה ולא לעכוב אבל אם לא הניח ריווח כלל פסול, דלא נפיק בין חומש לחומש מכלל הפרשיות דאם שנה צורתן פסול הס"ת, הילכך אם לא שייר לפחות שיעור פרשה פתוחה פסול אפילו בדיעבד תשב"ץ ח"א סי' קע"ה מלא"ש כלל י"א אות א' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות ב' פ"ת אות א':

חלק ג

ג) ואם שייר ג' שטין או ב' או א' או לפחות שיעור פ"פ בדיעבד כשר, מלא"ש כלל י"א אות א' בחכמה אמ"ש כלל ט"ז אות ט' פ"ת אות א':

חלק ד

ד) סעי' ב' לא ימעט הכתב מפני ריווח שלמטה ולמעלה וכו' פירוש כגון שכבר שרטט כל העמוד מ"ח או ס' שורות כפי המנהג שנוהגין הסופרים ולא דקדק שיהא מהשרטוט הראשון עד סוף הגליון למעלה ג' אצבעות ולמטה מהשרטוט האחרון עד סוף הגליון ד' אצבעות ואי אפשר לו לקלקל כל השרטוטין שעשה וישרטטנה מחדש ואם ישאיר מהשרטוט שלמעלה ושלמטה לא יהיה שוה השרטוט של יריעה זו עם שאר היריעות על כן הוא רוצה למעט בכך השטה העליונה והתחתונה שיכתוב כתיבה דקה כדי שישאר גליון כראוי לא יעשה כן שלא יהיה נראה הכתב מנומר אלא לא יקפיד על הגליון בדיעבד, פרישה אות ב' ט"ז אות ב' לבוש אות ב' מלא"ש כלל י"א או' ב' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות ד':

חלק ה

ה) וכן לא ימעט הכתב מפני ריוח שבין שטה לשטה כגון אם שרטט באמצע הדף שני שטין דקין ואם יכתוב בכתיבה שהוא כותב לא יהיה ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח לבוש אות ב' (ומ"ש הלבוש ריוח כדי שיעור צ"ל שאין ריוח כדי שיעור) שו"ג אות ז' קסת הסופר סי' י"ד אות ד' מלא"ש כלל י"א אות ב' בחכמה:

חלק ו

ו) שם ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה. פירוש כגון פרשה סתומה שצ"ל פתוחה באמצע וכתובה משני צדדין לא ימעט הכתב כדי להתחיל בסוף אלא יזדרז הסופר וישגיח מתחלה שיהיה לו ריוח כשיעור בלי שיצטרך לדחוק האותיות, מלא"ש כלל י"א אות ב' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות ה':

חלק ז

ז) ואם אירע לו כן נוהגין הסופרים לכתוב אותיות קטנות דהיינו שארכן של אותיות כשאר האותיות ואך רחבן ממעטין וכן אין ממעטין עובי הקולמוס ובזה חושבין שאין נקרא שנוי כולי האי ומפרשים שזה שאמרו חז"ל שלא למעט הכתב וכן שלא להרחיבו היינו אם ממעטין או מרחיבין אורך ורוחב האות שזה הוי שנוי הניכר וכן אם לוקחין קולמוס אחר המשונה בעובי הוי שנוי הניכר אבל בלאו הכי לא מקרי שנוי ועל זה סומכין ודוחקין קצת וכן מרחיבין קצת כדי לסיים בסוף השורה ממש וכן שלא להוציא חוץ לשורה אפי' ב' אותיות במקום שאפשר שאומרים שיותר נוי הוא לספר לעשות הדף בשוה שלא תהיה שורה אחת נכנסת ואחת בולטת מהזהר להרחיב ולקצר כל שהוא באופן הנזכר שאינו משונה מחברותיה כ"כ ועכ"פ אין מרחיבין אותיות הכפולות שהם מנצפ"ך וכן יש אותיות צריכים להיות מרובעים דוקא ועיקר האותיות שמרחיבים הם א' ד' ה' ל' ק' ר' ת' ולפעמים מרחיבין גם מ"ם סתומה ואז לא ימשוך גגה לבד כ"א גגה ורגלה בשוה ככל מ"ם סתומה וצריך לדקדק עכ"פ שלא תשונה האות מצורתה שלא יהיה רי"ש כמו וא"ו וכן בי"ת או כ"ף כמו נו"ן וטוב מאד שלא יאריך שום אות פן תשתנה מצורתה מלא"ש כלל י"א אות ב' בחכמה קסת הסופר סי' י"ב אות ה' ובלשכה אות ד' אניה דיונה פרק ט"ו אמ"ש כלל ט"ז אות וא"ו ומנהגנו פה בגדאד יע"א אותיות שמרחיבים הם ל' ה' ד' ר' ת' ולפעמים עושים חי"ת פשוטה ומרחיבים אותה ולפעמים מרחיבים מעט מ"ם סתומה:

חלק ח

ח) סעי' ג'. לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלשה חוץ לדף וכו' ואם כתב שלשה חוץ לדף כשר בדיעבד כדלקמן סעי' ה' ועיין א"ח סי' ל"ב סעי' ל"ג ואפי' יש אחרת מותר לקרות בה, מרן ז"ל בספר בדק הבית דרישה אות ג' ד"מ אות א' כנסת יחזקאל סי' מ' פ"ת אות ג' ואם אפשר לתקן ויהיה הכתב בשוה כמו כל השורות שלא יהיה מנומר מצוה לתקן ואם יהיה מחמת זה מנומר או דחוק הרבה זה גרע טפי מג' אותיות חוץ לשטה פ"ת שם:

חלק ט

ט) שם אבל אם אין בה אלא שתי אותיות לא יכתבנה חוץ לדף ואם כתב אות אחת בתוך הדף ואות אחת חוץ לדף כשר ש"כ אות ב' א"ר סי' ל"ב אות נ"ג באה"ט אות ב' אניה דיונה פרק ט"ז אות ב' מלא"ש כלל י"א אות ג' בחכמה ודלא כהלבוש:

חלק י

י) שם בהגה, ואפי' אם שתי האותיות וכו' ונראים כמו תיבה בפני עצמה וכו' ויש מתירין בזה ש"כ אות ג' באה"ט אות ג' ועיין מלא"ש כלל י"א אות ג' בחכמה קסת הסופר סי' י"ד אות וא"ו לשכת הסופר שם אות וא"ו:

חלק יא

יא) יש אומרים שבתחלת, השטה מימין לא יכתוב לכתחלה כלל חוץ לשטה אפי אות אחד אמרי שפר כלל ט"ז אות ג' בשם נחלת אריאל ויש מכשירין אפי' שתי אותיות מתיבה בת ה' אותיות או ג' אותיות בדיעבד דאין חילוק בין סוף השטה לתחלתה מלא"ש כלל י"א אות ז' בבינה בשם הרב בני יונה והביאו ג"כ אמרי שפר כלל ט"ז אות ג':

חלק יב

יב) סעי' ד' אם יכול לכתוב חציה וכו', עיין ש"כ אות ד' שתמה על דברי מרן ז"ל שבא"ח סי' ל"ב סעי' ל"ג כתב יזהר שלא יכתוב ג' אותיות חוץ לשטה וכאן כתב אפי' ה' אותיות מותר לכתוב לכתחלה והניח בצ"ע, ולק"מ עיין כנסת יחזקאל סי' מ' והביאו פ"ת או' ה' ועוד דשאני תפלין שהם שורות קטנות ומעוטות וגליון שלו מעט מגניא יותר, א"ר א"ח סי' ל"ב אות נ"ב ועוד נראה משום דס"ת דלקריאה עומדת והפותחה קורא בה וא"כ כשיקרא ידע שהוא חצי תיבה משא"כ בפרשיות שבתפלין דלאו לקריאה עשויות א"כ כשהוי ד' אותיות או ה' חוץ לדף נראה כתיבה גדולה ואסור, א"נ י"ל דדוקא בין דף לדף שרי משא"כ בתפלין ש"ר דליכא כ"א דף א' א"כ י"ל דבזה אסור ואע"ג דבשל יד שייך ג"כ בין דף לדף מ"מ משום דלא פלוג אפי' בשל יד יש לאסור מאיל המלואים פרק י"ז אות ד':

חלק יג

יג) סעי' ה' כל אילו הדברים וכו' ואפי' כתב תיבה שלמה חוץ לדף אם הוא בסמוך לכתב השטה כשר בדיעבד רק שלא ימלא הכתב כל הגליון שבין דף לדף שאז לא ידע הקורא אם לקרות התוספת לתחלת השטה שבדף הב' או לסוף השטה שבדף הא' אבל כל שניכר מקומה בין בתחלה בין בסוף כשר בדיעבד מלא"ש כלל י"א אות ז' בבינה קס"ה סי' י"ד אות ח' אניה דיונה פרק ט"ז אות ה' אמרי שפר כלל ט"ז אות ג' אבל אם באמצע השטה יש חסרון וכתבו בין הדפין זה פסול אפי' בדיעבד ואפי' עשה סי' לידע להיכי שייך מה שבין הדפין לא מהני מלא"ש שם בבינה:

חלק יד

יד) סעי' וא"ו בהגה. יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות ביה שמו וכו' עיין ט"ז סע"ק ד' ש"כ סע"ק ה' בעניין אותיות ביה שמו. ועתה הכי נוהגין באותוית ביה שמו ואלו הן ב של בראשית י של יהודה אתה ה של הבאים אחריהם בים ש של שמור לך או של שני השעירים או של שמור ושמעת מ של מה טובו או של מוצא שפתיך ו של ואעידה בם מלא"ש כלל י"א אות ד' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ז אות ה' מאיל המלאים באניה דיונה פרק י"ז אות ב' וכן נוהגים פה בגדאד יע"א:

חלק טו

טו) ואם לא כתב ביה שמו בראש הדפין כשר הס"ת. מרן ז"ל בבדק הבית לבוש סעי' וא"ו כנה"ג הגב"י אות ד' לד"א סי' י"א אות י"ט מלא"ש כלל י"א אות ד' בחכמה קסת הסופר סי' ט"ז אות ה' אמרי שפר כלל ט"ז אות ז' אניה דיונה פרק י"ז אות ג':

חלק טז

טז) שם בהגה, וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וא"ו וקורין אותו ווי העמודים וכו' ועתה נהוג עלמא לכתוב ווי העמודים מפני שיש ספרים שנדפסו בחדש ומסודרות כל דף מתחיל בוא"ו ואין מרחיבין ומקצרין האותיות וגם יש סוד גדול בכתיבת ווי העמודים והוא על פי הזוהר מקום שמואל בחידושיו ליו"ד ברכ"י אות וא"ו שיו"ב אות ג' לד"א סי' י"א אות י"ט זכור לאברהם בהלכות ס"ת אמ"ש כלל ט"ז אות ז' וכן נוהגין פה בגדאד יע"א:

סימן רעד

חלק א

א) סעי' א'. צריך שיאמר הסופר וכו' ואם לא אמר כן בפירוש אפי' חשב בלבו פסול. לבוש אות א' א"ר בא"ח סי' ל"ב אות ל"ו עו"ת שם אות ל"א פרמ"ג אשל אברהם שם אות ל"ב רבינו זלמן שם אות ל"א וכ"כ הב"ח בסי' רע"ו לדעת מר"ן וי"א דאם חשב כשר בדיעבד ב"ח סי' רע"ו באה"ג מלא"ש כלל ט' אות א' בבינה קה"ס סי' ד' אות א' וסברה ראשונה עיקר וכן פסק רבינו הגדול ח"ר עבדאלה להלכה. עיין לעיל סי' ער"א אות ה':

וכשמקדש הסופר על כתיבת הסתו"ם או על כתיבת השמות או על עבוד העורות צריך שיאמר הקידוש מלה במלה בכוונת הלב וישוב הדעת ויראת שמים על פניו שאם יאמר אותו בגמגום או במהירות ובלא ישוב הדעת מוכרח שיחסר איזה תיבות או אותיות והענין משתנה ודבריו אינם מובנים והוי כעוף המצפצף שאינו מובן מה שאומר והוי כאלו כותב ומעבד בלא קידוש ואויה לו אויה לנפשו ביום הדין ואם יאמר אותו מלה במלה בכוונה ובמחשבה מאת ה' ישא ברכה

חלק ב

ב) אם כתב חצי אות שלא בקדושה ואח"כ נזכר וקדש בין בכתיבת ס"ת בין בכתיבת האזכרות בדיעבד יש להכשיר אבל אם כתב אות שלם בלא קדושה אין להכשיר, כן העלה להלכה רבינו הגדול ח"ר עבדאלה בתשובותיו לא"ח סי' ח' והוא בסוף ספר זבחי צדק ח"ב:

חלק ג

ג) שם ומספיק לכל הספר. והמגיה אח"כ שורה או יותר או אפי' אות אחת צריך שיאמר גם הוא שכותב לשם קדושת ס"ת ולא סגי במה שאמר סופר ראשון ברכ"י אות א' אשל אברהם אות א' לשכת הסופר סי' ד' אות ג' אמ"ש כלל א' אות י"ב ואפי' הסופר הא' עצמו אם מגיה אחר סיומו זמן מה צריך ג"כ שיקדש מחדש עקרי הד"ט חי"ד סי' ל' אות ד' זכ"ל בדיני ס"ת.

חלק ד

ד) כתב הט"ז סע"ק א' וז"ל ובסמ"ג כתב שיאמר עוד וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם ע"כ ונראה שכן נכון דשמא אח"כ ישכח לקדש את השם במקומו עכ"ל משמע שאם אמר בתחלת כתיבת ס"ת וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ואח"כ שכח לקדש את השם במקומו מהני אבל רוב הפוסקים חלקו עליו [עיין ז"א ח"א סי' ו' שמישב דברי הט"ז] בזה וכתבו דלא מהני מה שאומר בתחלת הכתיבה ונכון שלא יאמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות שבו לשם ק"ה כדי שיהא זריז וישים אל לבו בכל פעם לקדש את השם ואם אמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות וכו' ואח"כ שכח לקדש באיזה שם נראה להחמיר דב"ש סי' ע"ו ברכ"י סי' ער"ו אות ג' מלא"ש כלל ט' אות ב' בחכמה ואות ג' בבינה כה"ס סי' יו"ד אות ה' בלשכ"ה ועיין לקמן סי' רע"ו אות ד' [ומ"ש קסת הסופר אות הנז' וז"ל אבל בתורת השלמים לא כ"כ עיין באו' שאח"ז לענ"ד אינו דמה שכתב בתורת השלמים לא על האזכרות אמר כן אלא על הס"ת שכותב אותו לשם קדושת שמותיו של הקב"ה שידוע שכל התורה שמותיו של הקב"ה דאם איתא על קדושת האזכרות היה לו לומר וכל האזכרות שבו לשם ק"ה ועוד לא היה לו לומר המפורשים והרמוזים והמצורפים אלא על דרך האמת אמר כן שיכתוב הס"ת לשם שמותיו של הקב"ה]:

חלק ה

ה) טוב בכל פעם שיתחיל לכתוב יאמר הריני כותב לשם קדושת ס"ת משה וישראל ולשם קדושת כל שמותיו של הקב"ה המפורשים והרמוזים והמצורפים לד"א בתורת השלמים סי' י"ח אות ט"ו אמרי שפר כלל א' אות י"ב:

חלק ו

ו) סעי' ב', שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב ואם כתב שלא מן הכתב יש אומרים שאסור לקרות בו כי אם בשעת הדחק ויש אומרים כשר בדיעבד ב"י ש"כ אות ג' באה"ט אות א' מלא"ש כלל ט"ז אות א' בחכמה קס"ה סי' ד' אות ה' אמרי שפר כלל י"ד אות א':

חלק ז

ז) שם וצריך שיקרא כל תיבה בפיו וכו' ואף שמעתיק מתוך הספר או מקרא אותו חברו והוא כותב על פיו צריך ג"כ שיוציא התיבה מפיו כדי שלא יטעה אבל בדיעבד אם לא הוציא התיבה מפיו אינו נפסל בכך ב"י א"ח סי' ל"ב א"ר שם אות מ"ח שו"ג אות ג' מלא"ש כלל ט"ז אות א' בבינה ואפי' בדברי פורעניות יש אומרים שצריך לקרות בפיו אמ"ש כלל י"ד אות ב':

חלק ח

ח) סעי' ד', צריך שכל אות תהא מוקפת גויל וכו' ס"ת שנמצא בו נקב סמוך לגגו של יו"ד של שם הויה ב"ה באופן שע"י הנקב הזה אין היו"ד מוקפת גויל במקום הנקב אם נעשה הנקב הזה אחר שכבר נכתב כהוגן אין צריך שום תיקון ואם הוא ספק אימתי נעשה ג"כ כשר מטעם ספק ספיקא ספק שמא נעשה אח"כ ואם תמצא לומר שנעשה בתחלת הכתיבה שמה הלכה אינו פסול באינו מ"ג רק כשנוגע באות אחר אבל לתקנו ע"י שיגרור מקצת היו"ד אינו נכון שאסור למחוק אפי' מקצת אות שלא לצורך תיקון ואפי' אם בודאי נעשה בתחלת הכתיבה ג"כ קשה להתיר לגרור כי שמא הלכה שאינו מזיק מה שאינו מ"ג וא"כ אין הגרירה צורך תיקון נודע ביהודה מהדורא תניינא חי"ד סי' קס"ט פתחי תשובה אות ב':

חלק ט

ט) שם ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה וכו' שיעור זה אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינו פסול אלא כשהם ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טפש אבל אם אינו נראה כאחת ותינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותם בשתי תיבות כשרה אפי' אין בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה וכן שיעור כחוט השערה בין אות לאות ולא יותר אינו אלא למצוה אבל במופרדות זו מזו יותר מכחוט השערה אינו מעכב ואינו פסול אלא א"כ תיבה אחת נראית כשתים לתינוק דלא חכים ודלא טפש ב"ח ט"ז אות ב' ש"כ אות ד' באה"ט אות ב' ברכ"י אות ב' זכ"ל בדיני ס"ת קסת הסופר סי' ז' אות ב' אניה דיונה פרק י"ט אות ה' ו':

תוכן העניינים

קול יעקב על שולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה