אור ברסלב

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

כלים

קנים

פרק א משנה א

פתיחה:

ד"ה התחיל וכו'. בבמדבר רבה פרשה י"ג סי' טו, יש הוכחה גמורה שסדר זה מתחיל במסכת כלים ומסיים בעוקצים, דקא חשיב התם

ראשי תיבות כל הששה סדרים ועולה שמונים, וכן ראש תיבה דמ'אימתי קורין, ארבעים, וסוף תיבה דבשלום', הוא שמונים, ועיין שם:

משנה ו:

והבכורים. הקשה הרי"א דנראה דהוה ליה להקדים שתי הלחם לבכורים, שהרי שנינו בשלהי חלה, אנשי צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו', ואם כן שתי הלחם קודמין. ותירצתי לו דאין הכי נמי דאין מקבלים אותם במקדש אבל אם הביאום קודם שתי הלחם כשרים, כמו ששנו בפרק י' דמנחות משנה ו', וכן כתב הרמב"ם פרק ב' ה"ו דבכורים, ואם הביא לא יקבלו ממנו אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהם, ע"כ. ומסתמא רבים היו עושים שלא לחזור ולעלות לירושלים פעם אחרת. ובדין הוא להקדים בכורים לכל, דקדמי בקרא במשפטים ובכי תשא, אלא משום דאם הביאם קודם לעומר פסולים כדתנן שם במנחות משום הכי הקדים העומר:

פרק א משנה ח

הרע"ב ד"ה שאין מחוסר וכו' - הוא הדין וכו'. ונראה דלא תנייה משום דבעי למתני וחייבים עליה חטאת, שהיא החומר השני שיש לעזרת ישראל על עזרת נשים:

פרק ח משנה י

רבי יהודה. בעירובין צ"ט א' נראה דאפכינן רבי יוסי במקום רבי יהודה:

פרק יד משנה ה

הרע"ב ד"ה הסייף וכו' - חלודה וכו'. כן כתב התוס' בבבא מציעא דף פ"ד א' (ד"ה הסכין), ומייתי לה מתוספתא דהכי תניא בהדיא, אבל אם הם חדשים בהא איפליגו אמוראי התם בבבא מציעא, דרבי יוחנן סבר משיצרפם בכבשן וריש לקיש סבר משיצחצחם במים:

פרק טו משנה ו

תי"ט ד"ה אניקטמין וכו' - אנקטמון וכו'. כבר השגתי עליו בשבת (פ"ו מ"ח) שגם רש"י פירש קישרי שהוא להלוך בו על הטיט, והרמב"ם סתם וכתב שהוא מנעל של עץ ולא אשתמיט שום אחד לפרש דאנקטמין הוא למי שנחתכה רגלו דאין זה אנקטמין אלא נקטימון, ועיין מה שכתבתי שם עוד:

פרק יז משנה א

תי"ט ד"ה כל וכו'. בפרק קמא דסוכה דף ו' א' כתבו התוס' (ד"ה כל), דהכא מיירי בכלי עץ. והרמב"ם בפרק ו' ה"ב מהלכות כלים הוסיף כלי עצם, אבל כלי מתכות שיעור שבירתן תנן בפרק י"ד ושל כלי חרס בפרק ג':

פרק יז משנה יא

רבי שמעון. בפרק ח' מ"ב דעירובין קדים רבי יוחנן בן ברוקא לרבי שמעון. ונראה דרבי שמע משנה זו מתרי תנאי, דההוא דעירובין תני להו לפי סדר הקולות דרבי שמעון מיקל יותר מרבי יוחנן בן ברוקא, ותנא דהכא תני לרבי שמעון קודם משום דאיהו בר פלוגתייהו דרבי מאיר ורבי יהודה בכל מקום:

פרק כד משנה טז

יוצאת. כתב הרמב"ן ז"ל פרשת וישב פסוק (לח,טו) כי כסתה פניה וז"ל, הזונה נפקת ברא ונותנת שבכה על קצת הראש לא שתשכב עליה ותהיה טמאה מדרס ולא לכסות בה ראשה ותטמא טמא מת אלא לקישוט קווצותיה ולהיותם מתחת השבכה נראין ואינן נראין ולכך טהורה מכלום, ע"כ:

פרק כו משנה ה

תי"ט ד"ה עור וכו' - הערוך וכו'. ובערוך שלפנינו (ע' ער י') גורס שניהם, עור החמר ועור החמור, ומפרש עור שמשים על החמור:

פרק כז משנה ג

תי"ט ד"ה זה וכו' - עירוב וכו'. טפי הוה ליה לאקשויי מדידיה אדידיה, דבסוף פרק ד' דמעילה כתב בהדיא כפירוש הראשון. אבל נראה לי דמה שכתב הר"ב דאינו מקפיד אם הוא משני מינים, ר"ל אם הטלאי אינו ממין המרדעת:

פרק כט משנה ז

יד בן. הרמב"ם בחיבורו פרק כ' הי"ב מהלכות כלים כתב, יד בן פטיש חמשה ויד הפטיש ששה, וכן הוא במשניות התלמוד:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה