קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק ט משנה א
נרה. אמרינן בגמרא (ל,א) השתא הובירה עולה לו נרה מבעיא נרה איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא אמרינן ליה הב ליה דמיה וליסק קמ"ל.
והתוס' (כט,ב ד"ה נרה) כתב דהוה מצי למימר לא זו אף זו קתני: הרע"ב ד"ה אינו וכו' (ויקרא כה) - תקנה וכו'. איתא בתורת כהנים (פרשת בהר פרשה ג הלכה י), מנין למוכר שדהו בשנת היובל שאינו מותר לגאול פחות משתי שנים תלמוד לומר שנים אחר היובל תקנה. וטעמו שזה הפסוק קודם לדשני תבואות, וגם משום דאחר כך דורש אחר היובל אחר סמוך וכו', אבל תנא דידן מייתי מפסוק דשני תבואות, משום דאם אין מוכר לית לוקח, ומשום דכל דיני זאת המשנה יוצאים מפסוק זה. ועוד דאמרינן בגמרא (כט,א) דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור להראותם ללוקח כדי שייטב בעיניו להחזירה לו, ומעתה מבואר למה הביא הפסוק: