אור ברסלב

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

נגעים

אהלות

פרק ב משנה א

בגרמני. אנשי גרמוניא הם לבנים ביותר, וכן מפורש במוסף הערוך (ע' גרמן):

פרק ד משנה יא

קיהה. בפרק בית שמאי דף ק"י ב' פי' ר"ח (תוס' ד"ה וקמקוו), קיהה וטהר, דקדק בדבר הרבה וטיהר:

פרק ה משנה ב

הרע"ב ד"ה וחזר הפשיון וכו' - פעמים וכו'. [הגה וא"ל הא תני ברישא כשהוחלט בשער לבן וכו' וחזר שער לבן וכן במחיה, אף על גב דלפעמים שיהא טהור כשהמחיה יותר משתי שערות, משום דכשהוחלט בשער לבן שפיר קאמר וכן במחיה, דשניהם שוים בשעורן דמיעוט שיער לבן שתים ושיעור המחיה נמי כשתי שערות ושניהם בפנים, ואם כן הוה ליה כאילו אמר הלך שיער לבן וחזר שיער לבן וכן במחיה, באופן שהוא דומה לשיער לבן, וככ"ל מה שאין כן בסיפא כשהוחלט בפסיון והלך וכו', לא יוכל למתניה וכן במחיה משום דפסיון מבחוץ ומחיה מבפנים ובשיעורן נמי אינם שוים, ואם היה רוצה למתני מחיה בהכרח צריך לומר ובמחיה כמו דתני ברישא ובפסיון ולא תני וכן בפסיון מטעמי כנ"ל, ועיין בכללי הש"ס דכל היכי דתני וכן צריך לומר דומה לשלפניו, לכן לא תני כלל ובמחיה משום דמחיה לפעמים טהור אף על גב דשיער לבן נמי בפנים ותני וכן שיער לבן, כבר תירץ מהר"ם דמיירי ששיער לבן עומד בפנים ושוכב חוצה לו במקום שהיה שם הפשיון, ועיין בהתי"ט. ובזה יוסר תמיהתו מה שתמה על הר"ש ועל מהר"ם כי שניהם כאחד טובים ולדבר אחד נתכוונו, כי מה שתירץ הר"ש אין זה טעם אחר ממה שהתיר הר"ב כ"א לתרץ קושייתו הנזכרת לעיל, ומה שלא פירש בשיער לבן הניח מקום למהר"ם להתגדר ודוק:

פרק ו משנה ז

תי"ט ד"ה שאינן וכו' - וי"ל מפני וכו'. בפרק קמא דקדושין (כה,א) גבי איברים דעבד כנעני כתב הר"ן וז"ל, והאי דנקט הכא משום מחיה טפי מאינך משום דשיעורו מרובה משאר נגעים דבעינן כגריס נגע וכעדשה מחיה סמוך לו והני עשרים וארבעה ראשי איברים מקומן משופע ואין שעורה של מחיה נראה בהן כאחת, ע"כ. ולא הבנתי דבריו שהרי עיקר טומאת המחיה הוא דוקא כשהיה בתוך הבהרת וכדתנן בפרק קמא (מ"ג) דהיינו מבוצרת (פ"א מ"ה), אבל סמוך לו היינו מן הצד והוא טהור כנזכר לעיל בפרק קמא, אין שיעור המחיה מרובה מהבהרת שהרי כל כוללות הנגע עם המחיה הוא גריס. ומיהו לעיל פרק ד' משנה ו' משכחת שיהיו עשר עדשות בין הכל, אבל מלת דבעינן דכתב הר"ן משמע דכללא כייל. ולי נראה ליישב שידוע ששני סימנין מטמאין בתחלה, מחיה ושער, כדתנן לעיל פרק קמא משנה ג'. ואיתא בתורת כהנים (פרק ט) פסוק (ויקרא יג,יד) וביום הראות בו בשר חי יטמא, הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו שיהיו טמאין. והביא הרא"ם (ויקרא שם) משם רבוותא דהכי פירושו, שאם פרחה בכולו שידוע שהוא טהור אם חזרה מחיה לבדה בראשי איברים טמא, וזהו דתנן אין מטמאין משום מחיה, שדינה לטמא בתחלה וכשהיא תוך בהרת ובראשי איברים טהורה מפני השיפוע, ואף על פי כן יש מחיה שאין טמאה כשנתגלתה בראשי איברים אחר שכסתה הצרעת שאז אינה טמאה מפני שהיא סימן לטומאה כדבעלמא אלא משום דכתיב וביום הראות בו. ונראה שדברי בכלל דברי הראב"ד (פ"ג ה"ח). וגם כעין זה יתיישב לפי' רש"י בחומש בפסוק וביום הראות וז"ל, וביום וגו' אם צמחה בו מחיה הרי כבר פי' שהמחיה סימן טומאה אלא וכו' וחזר ראש האבר ונתגלה שפועו על ידי שומן כגון שהבריא ונעשה רחב ונראית בו המחיה למדנו הכתוב שתטמא, ע"כ. ואיכא למידק מאי קאמר ונראית בו המחיה, הוה ליה למימר ונראה הנגע, דמאי יועיל שתראה המחיה אם הבהרת שופעת אילך ואילך. אבל אקדים מה שכתב בעל קרבן אהרן פ"ט (ססי' א) להציל את רש"י מקושיית הרא"ם, ואמר שלא למד רש"י מאותה ברייתא כדסבר הרא"ם אלא מתוספתא (פ"ב מ"ה) ז"ל, עשרים וארבעה ראשי איברים באדם אינם מטמאין משום מחיה ואם היה מקומן יושב כגריס הרי כאילו מטמאין בנגעים, ע"כ, ע"ע. אלא שגם קרבן אהרן לא דק שאם כן הוה ליה לרש"י לומר ונראה בו הנגע ולמה אמר המחיה. גם בברייתא יש לדייק דפתח במחיה וסיים בנגעים. ונראה לי דברייתא זו סיוע למה שכתב הכסף משנה ליישוב הרמב"ם, כדכתב התי"ט שהמחיה חולקת וכו', והיינו דוקא מה שכתב הרמב"ם בראש אותו הדין (פ"ג ה"ח) ז"ל, והמחיה באמצע הבהרת בראש האבר אינה סימן טומאה מפני שהמחיה חולקת את הנגע וכו'. דוק שאמר שהמחיה בראש האבר שאז היא חולקת הא אם לא היתה אלא יותר למטה היא יכולה להיות סימן טומאה מפני שיכול העין לשלוט בכולו ואין המחיה מעכבת. וזהו ממש דיוק הברייתא, עשרים וארבעה ראשי איברים אינם מטמאין בנגעים משום מחיה, שחולקת כאמור, ואם היה מקומן יושב כגריס, שהבשר רחב והמחיה נראית כולה שאינה בראש האבר, הרי אלו מטמאין בנגעים. וזו היא גם כן סברת רש"י, וסמיך לה אקרא דוביום הראות בו בשר חי, פי' שנראית כל המחיה. וזה שאמר שם רש"י וחזר ראש האבר ונתגלה שיפועו על ידי שומן ונעשה רחב ונראית בו המחיה, פי' שזה אפשר להיות שירחב כל כך ראש האבר עד שתראה המחיה:

פרק יא משנה ח

הרע"ב ד"ה משישלק וכו' - ויש ספרים וכו'. ה"ג רש"י בפרק ב' דשבת דף כ"ז ב', ונפקא מינא לדין של גירסא זאת, אף שנשלק לא מטמא עד שיהיו שולין אותו מן היורה:

פרק יד משנה א

תי"ט סד"ה רביעית וכו'. פי' רש"י (סוטה טז,ב) שאין המים ניכרים מפני רוב הדם:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה