אור ברסלב
קול הרמז קדשים תמיד › פרק א משנה ד

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

תמיד · פרק א משנה ד

פרק א משנה ג

לתרום. דוק לשון המשנה דקתני לתרום את המזבח ולא קתני לתרום סתם, לפי שבשעת ההרמה עדיין שם גחלים על הדשן, כדתנן לקמן מן המאוכלות הפנימיות, ולכך תני לתרום את המזבח. ומשום הכי (ויקרא ו,ג) והרים את הדשן נסמך אל אשר תאכל האש, פי' שעדיין האש תאכל, ולכן לא נאמר אשר אכלה האש. והא דתנן לתרום את המזבח ולא תני לתרום מן המזבח, היינו לפי שזאת התרומה היא כשאר תרומות שהיא דוקא אסורה בהנאה ושאר הדשן הותר להוציאו לחוץ והיא חולין, כדכתב הראב"ד סוף פרק ב' דהלכות תמידין, והכסף משנה הסביר פנים לסברתו, ע"ע:

הוא. נראה דרומז למה שכתב המפרש (כח,א) וכדהביאו התי"ט, אף על פי שהוא יודע בדבר וכו', והיינו דתנן הוא יתרום את המזבח, פי' ודאי שהוא מוכן ולמוד בדינין הצריכין, ואף על פי כן הם אומרים לו וכו' להזהירו שלא ישכח:

המחתה. אף על פי שכבר נפקו כלי העזרה וראו כל הכלים במקומם. ואם תאמר מה צורך להודעה זו, י"ל דשמא זה שזכה בתרומת הדשן לא סבב מאותו הצד ומקצוע ששם היתה המחתה מונחת, שהרי אלו הולכים באכסדרה דרך המזרח וכו', לכן אותם שבדקו אותו הצד היו יודעים מקום המחתה, וזהו לשון והרי:

המאוכלות. כתב הריטב"א בפרק קמא דיומא (כ,ב ד"ה אלא), שלא היה חותה מהגחלים שנעשו מן העצים שבמערכה אלא דוקא מהגחלים של האיברים שנשרפו כמש"ה אשר תאכל האש את העולה אלמא שמהגחלים שנעשו מאיברי העולה היה חותה ויש לזה ראיה גדולה מהגמרא, עכ"ל:

תי"ט ד"ה אין וכו' - הכי נמי וכו'. קשה דמאי איריא משום חשיבות בין האולם לכבש, תיפוק ליה דתמן עזרת כהנים ותנן פרק קמא דכלים משנה ח' דאין נכנסים לשם אלא ישראל בשעת צרכיהם וכו'. וכי תימא דשאני כהנים, מנא לן דדוקא בשעת עבודה ואנן תנן (שם מ"ט), אין בעלי מומין נכנסים לשם הא בריאים מותרים:

ד"ה ולא וכו' - ונ"ל שר"ל וכו'. ולי נראה שר"ל אם היה אחר הולך עמו יכול להוליך נר בידו להאיר לו, אבל כשהוא יחידי נכון הוא שיהיו שתי ידיו פנויות לעשות עבודתו בזריזות ולא תהיה דעתו על הנר: ד"ה מוכני וכו'. במוסף הערוך ערך מכן כתוב וז"ל, אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מעשה ערמנות עוזר לעשות דבר מה בקלות ובפרט להניע כובד גדול, ע"כ:

יהיה כמסתפק וכו'. אין זה דוחק לפרש שני פרושים. ועוד בעל כרחו לומר כך, שהרי בכאן כתב שהמוכני לא נתקדש, ואם כן למה היו משקעין אותו שהרי מימיו לא נפסלין בלינה הואיל ולא נתקדש. ובפרק ג' דיומא כתב הרמב"ם וז"ל, הכיור מכלל כלי שרת וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה וכו' וזה [בן קטין] עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי היה נקרא מוכני, ע"כ:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה