אור ברסלב

קול יעקב על שולחן ערוך· רבי יעקב חיים סופר

אורח חיים

סימן לב

חלק א

א) בשם ה' נעשה ונצליח

ספר קול יעקב

סעיף א' מצות תפילין וכו' עד למועדה. בטור כתב עד למועדה מימים ימימה, וכ"כ הלבוש, רבינו זלמן אות א' וכן הוא האמת, ומה שלא כתוב בספרי הש"ע ב' תיבות מימים ימימה, כתב רוח חיים אות א' ט"ס הוא דנפל בספרים:

חלק ב

ב) שם ופרשת שמע וכו' כתב בספר הכונות בדרושי ק"ש דרוש ו' בשם האר"י ז"ל שצריך לכתוב בתפילין ובמזוזה דל"ת זו דאחד גדולה ועבה כשיעור ד' דלתי"ן קטנות. והביאו מג"א סע"ק א', ואם לא כתב דל"ת זו גדולה כשיעור ד' דלתי"ן מאותו כתב, רק כתבה גדולה משאר אותיות, כל שיש בה שיעור ד' דלתי"ן קטנים מאד סגי. פרמ"ג, אשל אברהם אות א', ועיין בדברינו ליו"ד סי' ער"ד אות י"ז וסי' ער"ה אות כ"ד:

חלק ג

ג) שם בהגה וצריך לכותבם בסדר הזה וכו' ואין חילוק בין ש"י לש"ר, כן פסק מרן בב"י להלכה, ודלא כהגהות סמ"ק דכתב בשם רבינו יחיאל דבש"ר שהם ד' קלפים אין להקפיד בסדר כתיבתן, ואע"ג דהרשב"ש סי' תרל"ב החזיק בדברי הגהות סמ"ק, אין הלכה כן. מחב"ר אות ב', חק"ל סי' ז', זכ"ל אות ת', שע"ת אות ג', וכ"כ מלא"ש כלל ח' אות א' בחכמה קה"ס סי' ט' אות א', אמרי שפר כלל כ' אות א' בסתם ולא חילקו בין ש"י לש"ר:

חלק ד

ד) סופר שכתב כמה פרשיות לזוגות תפילין ש"ר בב"א ונזהר בכתיבתן לכותבם על הסדר שיהיו כל ד' פרשיות של כל ראש כס' אך נתערבו אח"כ כל הפרשיות ולא ניכר בכל ד' שיקח מהם אם אלו שלקח כתובו' כס' דמשכחת לה דפ' ראשונ' שלקח היא כתובה אחרונ' לג' אלה המצורפות עמה וכיוצא, טעונים גניזה, מחב"ר אות ג', שע"ת אות ב', זכ"ל אמ"ש כלל כ' אות א', ואין להתיר מכח ס"ס, ספק שמא נזדמנו בידו כל הד' פרשיו' כסדרן ואת"ל לא נזדמנו כל הד' פרשיות כס' שמא הלכה כמ"ד לא בעינן ב"פ ש"ר כס' דכיון שנתערבו הפ' א"א שיזדמנו ד"פ יחד שנכתבו כסדר והוי האיסור מוחזק יותר מן ההיתר, וכה"ג לא עבדינן ס"ס כמ"ש הש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס אות ל"ג:

חלק ה

ה) אם נתקלקלה פ' אחרונה ש"ר יכתוב אחרת תחתיה משא"כ אם נתקלקלה פ' אחת מהקודמות צריך לכותבה היא וכל הפ' שאחריה, מחב"ר או' ד', שע"ת או' ב' זכ"ל:

חלק ו

ו) תפלין שנקרע, כדין ס"ת שנקרע. דרכי משה בשם הכל בו, ועיין ביו"ד סי' ר"ף סעי' א' ובדברינו שם אות א':

חלק ז

ז) שם כסדר הזה וכו'. ואם לאחר שכ' כסדר נפסלו אחת או שתים מהפרשיות הראשונות, וידוע לו בברור שיש לו פרשיות אחרות דוגמת אלו שנפסלו שנכתבו קודם אלו האחרונות מותר לצרפם, ואע"פ שלא נכתבו הפרשיות מתחלה לצרפם לאלו הפרשיות כי אם לפרשיות אחרות, אבל אם יש לספק אם נכתבו מקודם אם לאו פסול, עבודת הגרשוכי סי' ס', א"ר אות א' י"א הגה"ט פרמ"ג מש"ז או' א' ישועות יעקב אות ח', שע"ת אות ב' מאמ"ר אות א' מלא"ש כלל ח' או' ב' בחכמה, קה"ס סי' ט' או' ב' בלשכ"ה אמ"ש כלל כ' או' א'. ואע"ג דהרב חק"ל בא"ח סי' ז' כתב דיש להשיב על עבודת הגרשוני מ"מ כיון דכל הפו' הנז' סברי כותיה הכי נקטינן:

חלק ח

ח) שם, ואם שנה פסול, פרשה המוקדמת בתורה שכתבה באחרונה, [כגון שכתב פ' והיה כי יביאך קודם פ' קדש], יכול לכתוב עוד פרשיות המאוחרות לה ולצרפם אליה, [דהיינו שיכתוב פ' והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע, ולצרפם אל פ' קדש], וכן המאוחרות שכתבן בראשונה, [כגון שכתב והיה כי יביאך שמע, והא"ש, ואח"כ כתב פ' קדש], יכול לצרפם לפ' המוקדמת מתפלין אחרים שנפסלו בהם פ' המאוחרות, ואם א"א לו לצרפם צריכים גניזה, ר"ז או' א', ויש אומרים דאם הפך בפרשיות שכתב והיה כ"י קודם קדש להניחם בתפילין כך, נפסלה גם פ' קדש וכן פ' ב' וג' או ג' וד' נפסל מן ההפוך ולמטה כל הפרשיות ואין יכול עוד לצרף להם פ' אחרות, אבל מה שנכתב קודם הפיסול דהיינו שכתב קדש, והיה כ"י. ואחר כך כתב והא"ש קודם שמע, הראשונות כשרות ולא נפסלו אלא מן ההפוך ולמטה חק"ל חא"ח סי' ז' [וזכ"ל כתב בקיצור], ומשמע מדברי הרב ז"ל דה"ה אם נמצא טעות בתפילין בפ' א' או ב' נפסל מהטעות ולמטה ואין יכול לצרף עוד לפרשיות אחרונות פרשיות אחרות אם יש לו שנכתבו מקודם כיון שנכתבו פרשיות האחרונות בפיסול דלא שנא בין אם הפך פ' לחברתה בין אם כתבה אחר הטעות דזה וזה נכתבה בפיסול, ונן נוהגים פה בגדאד יע"א דאם נמצא טעות או פיסול בפ' א' או בב' ראשונות, ויש לו דוגמת אלו הפרשיות שנפסלו שנכתבו מקודם, אין מצרפים לפרשיות אחרונות משום שנכתבו האחרונות בפיסול, אבל אם נכתבו כל הד' פרשיות בכשרות ואח"כ אירע פיסול בפ' א' או בשתים ראשונות, ויש לו דוגמת אותם הפרשיות שנפסלו שנכתבו מקודם לאלו האחרונות מצרפין כמ"ש באות הקודם, ואם נפסלה פ' אחת מן פרשיות הראשונות ש"ר ע"י דבוק או פרוד, ואין מבורר לנו אם נעשה בשעת כתיבה או אחר שנכתבו כל הד' פרשיות בכשרות יש להתיר לצרף לפרשיות אחרונות פרשיות אחרות אם יש לו שנכתבו מקודם מחמת ס"ס, ספק שמא נעשה זה הדבוק או הפרוד לאתר שנכתבו כל הד' פרשיות בכשרות, ואת"ל שנעשה בשעת כתיבה והוו להו שאר הפרשיות נכתבו בפיסול שמא הלכה כמ"ד פ' ש"ר לא בעינן כס' עיין לעיל או ג' וזה הס"ס מתהפך, ועוד שמא ה' כר"ז, ונראה דבש"י נמי יש להתירן בכה"ג. דאיכא מאן דאמר במרדכי דבתפלין ש"י אף אם הם שלכ"ס אין להקפיד והעתיקו הב"י בסי' ל"ד ומשד"ר שם. ואיכא לעשות ס"ס בכה"ג ספק שמא נעשה זה הדבוק או הפרוד לאחר שנכתבו כל הד' פרשיות בכשרות ואת"ל שנעשה בשעת כתיבא והו"ל שאר פרשיות נכתבו בפיסול שמא הלכה כמ"ד פ' ש"י לא בעינן כס' ועוד שמא הלכה כר"ז דהר"ז לית ליה נכתבו בפיסול דכתב פרשיות המוקדמות בתורה שכתבן באחרונה יכול לכתוב עוד פרשיות אחרות המאוחרות לה ולצרפם אליה וכן המאוחרות שכתבן בראשונה יוכל לצרפם לפ' המוקדמת מתפלין אחרים שנפסלו בהם פרשיו' המאוחרו' והיינו דוקא למנהגנו אבל במקום שאין מנהג יש להתיר בכ"ג בין אם נכתבו כל הד' פרשיות בכשרות ואח"כ אירע בהם פיסול בין אם נמצא טעות בפ' הראשונות שנכתבו פרשיות האחרונות בפיסול בין אם היפך בפרשיות כגון שכתב פרשת והכ"י קודם פ' קדש ויש לו פ' קדש שנכתבה קודם אלו הפרשיות מותר לצרפה לפ' והכ"י ופ' קדש שנכתבה באחרונה יכול לכתוב פרשיות המאוחרות לה ולצרפם אליה. ובנמצא טעות בפרשיות ראשונות ויש לו דוגמת אלו הפרשיות שנפסלו שנכתבו קודם אלו התפלין מותר לצרפם לפרשיות האתרונות מכח ס"ס שמא הלכה כמ"ד לא בעינן כס' ואת"ל הלכה כמ"ד בעינן כס' שמא הלכה כר"ז דמותר לצרף בכ"ג וזה הס"ס מתהפך ועוד שמא דעה"ג מתיר בכ"ג לצרף והביאוהו האחרונים כנז"ל והוה ליה החק"ל יחידי בדבר ואע"ג דלא קימ"ל כהנך סברות מ"מ לענין ס"ס עבדינן כמ"ש רה"ג בס' זבחי צדק ח"ב סי' ק"י בדיני ס"ס אות קנ"ח דעבדינן ס"ס אפילו בסברא דחויה ואפילו הפך מרן ומור"ם עי"ש אמנם במקום שיש מנהג אין להקל דקשה לבטל המנהג עיין באה"ט סי' תקנ"א סק"ז וסי' תר"ץ ס"ק ט"ו וס"ח סי' קי"ד:

ואם כתב פ' והכ"י קודם פ' קדש, אף למנהגנו שאין מצרפין אם נכתב בפיסול מ"מ יש להתיר בפרשת קדש לכתוב ג' פ' המאוחרות ולצרפם אליה כיון שיש מתירין הפתח הדביר ח"ב בקו"א סי' ל"ד בשם האדני פז בת' סי' מ"ו שנשאל כזה והעלה להתיר, וכן התורה לשמה כ"י הביאו הה"ג מוהרי"ח בס' רב פעלים סי' ד' נסתפק בזה והעלה להכשיר מדברי מרן ז"ל ש"ע סי' ק"ח סעי' א', וממ"ש הר"ש ז"ל בנגעים פרק י"ד משנה יו"ד ומהר"י קורקוס שם עי"ש, והטעם דחשבי להאי פרשת והכ"י כמאן דליתא דמי ופ' קדש נשארה בכשרות ומשו"ה יוכל לכתוב ג"פ האחרונות ולצרפם אליה אבל פ' והכ"י אסור לצרף אליה פ' קדש שנכתבה קודם לה כיון שנכתבה בפיסול דלא שנא מנמצא טעות בפרשת קדש ואח"כ כתב והכ"י דאין מצרפין לפ' והכ"י פרשת קדש שנכתבה מקודם למנהגנו דבנמצא טעות בפרשת קדש הוי פ' והכ"י כאלו נכתבה מקודם וכ"כ התורה לשמה שם דפ' והכ"י פסולה משום שנכתבה בפיסול:

ואם יש לסופר פ' קדש או פ' קדש ופ' והכ"י ורוצה לכתוב ד"פ של תפילין מחדש וקודם שהתחיל לכתוב נתכוון שאם תפסל פ' קדש או קדש והכ"י בשעת כתיבה ולא ירגיש אלא אחר שיגמור כל הד"פ יצרף אלו פ' שיש לו שנכתבו מקודם במקומם, מנהגנו להקל דכיון שהתנה עליהם מתחלה לא הוו פרשיות האחרונות נכתבו בפיסול:

חלק ט

ט) שם לכתחלה יכתוב של יד קודם וכו' וכ"כ מרן בב"י בשם מהרי"א, אבל הרב ב"ח כתב דדעת הטור דיכתוב תחלה ש"ר ואח"כ ש"י, וכ"כ א"ר אות ב', עט"ז בס"א אות א', ר"ז אות א', וכן הוא ע"פ קבלת האר"י ז"ל בספר הכוונות בדרושי תפילין דרוש ב' וז"ל תחלה צריך שיכתוב התפילין ש"ר ויתקנם לגמרי ויתפרם וישחירם ואח"כ יכתוב ש"י ויתקנם וישחירם: גם צריך ליזהר לכתוב כל הד' פ' ש"ר או כל הד' פ' ש"י רצופים יחד, ולא יפסיק ביניהם בשום דבר כלל ועיקר וכ"ש באמצען, ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב ג' פ' הראשונות יחד ואח"כ יכתוב הד' לבדה, ואם ג"ז קשה לו יכתוב עכ"פ ב' פרשיות הראשונות יחד ולא יפסיק ביניהם בשום אופן, ואחר כך יכתוב ב' פ' אחרות ביחד. והנה אם כתב ב' הפרשיות הראשונות בלבד יחד והפסיק ואח"כ בא לכתוב פ' שמע צריך שבתחלה יעביר הקולמוס בה ויכתוב על תיבת וידבר של פ' קדש ועל תיבת והיה כי יביאך. שבפ' שניה ואח"כ יכתוב מפ' שמע ואילך ועי"כ נקרא קצת חיבור, ואס כבר כתב בתחלה ג' פ' אז יעביר הקולמוס גם על תיבת שמע שבפ' ג' ואח"כ יכתוב הפ' הד' כולה ביחד: גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר יהר"מ ה' או"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם יחוד קבה"ו לשם קדושת מצות תפילין שצויתנו ה' אלקינו, ותצילני מטעות הכתיבה ומטעות הכוונה וכן יה"ר, ואח"כ יתחיל לכתוב עכ"ל. ועיין עוד לקמן סי' ל"ד שכתבנו שם יה"ר יותר בארוכה משם מצ"ש יעו"ש:

וכתב מלא"ש כלל י"ז אות י"ג וז"ל ומ"מ פשיטא דאין בפלוגתא זו כי אם משום הידור לכתחלה אבל כ"ע מודים דבין הקדים ש"ר ובין הקדים ש"י התפילין כשרים בלי שום פקפוק עכ"ל. וכתב עוד מלא"ש שם אות יו"ד בבינה וז"ל, ודע שמ"ש הבאה"ט ס"ק ג' בשם ספר הכוונות לכתוב כל הד' פרשיות ש"ר או של יד רצופים ולא יפסיק בשום דבור כלל עי"ש, אינו מצד הדין כי אם מצד חסידות ודברים טובים ויקרים הם לסופר הראוי לדברים כאלו כגון שהוא זהיר וזריז ואומן וכחו יפה וידיעתו בהלכות כתיבת סתו"ם רחבה ויראתו שלימה, אבל מי שאין בו דברים הללו כולם לענ"ד יש לחוש הרבה שע"י הכתיבה הרצופה בלתי שינוח בנתים יעף ויגע ויקלקל יותר ממה שיתקן, על כן יותר טוב לענ"ד להפסיק בין הכתיבה לנוח כדי שיעצור כח לתקן המלאכת שמים כהלכה, ומה' ישא ברכה עכ"ל, והביאו הקה"ס סי' כ' או' ו' בלשכ"ה והסכים לדבריו:

ומ"ש בספר הכוונות דאם הפסיק בין הפרשיות דיעביר הקולמוס על תיבה ראשונה של כל פו"פ הנכתבה מקודם כתב האמ"ש כלל כ' אות ג' בשולי היריעה בשם הבגדי ישע דאין לעשות כן עיין שם הטעם. ונראה שכן ראו להורות, והטעם מפני דגם מדברי הרב עצמו נראה דאין כ"כ חובה לחזור ולהעביר הקולמוס על הפרשיות הקודמות דהא כתב נקרא קצת חיבור משמע דאין חיבור שלם. ועוד איכא למיחש כי שמא בהעברת הקולמום תשתנא האות לאות אחרת כמו ריש תהיה דלית ויחזור ויתקנה, ונמצא כותב שלא כסדרן יבא לתקן ונמצא מקלקל ח"ו כי העברת הקולמוס על התפילין צריך אומנות גדולה כי האותיות דקות ובנקל יבא האדם להכשל ח"ו ע"כ שוא"ת עדיף כמ"ש אלא התיקון הוא שאם אירע מקרה ולא יכול להשלים כל הד' פרשיות ביחד אם יודע לכוין בכתיבת תפילין חוזר לכוין בכללות כוונת הפרשיות שנכתבו מקודם, דהיינו אם אירע שכתב ב' פרשיות של ראש ונשארו שנים כשחוזר לכתוב הב' יחזור לכוין של"א פסוקים שיש בד' פ' של תפילין הם כנגד וכו' וכ"א אזכרות הם כנגד וכו' ופרשה א' עשרה פסוקים כנגד וכו' ופרשה ב' כנגד וכו' ויחזור לכוין כי ד' פרשיות הם. כנגד ד' אותיות הוי"ה ופ' א' כנגד יו"ד של הוי"ה וע"ב וקס"א, ופ' ב' ה' וס"ג וקמ"ג וכו' ועי"ז יהיה חיבור כל הד' פרשיות ביחד, ועיין לקמן סי' ל"ד סדר הכוונות:

חלק י

י) סעי' ב' בשל ראש יכתוב כל אחת וכו'. היינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר, עיין לקמן סעי' מ"ז:

חלק יא

יא) סעי' ג' יכתבם בדיו שחור וכו'. לאו דוקא תפילין אלא ה"ה ספרים ומזוזות, כ"ה בב"י, וצ"ע דכאן סתם המחבר דבכל מין דיו כשר רק שתהיה שחורה ומשמע אפילו לכתחלה, וביו"ד סי' ער"א סעי' ו' כתב דלכתחלה יעשנו מעשן השמנים ובדיעבד כשר משאר דיו, וכן הרמ"א כאן כתב דלכתחלה יכתוב בדיו העשוי מעשן השמנים, וביו"ד כתב דלכתחלה יעשנו מדברים הבאים מן העץ, ועיין פרמ"ג א"א אות ב' שהקשה קושיה זו והניח בצ"ע, וכן א"ר אות ד' כתב צ"ע ועיין עו"ת אות ג':

חלק יב

יב) שם בהג"ה ולכתחלה יחמיר לכתוב בדיו העשויה מעשן וכו'. עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל, אלא לכתחלה כותבים בדיו העשוי מעפצים וקנקנתום כמו שסתם מרן כאן דבכל דיו כשר רק שתהיה שחורה, ועיין ש"ך ביו"ד סי' ער"א אות י"א, ובדברינו שם אות ט"ו ואות י"ז שכתבנו שנהגו לעשות הדיו ממי עפצים וקנקנתום לבד ואין לשנות כי מנהג אבותינו תורה היא:

ועתה חדשים מקרוב באו שמתחכמים לבשל העפצים באספירט"ו עם מים כדי שיהא הדיו מבהיק ביותר, וידוע שזה האספירט"ו גורם שאחר ימים מועטים שיקפוץ הדיו מן הקלף ויהיה פירודים באותיות ויפסלו הסתו"ם ח"ו וא"כ מי שעושה זאת גורם שיהיה מחטיא את הרבים אשר אין קץ לעונשו ועתיד ליתן את הדין וכל המשנה ידו על התחתונה שלא התירו אלא לבשל העפצים עם מים ולא בדבר הגורם שיקפוץ הדיו ויפסול האותיות, וצריך להשגיח בזה הקונה סתו"ם כדי שלא יהא בחשש מתבטל מן המצוה ומברך ברכה לבטלה, ולאיים על הסופר שמא הוא מן המעט שממעטים ביראת שמים ומערים במלאכת שמים ונותן בתוך המי עפצים את הדבר הרע הזה כדי שיהא מעלה ברק ואחריתו מעלה אבק, וע"כ לא יקנו סתו"ם ממי שעושה זאת ולא ישגיחו על הברקה ולשומעים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב:

חלק יג

יג) דיו הנעשה בתערובת סתם יינם, יש מתירין לכתוב בו סתו"ם, באר עשק סי' ק"ט, דב"ש סי' קס"ב, ויש אוסרים, מעשה רוקח על הרמב"ם פ"א מהל' תפילין הל' ד', מלא"ש כלל ד' אות ג' בחכמה, וגם הרב דב"ש בסי' קס"ד חוכך להחמיר דכתב וז"ל, ומ"מ דבר שבקדושה וכתיבת כמה אזכרות של שם חמיר טפי, ונכון לקדש עצמינו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו עכ"ל, והביאו קה"ס בס' ג' אות ג' ועיין ב"י יו"ד סוף סי' קכ"ג וש"ע שם בסי' קל"ד ויד אליהו סי' ל"ה, ועיין פחד יצחק אות ד' ערך דיו שכתב בשם הגהות מהר"ר גא"ל על ש"ע א"ח סי' ל"ב אות א' וז"ל שמעתי שיש נזהרים מלכתוב סתו"ם מדיו שקונים מן הגוים אלא מדיו כשר הנעשה ע"י ישראל עכ"ל עי"ש, וכ"כ מלא"ש שם:

חלק יד

יד) דיו א"צ לעשות אותה לשמה. באר עשק סי' ק"ט, קה"ס סי' ג' אות ג', מלא"ש כלל ד' אות ג', אמ"ש כלל ד' אות א':

חלק טו

טו) שם כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים וכו' פסולים. משמע אף שמתפהו בדיו, א"ר אות ה' ער"ה אות א', ישי"ע אות ד' ועיין לקמן סוף אות קמ"א, וה"ה כשכתב בדיו אלא שזרק זהב או שאר מיני צבעונים עליהם לא מהני חיפוי בדיו, א"ר שם ישועות יעקב שם, וכן משמע בעו"ת אות ה':

חלק טז

טז) אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וכו' אבל כל זמן שאינו מעביר הזהב, התפילין פסולים דכתב העליון מבטל התחתון, ב"י עו"ת אות ה', יכתב עו"ת שם וזהב דנקט לרבותה וכ"ש שאר מיני צבעונים עי"ש, ואע"ג דכל זמן דלא מעביר פסול לא הוי שלא כ"ס כיון שאינו כותב אלא מעביר ונשאר התחתון ממילא, עו"ת שם, פרמ"ג א"א אות ב' ומלא"ש כלל ו' אות ת' בחכמה ואות י"ג בבינה, כתב שנפסל משום ח"ת, והביא ראיה מספר גט פשוט סי' קכ"ה סע"ק ל"ז עי"ש, אבל הקה"ס סי' ח' אות י"ג בלשכ"ה דחה ראיותיו ויישב דברי הג"פ כדעת הש"ע עי"ש, ועיין ברכ"י תי"ד סי' רע"ו אות ט"ז ובמחב"ר כאן אות ה':

חלק יז

יז) שם מעביר הזהב וכו'. ואפילו אם זרק זהב על אותיות רבות יכול להעביר הזהב מעל האותיות וישאר כתב הדיו מתוקן, ולא אמרו בזה מחזי כמנומר ודלא כהדרישה ולחם חמודות, א"ר או' ז' ברכ"י ביו"ד סי' רע"ו או' ט"ו:

חלק יח

יח) שם אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרה וכו' עיין בדברינו ליו"ד סי' רע"ו או' כ"ב ואו' כ"ג:

חלק יט

יט) סעי' ד' צריך שלא תדבק שום אות וכו'. אם האות גדול ונדבק בסופו באופן שאם נגרר מה שדבוק ישאר צורת אות, יש מכשירים [ר"ל בלא גרירת הדבוק] ר"ז, מחה"ש או' א' כנה"ג הגה"ט בשם הרד"ך, עו"ת או' ו' אמ"ל בנגיעת האותיות או' ל"א לד"א סי' י"ב או' ל"א בי"מ או' נ"ו, אבל המג"א סע"ק ג' כתב יש להחמיר (ר"ל לגרור הדבוק עיין מחה"ש) וכ"כ הלכה ברורה או' ג' א"ר או' ח' יד אהרן הגה"ט ר"ז או' ה', וכן מנהגנו פה בגדאד יע"א, דבכ"ג שנדבק האות מגררין הדבוק וכגין שלא נשתנית צורת האות כמ"ש לקמן סעי' י"ח וסעי' כ"ה, אבל אם נמצא כזה בשעת קריאת ס"ת אין להוריד הס"ת, והגם דמנהגנו דאפי' בדבוק אות לאות מוציאין ס"ת אחר (עיין לקמן אות כ"ח) כיון שכל הפוסקים הנ"ל מתירים ובכללם הפוסקים שכתבו מנהג זה הכי נקטינן:

חלק כ

כ) וכתב עוד כנה"ג שם בשם המאירי, דאם אינו דבוק האות בעצמו אלא התג אחד דבוקה בחברתה כשר (יש מפרשים תג של אות זה דבוק בתג של אות אחרת. ר"ז או' ה' שע"ת או' ז'. ויש מפרשים ששני האותיות דבוקים ע"י תג אחד. מחה"ש יוסף אומץ סי' מ"א) ובשם הרלנ"ח כתב נראה שהרמב"ם חולק עי"ש, וכ"כ עו"ת או' ז' דיש להחמיר. מג"א סע"ק ג' הלכה ברורה או' ג' א"ר או' ז' וכ"כ הפר"ח באה"ע סי' קכ"ה או' י"ח, יד אהרן הגה"ט ר"ז או' ה' אמ"ל בנגיעת האותיות או' ל"א לד"א סי' י"ב או' ל"א, בי"מ או' נ"ז, מלא"ש כלל ו' או' ד' בחכמה, קה"ס סי' ז' או' א'. ולענין דינא כיון דכל הפוסקים חלקו על הרב המאירי, יש להחמיר ולגרור הדבוק בין אם נדבק תג של אות זה בתג של אות אחרת, ובין שנדבק אות באות ע"י תג א':

חלק כא

כא) שם בהגה. שלא יחסר אפי' קוצו של יו"ד וכו'. עיין בדברינו לסי' ל"ו בצורת היו"ד:

חלק כב

כב) סעי' ה' צריך שיכתוב בימינו וכו'. ואם כתב בשמאלו פסול וכו', היינו בשולט בימין, אבל שולט בשתי ידיו אם כתב בשמאל כשר. מג"א סע"ק ד' א"ר סע"ק יו"ד הלכה ברורה או' ד' ישועות יעקב או' ו' ר"ז או' ז' הגר"א או' ט"ו חידושי רע"ק קה"ס סי' ג' אות ז' ומיהו בעל נפש יחוש לעצמו שכיון שמניח תפילין בשמאל צריך לכתוב דוקא בימין כמ"ש בסה"ק כף החיים סי' כ"ז או' ל"א יעו"ש ועוד עיין לקמן סי' ער"א או' כ"א:

חלק כג

כג) שם. אם אפשר למצוא אחרים וכו'. משמע דאם א"א למצוא אחרים כתובים בימין יניח אלו שנכתבו בשמאל, ולענין ברכה כתב בית שמואל באה"ע סי' קכ"ג סע"ק ד' דלא יברך עליהם, וכ"כ א"ר אות יו"ד, יד אפרים חידושי רע"ק מחה"ש סע"ק ד' פרמ"ג א"א סע"ק ד' קה"ס סי' ג' או' ז' ודלא כלבוש:

חלק כד

כד) שם. ואיטר יד שמאל דידיה הוי ימין, ואם כתב בימין פסול. מג"א סע"ק ה' א"ר אות יו"ד הלכה ברורה אות ה' ר"ז או' ז' קה"ס סי' ג' אות ז' אמ"ש כלל ב' או' ה'. והיינו אם אפשר למצוא אחרים, אבל אם א"א למצוא אחרים יניח אלו שנכתבו בימין דידיה, ר"ז שם, והיינו נמי בלא ברכה כמ"ש באות הקודם, ועיין בסה"ק כף החיים שם שכתבתי דאפ' אם כותב בשמאל ועושה כל מלאכתו בשמאל וכתב תפילין בשמאל דלפום דינא שרי מ"מ בעל נפש יחוש לעצמו ואין לקנות תפילין אלא ממי שכותב בימין וגם עושה כל מלאכתו בימין יעו"ש:

חלק כה

כה) ואם כותב בימין ושאר מלאכתו עושה בשמאל, או שכותב בשמאל ושאר מלאכתו עושה בימין אין לקבלו לסופר, ובדיעבד אם כתב כשר כמו שולט בשתי ידיו. פרמ"ג א"א סע"ק ה' קה"ס סי' ג' אות ז' וכ"כ אמ"ש כלל ב' או' ה', אבל בשם השנות חיים כתב דאפי' לכתחלה יש לקבלו לסופר, וכ"מ בישו"ע או' וא"ו, מיהו צריך לכתוב ביד ימין כמש"ל אות כ"ב:

חלק כו

כו) כתב הרמ"ע סי' ל"ח מעשה באחד שהיה גדם ותופס הקולמוס בשפתיו וכותב סתו"ם ופסלם מפני שאין דרך כתיבה בכך, והביאו עו"ת או' י"ז וכתב דה"ה כיוצא בזה דלאו דרך כתיבה הוא אפי' ליכא אחרים אין לברך על תפילין שנכתבו בכה"ג, משמע דוקא דלא יברך עליהם, אבל מניחם בלא ברכה אם א"א למצוא אחרים, אבל המג"א סע"ק ה' כתב בשם הרמ"ע ופסלו אפי' א"א למצוא אחרים, וכ"כ הלכה ברורה אות ה' ר"ז אות ז' קה"ס סי' ג' אות ז'. משמע מדבריהם דאם א"א למצוא אחרים דבלא ברכה נמי לא יניחם, ועיין חידושי רע"ק דכתב על דברי המג"א לא מצאתי שם כן אלא דהרמ"ט למד דין זה מדין כתיבת השמאל, וכיון דאנן קימ"ל דכתב בשמאל אם אין תפלין אחרים מניחים בלא ברכה, י"ל דה"ה בכותב בפה עי"ש, ועיין א"ר אות יו"ד:

חלק כז

כז) סעי' ו'. אין צריך לשרטט וכו' כתב ב"ח דהש"ע פסק כדעת התוספות והרא"ש בשם ר"ת שאם יודע ליישר בלא שרטוט אין רשות בידו לשרטט כל השורות דהו"ל הדיוט, ועוד כיון דאיכא בעל העטור ורבינו שמחה דפסולין בדיעבד שרטוט בתפלין, הילכך אין לשרטט כ"א השטה העליונה דצריך עכ"פ משום דאסור לכתוב ג' תיבות בלי שרטוט, אבל לא ישרטט ד' צדדים דדילמא עביד מילתא יתרתא לדידהו ופוסל בתפלין, אבל הרב בהגהת הש"ע נמשך אחר המחמירים, וכתב דצריך לשרטט ד' צדדים והוא הגיה תיבת צריך עכ"ל הב"ח עי"ש, וכן הגרסא בהדיא בעו"ת אין לשרטט, ועי"ש באות י"ב וי"ג וכך היתה הגרסא לפני מג"א, עיין סע"ק ו' ומחה"ש שם לבושי שרד שם הלכה ברורה או' ז' מאמ"ר או' ז' ברכ"י אות א':

חלק כח

כח) שם כ"א שטה עליונה ואם לא שרטט גם שטה העליונ' אף דעבד איסורא התפלין כשרים. כן משמע מדברי ר"ז אות ח' דכתב וז"ל, בתפילין א"צ שרטוט כ"א בשטה העליונה מפני שאסור מדברי סופרים לכתוב לכתחלה ג' תיבות מפסוק מכתבי הקודש בלא שרטוט עכ"ל, משמע דבדיעבד אם כבר כתב אין לפסול, וכ"ב פתחי עולם ומטעמי השלחן או' י"ט בשם הגר"א דאם לא שרטט אפי' שי' העליונה לדעת המחבר או מכל צד לדעת הרמ"א לר"ת אפי' בדיעבד נפסל ולפי מה דקימ"ל בס"ת לשרטט כולה אין לנו ראייה לפסול ע"כ והטעם כיון דאפסיקא הלכתא בש"ס דמגי' דף י"ח ע"ב ומנחות דף ל"ב ע"ב דתפילין לא בעי שרטוט והא דצריך לשרטט שי' עליונה משום דאסור לכתוב ג' תיבות בלא שרטוט כדאיתא ביו"ד סי' רפ"ד כמ"ש בפוסקים א"כ איסור זה אינו נוגע במצות תפלין אלא על האדם כדי לכתוב ביושר כמ"ש מחה"ש ס"ק ז' וש"ך שם משו"ה אין לפסול בדיעבד וכ"מ מת' רבינו עקיבא איגר סי' נו"ן והביאו פ"ת סי' רפ"ח או"ה שכתב וז"ל דמאחר דהל"מ בעי שרטוט במזוזה אי כתב בלא שרטוט לא שמה כתיבה עכ"ל משמע הא גבי תפלין דאינו הלל"מ א"ל שרטט שמה כתיבה וכשירה. וכן אירע מעשה בעירנו בגדאד יע"א בסופר א' שכתב כמה תפילין בלא שרטוט אפי' שטה העליונה, והתיר הגאון רי"ח טוב נר"ו.

חלק כט

כט) שם ואם אינו יודע ליישר הכתב וכו' ואפי' אם יודע ליישר הכתב אפי' בלי שרטוט, אם משרטט כדי לכתוב יותר נאה ויותר ישר, כיון שאינו עושה בדרך חומרא אלא כדי לכתוב יותר ביושר אינו נקרא הדיוט. ב"י, ר"ז אות ח' וכתב פרמ"ג א"א אות ו' דאין בו לא הדיוטות ולא מילתא יתירתא:

חלק ל

ל) שם ולא ישרטט בעופרת וכו' ה"ה בשאר מיני צבעונים כגון השחור והאדום ב"י, וכ"כב ש"ע יו"ד סי' רע"א סעי' ה' עופרת וכיוצא בו וכ"כ האחרונים:

חלק לא

לא) שם מפני שמקום השרטוט נשאר צבוע, ואם שרטט בדיעבד בשאר מיני צבעונים יש מכשירים, לחם חמודות הל' ס"ת או' כ"ה, א"ר או' י"ג ר"ז או' ח' אבל הרב הלבוש או' ו' פסל, וכתב פרמ"ג א"א או' ט' לדעת הלבוש אף אם שרטט בדיו פסול, ואף בין השטין אסור לשרטט, והקה"ס סי' ג' אות ג' בלשכ"ה כתב על הלחם חמודות דאינו מוכרח (ומ"ש בלחם חמודות על הלבוש דבהל' תפלין סי' ל"ב סעי' ו' כתב דאם שרטט בעופרת פסול, ובהל' ס"ת סי' ער"א סעי' ה' לא הזכיר שום פיסול כתב קה"ס בלשכ"ה שם וז"ל, י"ל דהלבוש י סמך את עצמו על מ"ש בהל' תפילין שפסול ועיין ב"י אה"ע סי' קכ"ה עכ"ל) וגם הרב מלא"ש כלל ה' אות ה' בבינה הקשה על הא"ר ועל הבנ"י (הובא בקה"ס שם) מב"י אה"ע סי' קכ"ה וכתב וז"ל דמהתם ילפינן להכא דמלבד חסרון השרטוט החיובי איכא עוד חששא לענין כתב ע"ג כתב עכ"ל, ועיין פ"ת סי' ער"א או' ט"ו:

חלק לב

לב) סעיף ז' הל"מ וכו' ואם שנה פסול קאי אכולם. ביאורי הגר"א אות כ"ד וכן הוא בש"ע דר"י אות ט' מלא"ש כלל ב' או' ג' בחכמה, ומ"ש העט"ז ויש מי שכתב שכשר, היא סברת המרדכי וכבר כתב ב"י וב"ח דלא קימ"ל כוותיה ועיין א"ר אות י"ד:

חלק לג

לג) שם ומצד הבשר גוררים הרבה וכו' וצריך להשגיח שלא ישאר על העור קודם שיכתוב עליו קרום מן חלק של צד הבשר שהוא דוכסוסטוס ולא מבעיא בתפלין שאסור לכתוב על הדוכסוסטוס אלא אפי' מזוזה שמצוה לכתוב על הדוכסוסטוס כמבואר ביו"ד סי' רפ"ח, אפ"ה צריך שלא ישאר על העור קרום דק, דהא בדוכסוסטוס צריך לכתוב על צד השער ואי כותב על אותו קרום הרי כותב על הדוכסוסטוס לצד הבשר מחה"ש או' יו"ד, וסי' על זה מה שיוכל לקלוף ולהפריש במחט אפי' קליפה כחוט השערה זה הוא משיורי דוכסוסטוס, ואפי' אם אות אחת כתובה עליו פסול. קה"ס סי' ב' או' ט' מלא"ש כלל ב' אות ב' בחכמה:

חלק לד

לד) סעיף ח'. צריך הקלף להיות מעובד וכו', ויניח העור בסיד עד שיפול השער מאליו ואם מוציאה קודם לכן לא יכתוב עליו דהוי דיפתרא, מג"א סע"ק ט', א"ר או' י"ז, ר"ז או' יו"ד, קה"ס סי"ב או' ו', מלא"ש כלל ב' או' ב' בחכמה, ועיין אמ"ש כלל ג' חו' ג':

חלק לה

לה) שם. וצריך שיהיה מעובד לשמו וכו', עיין בדברינו ליו"ד סי' ער"א, דשם ביארנו כל הדברים הצריכים לעבוד:

חלק לו

לו) שם. או לשם ס"ת וכו', אבל אם התחיל לכתוב לשם ס"ת ונפסל בשם, אסור לכתוב על הנותר תו"מ, א"ר או' ט"ז דקדק כן משם הלבוש קה"ס סי' כ"ה או' ב', ואפי' אם הזכיר בשעת העבוד גם לתו"מ ג"כ אסור, לשכ"ה שם, ויש מתירין לכתוב עליו תפילין, אבל לא מזוזה, נוב"י מה"ת חי"ד סי' קע"ד, והביאו מלא"ש כלל כ"א או' ה' בחכמה, והרב פרמ"ג א"א או' יו"ד התיר גם למזוזה עי"ש וכיון דפלוגתא היא, לכתחלה אין לעשות כן, אבל בדיעבד אם כבר כתב אין לפסול, ואפי' לדעת האוסרים, אפשר לומר לא אסרו אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם כבר כתב לא פסלי:

חלק לז

לז) סעיף ט'. אם עבדו נכרי וכו', ולהרא"ש כשר אם ישראל עומד וכו', ואם הישראל נותנו לתוך הסיד לשמו, מניח את הנכרי בלבדו להוציאו לתקנו וא"צ לסייעו עוד, מג"א סע"ק י"ג, א"ר אות י"ז, ה"ב אות י"א, ר"ז אות י"ב, ועיין בדברינו ליו"ד סי' ער"א אות יו"ד:

חלק לח

לח) סעי' יו"ד. כשמסמנין הנקבים במרצע כעין אותיות. משמע אותיות בעינן הא נקובים כך לסי' לא מהני, פרמ"ג א"א אות י"ב, ועיין א"ר או' י"ח שכתב וז"ל, ומ"מ אותם שאינם רוצים להטריח את עצמם ואינם מסמנין את העורות כפי הדין הגמור, אלא ממלאין גומא אחת או שתים ממנין ידוע ואומרים שדי בזה לא יפה הם עושים, ואסור לסמוך על זה עכ"ל:

חלק לט

לט) שם. אין חוששין וכו', וצריך לבדוק אח"כ אחר הסי' כדי שלא יתחלפו עורות העבודין לשמן בשאינן עבודין לשמן, מלא"ש כלל ג' אות ז' בחכמה, עוד צריכים להשגיח מאד לאחר העבוד, כי לפעמים הנכרי מניח מטליתים על הנקבים שהיו בעור, והמטליתים אלו מסתמא מעור שלא נעבד לשמה, ובקושי הם נכרים לאחר העבוד כ"א נגד השמש, מחה"ש ס"ק י"א, מלא"ש שם, קה"ס סי' ב' אות ו':

חלק מ

מ) סעי' י"א. עור שעבדו וכו', עיין ט"ז ס"ק ו' שכ', מזה נשמע דיכולים לחזור ולתקנו, ועיין דב"ש סי' קס"א, שתמה על הש"ע והלבוש שציינו על טור יו"ד סי' רע"א, ואח"כ בהגיע שם השמיטוהו, וכתב וז"ל, ולא ידעתי הטעם אם הוא בשביל שהמציאות קשה ומילתא דלא שכיח להעשות ולבטל עבוד הקלפים הנהוג בזמן הזה שריר וקיים, ואם יבטלו אותו ע"י שרייה או לחלוחית המים לא יוכלו לחזור ולתקנו יפה ע"י מתוח ועבוד אחר מחדש דמגמר בעתיקא קשה מחדתא, ולהוסיף על העבוד שכבר נשלם מבלי בטול ומתוח לא יועיל ליחשב לשמה, כדקי"ל בגיטין פרק הנזקין דלא מהני העברת קולמוס על האזכרה שנכתבה שלא לשמה להכשירה לשמה וכו' עכ"ל עי"ש, ועיין זר"א ח"ב סי' קי"ח:

חלק מא

מא) סעי' י"ב. יהיה הקלף מעור בהמה וכו'. בתשובת הרמ"ע סי' ל"ז כתב שיש מעלות שעור השליל של חיה יותר הגון למצוה משאר עורות, ועור שליל של בהמה עדיף מעור העוף, ועור העוף עדיף מעור חיה, ועור חיה עדיף מעור בהמה, ואלו מעלות או כולם נבלות או כולם שחוטות, אמנם שליל של בהמה שחוטה קודם לשליל חיה נבלה, וה"ה עור בהמה שחוטה קודם לעור חיה נבלה. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ג' עו"ת אות כ' א"ר או' י"ט (וכתב א"ר שם וצ"ע בעור בהמה שחוטה ושליל של נבלה מי קודם) פרמ"ג א"א אות י"ד, כרם שלמה ע"ז הסעיף (וכתב כר"ש שם וז"ל בהמה טמאה שנולדה מטהורה או טהורה שנולדה מטמאה בשו"ת יד אליהו סי' ב' פסק להחמיר עי"ש, ובסי' ל"ה פוסק לאסור עור של בהמה רובעת ונרבעת לכתוב עליו תו"מ עי"ש עכ"ל) באה"ט סע"ק ט"ו. ועיין ה"ס סי' ב' או' א' לשכה"ס אות ד' שהביא ת' הרמ"ע ועל מ"ש של שחוטה מעלי טפי מנבלה, כתב בשם חת"ס וז"ל לא משמע כן מש"ס דשבת דף ק"ח סוף ע"א) ועיי"ש מה שתירץ. ועיין להמלא"ש כלל ב' או' ב' בבינה שכתב על קושיית ח"ס וז"ל, אמנם הרמ"ע עצמו פשיטא שהרגיש בזה שכן סיים באותה תשובה וז"ל וידוע שמדין הגמ' כל מין טהור כשר, אפי' נבלות וטרפות שבו וכו' וכונתו פשוטה דהגם שמצד י הדין אין קפדיא מ"מ מצוה מן המובחר יש מהטעמים שכתב עכ"ל:

חלק מב

מב) שם אבל לא מעור בהמה וכו', ואפי' שאר ספרים שיש בהם שמות אסור לכתוב על עור בהמה טמאה, מג"א סע"ק י"ד א"ר אות י"ט הלכה ברורה אות י"ב ר"ז או' י"ד, וכתב פרמ"ג א"א או' י"ד וז"ל כל שיש בו שמות כתובים בפי' שאנ"מ אבל אם רק ברמז לסי' השם י"ל דשרי לכתוב, וה"ה ספרי הש"ס ופוסקים כה"ג שרי עכ"ל:

חלק מג

מג) סעי' י"ג. יהיה הקלף שלם וכו' נקב קטן כחודה של מחט וכשמעביר עליו דיו נסתם שאין האות נחלקת לשנים אינו נקרא נקב וכותבין עליו, ב"י אמ"ל בדיני נקב וקרע, לד"א סי' י"ד אות א' בי"מ בדיני נקב אות א':

חלק מד

מד) שם. דהיינו שלא תהא האות נראית וכו'. ואם הנקב קטן וכשמעביר עליו הקולמוס נסתם הנקב בדיו, אפי' שהנקב נראה נגד השמש לאחר הכתיבה כשר כיון שאין נרגש בקולמוס, ב"ח שכנה"ג הגב"י או' ו' עו"ת אות כ"א, מג"א אות ט"ו א"ר או' כ' מאמ"ר או' ט' ר"ז או' י"ז מלא"ש כלל ז' או' ג' בחכמה, וכתב קה"ס סי' ז' או' ב' כגון אם הוא במקום שהאות הוא עב והדיו מקיף את הנקב מכל צד עי"ש, אבל הט"ז סע"ק ז' כתב אם הנקב נראה נגד השמש פסול, והרב אמ"ל בדיני נקב וקרע כתב בדיעבד כשר (ונ"ל מה שציין על הט"ז סע"ק ז' ט"ס הוא וצ"ל מג"א סע"ק ט"ו, והבין כלבוש שהמג"א מתיר בדיעבד) וכ"כ לד"א סי' י"ד אות א' בי"מ אות א' וכן יש לנהוג דלכתחלה אין לכתוב על שום נקב אם הוא בענין שלאחר הכתיבה יהיה נראה נגד השמש, ובדיעבד יש להתיר אם הדיו מקיפו מכל צד (וכתב הקס"ה שם וז"ל ונ"ל דיש לדבק קצת קלף מבחוץ וימלא את הנקב בדיו עכ"ל) אבל אם חלל הנקב נראה לעין שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקב אפי' אם הדיו מקיפו מכל צד פסול, ר"ז אות ט"ז וי"ז:

חלק מה

מה) ואם לא הרגיש בו הקולמוס אלא שאנחנו רואים שהדיו יצאה דרך הנקב אל עבר השני של הקלף פסול. מלא"ש שם:

חלק מו

מו) שם. שלא תהיה האות נראית בו חלוקה לשתים, אבל אם הוא גדול שהאות נראית בו חלוקה לשתים פסול ולא מהני אפי' אם התינוק יוכל לקרותו, ב"ח. א"ר או' כ' עטז"ק:

חלק מז

מז) הא דבעינן שלא יהא הנקב גדול שאות נראית חלוקה לשתים דוקא כשניקב קודם כתיבה, אבל אם ניקב לאחר שנכתב אפי' אם נחלק לשתים כשר אלא דבעינן תינוק שיוכל לקרותו, ב"ח שכנה"ג הגב"י או' ז', עו"ת או' כ"א. א"ר או' י"ח, אם יש בארכה שעד הנקב בשיעור הכשר אות זו בלי צרוף מה שמהנקב ולמטה, או שהנקב אינו מפסיק כל עובי האות, אלא נשאר מעוביה חוט דק שלם במקום הנקב עי"ש:

חלק מח

מח) סעי' י"ד. הסופרים הזריזים וכו', והדק ממנו לפ' והא"ש שהיא יותר גדולה ט"ס הוא ונתחלף והא"ש עם והיה כי, שפ' והיה כי היא יותר גדולה מפ' שמע, אבל פ' והא"ש היא ארוכה כמו פ' קדש ועוד יותר מעט, וכן היא הגרסא בב"י שלפנינו, וכן הוא בר"ז או' ט"ו, קה"ס סי' כ' או' ג'. וכן הגיה י"א בהגב"י ברכ"י או' ה' הגרא"ו על הש"ע או' ל"ו, והביאו מלא"ש כלל י"ז או' ה' בבינה, ועיין מאמ"ר או' יו"ד:

חלק מט

מט) שם. ובזה יתמלאו כל הבתים וכו', והלבוש כתב שהסופרים שלהם עושים תיקון אחר, אע"פ שעושים כל הקלפים בעובי אחת עושים כל הקלפים של הפרשיות באורך אחת שמניחין גליון יתר בסוף הפרשיות הקצרות עי"ש, והביאו באה"ט סע"ק י"ח מלא"ש כלל י"ז או' ג' בחכמה, קה"ס סי' כ' או' ג', ועיין מש"ז או' ז', וכתב קה"ס שם וז"ל, אבל בזמנינו כמדומה שגם זאת אינם עושים ולית מאן דחש לה, עכ"ל, וכן עתה בזמנינו, לא ראינו הסופרים מאן דחש לה, ונראה הא דאין מקפידים ע"ז משום שיש תיקון אחר שצריך לכרוך כל פ' ופ' בקלף אחד ומניחה בבית שלה, כמ"ש מרן בסעי' מ"ד, ויש למלאות הבתים עד"ז דהיינו פ' קדש יכרוך עליה קלף דק מאד, ופ' והיה כי יכרוך בקלף עב יותר, וכן פ' שמע יכרוך בקלף עב, וגם כורך עליה יותר ובזה יתמלאו כל הבתים. וסומכין הסופרים על זה המכניס הפ' לבתים:

חלק נ

נ) סעי' ט"ו אם לאחר שנכתב ניקב וכו', אבל בירושלמי משמע וכו', כתב השו"ג או' ל"ד וז"ל, לא הביא רבינו הירושלמי הזה, אלא לחוש לכתחילה, דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם, הלכך אי ליכא תפילין אחרים כי אם אלו מניחם בברכה עכ"ל, וכ"כ תוספת שבת בספר פלאים קה"ס סי' ז' או' ז' אמ"ש כלל יו"ד או' ב', ועיין לבוש על הט"ז סע"ק י"ד ובדברינו לקמן או' ס"ט:

חלק נא

נא) שם. שגם בפנים צריך שיהא מ"ג ואם אין הנקב ממלא כל החלל אע"פ שהנקב הוא סמוך לאות ממש שלא נשאר קלף חלק אפי' משהו בין האות להנקב שבתוכה, מ"מ היא חשובה מ"ג גם במקום הנקב ע"י קלף החלק שבתוכה מצד הב' של הנקב ט"ז סוף סע"ק ח', א"ר או' כ"ב, ר"ז או' י"ט, נוב"י מה"ק חי"ד סי' ע"ה, וי"א חלק שבצד אחד אינו מועיל לצד השני, ובעינן שתהא האות מ"ג מכל רוחותיה, וכל שהגיע הנקב לעובי האות פסול לדיעה זו, מאמ"ר או' י"ג, וכ"כ נהר שלום או' ט"ו קה"ס חקירה ד' בד"ה הן ועיין לקמן אות ס"ט:

חלק נב

נב) זה שניקב כל חלל האות אם אפשר לגרור קצת ממנו מעוביו ולעשותו מ"ג, ותשאר צורתו עליו מותר, מלא"ש כלל ז' או' א' בחכמה קה"ס סי' ז' או' ז':

חלק נג

נג) שם. ניקב רגל הפנימי של ה"א וכו', אבל שאר פוסקים מצריכים כמלוא אות קטנה ושיעור אות קטנה היינו יו"ד, מג"א סע"ק ט"ז ה"ב או' י"ד, ר"ז או' י"ט, אמ"ל בדיני נקב וקרע או' ג' לד"א סי' י"ד מלא"ש כלל ז' או' ד', קה"ס סי' ז' או' וא"ו:

חלק נד

נד) שם. בהג"ה והכי הלכתא, וכן הסכימו האחרונים ז"ל ר"ז שם אמ"ל שם לד"א שם מלא"ש שם קה"ס שם וכן עיקר:

חלק נה

נה) שם. רגל הימיני וכו' וה"ה אם נפסק קצת עוביו וכל האורך קיים אלא שנתמעט ברחבו שמתחלה היה הקו רחב ועכשיו נתמעט רחבו, אם נשתייר חוט דק כמו וא"ו או יו"ד דקה כשר, שהרי אם עשה רגל מתחלתו דק כשר, ב"י בשם הר"מ והביאו מג"א סע"ק ט"ז ה"ב או' י"ד ר"ז או' י"ח, א"א או' ט"ז, אמ"ל בדיני נקב וקרע אות ג', לד"א סי' י"ד אות ג', וכ"כ שאר האחרונים:

חלק נו

נו) שם. אם נשתייר ממנו מלא אות קטנה וכו' ואפי' נשתייר מלוא אות קטנה צריך להיות שלא נדמה לאות אחרת, דאי נדמה לאות אחרת פסול, הרמב"ם סוף פ"א מהלכות תפלין הביאו מלא"ש כלל ז' או' ד' בחכמה, וצריכים להשגיח אם הרגל השמאלי עומד כנגד מה שנשאר מן הימיני, דאם אינו כן פשיטא שאין עליה צורת ה"א, קה"ס סי' י"ז או' וא"ו. אמ"ש כלל יו"ד או' א' ועיין אמ"ש שם בצורת ההי"ן פסוקות:

חלק נז

נז) שיעור אות קטנה הוי גם לאותיות הפשוטות, כגון וא"ו זי"ן נו"ן, דאם נשתייר מלוא או' קטנה דידהו, כלומר ו' קטנה או נו"ן קטנה וניכר יפה שהוא ו' או נו"ן כשר, ב"י אמ"ל בדיני נקב וקרע אות ג', לד"א סי' י"ד או' נ', בי"מ בדיני נקב וקרע או' וא"ו:

חלק נח

נח) סעי' ט"ז. נפסק אחת מהאותיות הג"ה הפשוטות כגון וא"ו או' זי"ן וכו', עיין מ"ש באו' שקודם לזה:

חלק נט

נט) שם בהגה או שנפסק וכו', עיין ט"ז או' ט"ז ואו' ט' ועיין א"ר או' כ"ד, באה"ט או' כ', ומ"ש הבאה"ט שאין לדברי המג"א הבנה, עיין לבוש, ונהר שלום סע"ק ה' ועיין ביד אפרים מ"ש ענין נפלא בזה עי"ש:

חלק ס

ס) שם. אם תינוק שאינו ל"ח היינו שאינו מבין את הענין, [דהיינו פי' המלות, ר"ז פרמ"ג] אבל יודע ומבין את האותיות היטב ט"ז סע"ק י"א, א"ר או' כ"ה, ר"ז או' ב' פרמ"ג במש"ז או' י"א קה"ס סי' י"א קה"ס סי' ו' או' ב':

חלק סא

סא) שם. ול"ט דהיינו שאינו יודע לקרות, ט"ז או' י"ב וכתב פרמ"ג וכל שיודע לקרות האותיות אע"ג דאין בקיא כ"כ בצורת האותיות כל שאומר שאין בו צורת אות פסול הוא, אבל מחה"ש כתב באות י"ט לא טפש מקרי שעכ"פ יודע ומבין היטיב אותיות בטוב, וכ"כ ר"ז שם, מלא"ש כלל כ"ה אות ח' בחכמה:

חלק סב

סב) שם. וא"צ לכסות כתב הט"ז סע"ק יו"ד, דהך נפסק מיירי שנפסק מאורך האות ולמטה לגמרי, ולא נשאר ממנו רק החלק שקודם ההפסק, אז תלוי בקריאת התינוק אם ספק לנו אם נשאר כשיעור האות, אבל אם נשתייר גם מלמטה מן ההפסק חלק מן הרגל, צריך לכסות בפני התינוק חלק הנשאר אחר ההפסק עי"ש, והביאו מאמ"ר או' י"ג והסכים לדבריו, וכתב שם ואין חילוק בין אם ההפסק הוא דק או עב, והיינו בלא תיקון, אבל תיקון מהני אם ההפסק הוא דק עי"ש, וכ"כ הפרמ"ג במש"ז סע"ק יו"ד על דברי הט"ז, דאם ההפסק ניכר להדיא אינו מועיל צירוף תינוק לתקן, אבל אם אינו ניכר להדיא מהני תינוק לצרפם ולתקן ואין בו משום שלכ"ס, ואפי' אם נעשה ההפסק בשעת כתיבה, וכגון שנפסק שלא ע"י נקב דאם נפסק ע"י נקב אינו מועיל תיקון משום שלא הוקף גויל מתחלה עי"ש, וכ"כ אמ"ש כלל ט' או' ב', אבל י"א דאם ההפסק הוא דק מהני קריאת התינוק לצרף חלק התחתון לחלק העליון אף בלא תיקון, ב"י בשם המאירי הביאו אורים גדולים למוד ט' ועיי"ש עוד למוד י"ג א"ר אות כ"ה, ישועות יעקב או' י"ד, ש"כ סי' ר"ף או' ח', ועיין מטה יוסף סי' א' זכור ליצחק סי' ל"ו, והיינו דוקא שנפסק אחר הכתיבה, אבל קודם הכתיבה אליבא דכולהו פסול עד שיתקן, אלא אם נשאר בחלק העליון שיעור אות קטנה דידהו, ומנהגנו פה בג'דאד יע"א כסברא הראשונה, דאם ההפסק ניכר להדיא מכסין בפני התינוק מן ההפסק ולמטה, ואין מועיל בו תיקון, ואם אינו ניכר להדיא מכשירין ע"י תינוק:

חלק סג

סג) שם וא"צ לכסות לו שאר אותיות וכו', כתב הכנה"ג בהגב"י דדוקא שלאחריו א"צ לכסות, אבל מה שקודם צריך לכסות, וכן נהגו ואפי' מה שלאחריו צריך לכסות שטה התחתונה ע"כ, וכ"כ מג"א סע"ק י"ט לד"א סי' ט"ו או' י"ד קה"ס סי' וא"ו אות ב', אבל הב"ח באה"ע סי' קכ"ה כתב שא"צ לכסות לא לפניו ולא לאחריו וכ"כ הלבוש בזה הסעיף פרמ"ג א"א אות י"ט וכ"מ לשון הש"ע א"ר או' כ"ה י"א בהגב"י אמ"ל בדיני בדיקה ע"י י תינוק או' י"ד, וכן נוהגין פה בג'דאד יע"א, כשמראין לתינוק שום אות שיש בו ספק, שאין מכסין לא לפניו ולא לאחריו: [

ולאחר שהראו לתינוק את האות וקרא אותו כראוי, כגון שנסתפק לנו באות כ"ף שנראית כמו בית, וקרא אותו כ'ף, אז מותר לתקנו ולעשות כ"ף מהודר ויפה, אמ"ש כלל ו' או' א' ובשם עצ"ל כתב שא"צ לתקנו, וכשר כמו שהוא]:

חלק סד

סד) שם. בהג"ה מיהו אם אנחנו רואים שלא נשאר האות כתקונו פסול וכו', וכן אם נפסקו יודי האל"ף והפא, או יודי העי"ן והשי"ן ורגלי התי"ו וכדומה אע"פ שהתינוק קורא אותו, מאחר שעינינו רואות שאין האות כהלכתו פסול, ב"י סי' ל"ו בשם מהרי"ק ט"ז סע"ק ט' מג"א סע"ק כ' א"ר או' כ"ו באה"ט או' כ"ג אמ"ל בדיני בדיקה ע"י ינוקא או' י"ב, לד"א סי' ט"ו או' ב' קה"ס סי' ו' או' א', והיינו דוקא בלא תיקון אבל תיקון מהני, ב"י שם ר"ז שם, ועיין לקמן סעי' כ"ה ובדברינו שם באיזה אופן מותר לתקן:

חלק סה

סה) שם בהג"ה מיהו אם אנחנו רואים וכו', הא דלא משגחינן בתינוק בפשוט לנו היינו דוקא לחומרא, אבל לקולא משגחינן אע"פ שמן הדין כשרה אי תינוק דל"ח ול"ט קרי בענין שהוא פסול משגחינן ביה, וכן נראה מדברי ספר ב"ש שהביא ב"י בסי' ל"ו בצורת אות וי"ו שכנה"ג הגב"י או' יו"ד, והביאו אמ"ל בדיני בדיקה ע"י ינוקא או' י"ג לד"א סי' ט"ו או' י"ג, וכתב שם לד"א וז"ל, ונ"ל דבשבת אם אירע שהש"צ בשעת קס"ת נסתפק וקרא לתינוק וקרי לה לאות אחרת, ושוב בא חכם וראה שהאות כשרה ע"פ הדין כיוצא בזה לא משגחינן בתינוק ואין מוציאין ס"ת אחר, כי הסברא הפך הרב וראייה מב"ש יש לדחות עכ"ל, ונראה דה"ה בתפלין אם אנחנו רואים שהאות כשרה ע"פ הדין, והתינוק קורא לאות אחרת דלא משגחינן ביה, ואע"ג דסיים שם הרב לד"א ובחול יתקנוהו, היינו משום דאפשר לתקן בס"ת, אבל בתפלין דלא אפשר לתקן משום שלכ"ס, נראה דיש להקל כמו בס"ת בשעת קריאה משום שלא להצריכן גניזה, עיין לקמן בדברינו לסי' ל"ו בצורת החי"ת בד"ה וכן, ועיין קה"ס בחקי ה' שגם כן הקל בתו"מ כמו בשעת קס"ת משום שלא להצריכן גניזה, ועוד יש להקל מטעם אחר דכתיבת תו"מ שלנו היא דקה ותינוקות אין רגילין בה, ע"כ יש לסמוך על ראיית החכם אם האות כשרה ע"פ הדין ולא משגחינן בתינוק [ומה שסיים שם השכנה"ג, ובסימן כ"ד דאפי' לקולא לא משגחינן בתינוק והוא סותר הקודם ולא נודע על מה רומז כתב שם לד"א, נראה שהוא דלוג סופר]:

חלק סו

סו) דלת שנכתבה קטנה כמין יוד, יש להכשיר ע"י קריאת תינוק, בי"י, ר"ז אות כ"א, וכן אות זי"ן שנפסק ומסתפקים בו אם נשאר בו כשיעור אע"ג שראשו יוצא מב' צדדין, ואין לו שנוי לאות אחרת מהני קריאת תינוק, פרמ"ג א"א או' כ':

חלק סז

סז) אם התינוקות חולקים אזלינן אחר הרוב. הלק"ט ח"א סי' ק' אמ"ל בדיני בדיקה ע"י ינוקא או' ט"ז לד"א סי' ט"ו אות ט"ז קה"ס סי' ו' אות ד':

חלק סח

סח) שם. הא דמכשרינן כשנפסק האות וכו'. כתב הב"ח לא מכשרינן ע"י תינוק אא"כ שנכתב מתחלה כהלכתו ואח"כ נפסק, אבל אם נכתב מתחלה כך לא מהני תינוק אע"ג דליכא נקב, והביאו מג"א או' כ"ז, וט"ז באו' יו"ד דחה דבריו וכתב שאין בזה חילוק אלא ודאי דאם אירע שכתב הסופר איזה אות פשוט ונסתפק לו אם הוא ארוך כשיעור, מראה האות לתינוק ואם קרא אותו כהלכתו כשר. וכ"כ ר"ז אות כ' וכתב שכן נוהגים. והא"ר או' כ"ה תירץ דהב"ח מיירי בענין שצריכים לצרף עם קצת האות שנכתב אחר ההפסק, א"כ צריך דוקא שנכתב מתחלה כהלכתו אבל אם מסתפק בשיעור האות מודה הב"ח דכשר אף שנעשה בשעת כתיבה, אבל מדברי הלד"א סי' י"ד או' ד' נראה דבעי דוקא נכתב בכשרות, ובעירנו פה בגדאד יע"א נוהגים כס' הט"ז והא"ר ור"ז:

חלק סט

סט) שם. הא דמכשרינן וכו' דוקא שנכתב בכשרות וכו', כתב הט"ז בסע"ק יו"ד צ"ע הא דברי הש"ע סתרי אהדדי, דבסעי' ט"ו כתב דלהירושלמי פסול ניקב כל תוכו כדברי הטור, ולפ"ד כאן כשר בזה אפי' בחוץ, וצ"ע מה דעתו של הש"ע בזה, ותימא על רמ"א שלא כתב בזה כלום עכ"ל. והבי"ד סי' כ"ג תירץ דניקב תוכו של אות שאני דאפי' נכתב מתחלה בכשרות, אם אח"כ ניקב ולא נשתייר הקף פסול משום דתוכו של אות נחשב כגופו טפי מסביבו, משא"כ הקלף שחוץ לאות הוא מגוף היריעה ופשיטא שאין נקב פוסל, ולכך דוקא בניקב חוץ לאות הוא דמכשרינן היכא דנכתב מתחלה בכשרות, אבל היכא דניקב תוך האות אע"פ שנכתב מתחלה בכשרות פסול דהוי כאלו נפסד גוף האות, כיון שניקב עד שהגיע לגוף האות ע"כ. והביאו אמ"ל בדין פיסול האותיות או' ד',   והנוב"י חי"ד סי' ע"ה כתב צריך להיות בין אות לאות מ"ג ואפי' לא נדבקה שהאות רחוק מחבירו אלא שכל הגויל ניטל בין אות לאות, נמצא שאין מפסיק בין אות לאות רק אויר ולא גויל ג"כ פסול, ואין חילוק בין היה מתחלה נקב בין אות לאות, ובין נעשה אח"כ כיון שהנקב נתפשט בכל הריוח שבין אות לאות פסול. וס"ל להירושלמי דה"ה באותו אות עצמו צריך שיהא גויל מפסיק בין צד זה לצד זה, ולכך אם ניטל כל תוכו של המ"ם הוי כאלו נדבק צדדי אות המ"ם זל"ז, וכמו אות שנדבק לחבירו, ולכך בסעיף ט"ו פסק כהירושלמי, ואפי' ניקב אחר שנכתב, והיינו חומרא של תי' הא' שכתב הב"י, ובסעי' ט"ז חשש לחומרא של תי' ב' ולכך אפי' לא נפסק רק למטה בנקב ואינו תופס הנקב עד אות אחר אם נעשה מתחלת הכתיבה פסול ואין מקום לתמיהתו של הט"ז דהרב"י מספ"ל ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא עי"ש. וכן תירץ נה"ש או' ז', ונ"מ בין ב' הטעמים דלסברת בי"ד אם ניקב לאחר כתיבה אין קפידא אלא בניקב חלל האות, דזה נחשב כאלו ניקב בגוף האות, אבל ניקב בין אות לאות אפילו ניטל כל הקלף אין קפידא דזה הוא מגוף היריעה, אבל לסברת נוב"י אם ניקב בין אות לאות ולא נשתייר שום קלף בין האותיות הוא פסול, דזה נחשב כאלו נדבקו האותיות, אבל הלבוש דחה דברי הנוב"י שדימה לניקב בין אות לאות לנגיעת אות לאות, וכן החיד"א בס' לד"א סי' י"ד אות ד' פסק כבי"ד, ולענין דינא אם ניקב כל חלל האות ולא נשאר מ"ג כלל פסול, ואע"ג די"א דלא הביא מרן דעת הירושלמי אלא לחוש לכתחלה מ"מ כיון דדעת הט"ז בסע"ק ח' והבי"ד ונוב"י ונה"ש ואמ"ל והחיד"א ושאר פוסקים פוסלים הכי נקטינן, ובניקב בין אות לאות ולא נשתייר שום קלף מפסיק ביניהם, אם אפשר יש לגרור קצת ולעשותן מ"ג לחוש לסברת הנוב"י, ואם א"א יש להתיר כסברת הפוסקים הנז"ל, וכן באם אין הנקב ממלא כל החלל שהבאנו לעיל אות נ"א אם א"א לעשותו מ"ג לאותו צד שיש בו נקב, יש להתיר כיון שיש פוסקים דס"ל דלא הביא מרן ס' הירושלמי אלא לחוש לכתחלה, ויש פוסקים דלא פוסלים אלא בניקב כל חלל האות כנז"ל, הילכך אין לחוש אלא לכתחלה, ועיין קה"ס סי' ז' אות ז':

חלק ע

ע) שם אבל אם מתחלה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו וכו', הא דפסלינן כשהיה ההפסק מתחלה, היינו דוקא כשניכר ההפסק אבל אם היה בגויל סדק דק מאד שאינו נראה רק ע"י הבטה דקה ואינו עובר מבחוץ רק מצד הכתב והוא מהודק ואינו ניכר אלא אם מגביהו באצבעו מאחורי הגויל כשר, מהר"י הלוי בת' סי' פ"א והביאו מג"א סע"ק כ"א, מט"י סוף או' א' אמ"ל בדיני נקב   וקרע או' ו' לד"א סי' י"ד או' ו' קה"ס סי' ז' אות ד' אמ"ש כלל יו"ד או' ב':

חלק עא

עא) שם. ואם רגל הכ"ף הפשוטה וכו' ואפי' ארוכה יותר מן הראוי לה כל שלא היתה מ"ג פסול, מג"א סע"ק כ"ב ר"ז או' י"ט אמ"ל בדין פסול נגיעת או' באות או' ח' לד"א סי' י"ב או' ח' בי"מ בדין פסול נגיעת אות באות או' ט"ו, ועיין מ"ש לעיל או' י"ט בשם אמ"ל, ולד"א ובי"מ, וצ"ע על הרבנים הנז' ואכמ"ל:

חלק עב

עב) שם. בלי הקף קלף מתחלתו פסול, היינו בלא גרירה, אבל אם יגרור קצת ממנו וישאר צורת כ"ף כשרה, מדי דהוי נדבקו האותיות זב"ז דמותר להפרידם, מג"א סע"ק כ"ז בי"ד סי' כ"ד מאמ"ר או' ט"ו ר"ז או' י"ט אמ"ל בפיסול נגיעת אות באות, אות כ"ב, לד"א סי' י"ב או' כ"ב זכ"ל חי"ד הל' ס"ת א"א, או' ג' פרמ"ג א"א או' כ"ב, דברי מרדכי סי' א' בדף קט"ו ע"ג, קה"ס סי' ז' או' ג' וחקירה ו' מלא"ש כלל ו' אות ו' בחכמה, וכלל ז' אות ב' בחכמה, ואו' ה' בבינה, אמ"ש כלל ח' וה"ה בראשי הלמדין המגיעים לסוף הקלף בגליון של מעלה בלי ה"ג, דמהני גרירה לעשותו מ"ג אמ"ש שם:

חלק עג

עג) אם כתב כ"ף פשוטה מגיע לסוף הקלף בלי ה"ג וחבר קלף בדבק, ועי"כ נעשה מ"ג לא מהני, פרמ"ג א"א אות כ"ב, מלא"ש כלל ז' אות ב' בחכמה, וכן כל אות שלא היה מ"ג בשעת כתיבה לא מהני הדבוק מאחריו לעשותו מ"ג, אבל אם היה חסרות בקלף והדבקו מבחוץ קודם כתיבה כשר, אמ"ל בדיני נקב וקרע או' ז' לד"א סי' י"ד או' ז', ועיין בדברינו ליו"ד סי' ר"ף או' י"ב:

חלק עד

עד) דיני ה"ג אין חילוק בין תפילין לס"ת, מעדני מלך הל' ס"ת או' י"ט קה"ס סוף חקירה ד':

חלק עה

עה) סעי' י"ז. אם נפל טפה דיו לתוך האות וכו', ואם היא מחסרה קוצה של אות פסול, מג"א סע"ק כ"ג בשם הרד"ך, וכוונתם שע"י הטפה עוקץ אחד המעכב כגון קוצה של יו"ד וכה"ג, באופן שע"י שנתוספה דיו על גוף האות שטח העוקץ שוה עם גוף האות ואינו נראה, וכיון שאותו עוקץ מעכב ממילא דלא מהני גרירת   הך טפת דיו משום ח"ת, פרמ"ג א"א או' כ"ב, מלא"ש כלל ו' ב' אות בחכמה, ואו' ח' בבינה, קה"ס סי' ח' או' ב':

תוכן העניינים

קול יעקב על שולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה