קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
פרה
פרק ג משנה ט
את ידו. אמרינן בזבחים דף צ"ג ב', גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה לא גמר מלהזות מקנח אצבעו בשפת המזרק. ופי' רש"י מפני שאם יקנח אצבעו בין הזאה והזאה בגופה של פרה ילוכלך בשערותיה. ואין הכי נמי דאחר כל ההזאות יקנח אצבעו בגופה דליכא עוד טעמא דלכלך. ובמתניתין לא חשש למיתני אלא קינוח היד שמקבל בתוכה הדם להזות מתוכה: תי"ט ד"ה גמר וכו' - ביד וכו'. הראב"ד (הל' פרה פ"ג ה"ב) תמה, מנא לן הא דאי משום שנאמר (במדבר יט,ד) ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו הרי גם הכהן משיח נאמר (ויקרא ד,ה) ולקח, ודרשינן בתורת כהנים (פרשת ג פרק ג) דגמר לקיחה לקיחה (שמות כד,ו) מויקח משה חצי הדם וישם באגנות, דבעיא כלי. ובנשיקת רגליו דילמא דדוקא הכי גמור גזרה שוה להתם ולא להכא. ועוד דבכהן משיח כתיב והביא אותו וגם כתיב וטבל, דפשיטא דתרי מילי משמע, דיש דם בכלי וכיון דבחטאת המשיח משמע דבעיא כלי הוא הדין לכל החטאות, אבל בפרה לא הוזכר לא הבאה ולא טבילה אלא הזאה גרידא. ובר מן דין יש סברא לדבר, עיין בספרי (סי' יא) ובפרט בילקוט (רמז תשסא ד"ה ולקח) שנדפס מחדש:
פרק ח משנה ב
המקדש. עיין בערוך ערך דרס פירש כל אלו השבע משניות דתנן בהן, מטמאיך לא טמאוני וכו':