קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
אהלות
פרק ג משנה ז
תי"ט ד"ה קמור וכו' - וחבירו וכו'. לא דמי כי מ' דמקורה אינו שרש:
פרק ו משנה ב
תי"ט ד"ה אחד וכו' - תחת וכו'. וכן דעת הרי"ף דכתב איפסיקא הטומאה. ועיין מהרי"ל סי' ל"ד שהאריך בזה (עי' בשו"ת הרמ"ז הנדמ"ח יו"ד סי' יג):
פרק יא משנה ד
היה. אף על גב דכל הני תלתא אינהו מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל, מכל מקום לא נשנו בעדיות (פ"ד), דבתר משנה ג' גרירי דחד טעמא לכולהו אי אדם חלול אי לא, ואם כן סגי ליה לתנא למתני התם (מי"ב) משנה ג' דהכא לחוד:
פרק יג משנה א
הרע"ב ד"ה העושה וכו' - חלון וכו'. הרמב"ם פירש בפרק י"ד ה"א מהלכות טומאת מת, חלון שהוא לצורך אין עליו תקרה אלא גלוי לשמש, ע"כ. וי"ל שפירש כן משום דאי אית עליו תקרה הרי הוא ראוי לתשמיש להניח בו חפציו וגם לשאר דברים הנזכרים לקמן משנה ד', ונפקא מינה לדינא דסתם חלונות של הבתים שיעורן בפותח טפח:
פרק יח משנה ז
תי"ט סד"ה מדורות וכו'. אבל הטור יו"ד סי' שע"ב כתב משם הרא"ש, דמילתא דא פלוגתא דרבוותא, וסיים המחמיר תבא עליו ברכה, ואם כדברי התי"ט הוה ליה ספקא דרבנן ולא יכון להחמיר, והכי מוכח: