אור ברסלב
קול הרמז קדשים ערכין › פרק ב משנה ה

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

ערכין · פרק ב משנה ה

פרק ב משנה ד

ס"א. משום דבגמרא (יג,א) גרסינן להו בעירוב, אין פוחתין משתי חצוצרות ומתשעה כנורות ומוסיפין וכו'. וקשה על ס"א דאמאי לא ערבינהו. וי"ל משום דמוסיפין דחצוצרות אית ליה קצבה (יג,ב) עד מאה ועשרים, מה שאין כן בכנורות:

הרע"ב ד"ה כדי וכו' - סימנא וכו'. דאי דוקא לשבת ולראש השנה היה צריך יותר מששה לתמידין ולמוספין, גמרא (יג,א) אלא סימנא בעלמא, שלא תטעה במספר הימים נתן סימן שבת ושני ימי ראש השנה וכלומר שלשה ימים, כך פי' רש"י:

שחיטה, הכי וכו'. ובהכי דייקא מתניתין דלא קתני לשבת ולשני ימים של ראש השנה אלא כדי לשבת וכו', גמרא. ופי' רש"י (יג,ב ד"ה דיקא) דר"ל כפי חשבון הראוי לשבת ולראש השנה שהם שלשה ימים דהיינו ששה תמידין:

תי"ט ד"ה אין וכו' - שיהא פסח וכו'. לרש"י בפרשת בא (יב,כה) פסח מדבר אינו פסח דורות, דבהדיא כתב שם בפסוק והיה כי תבואו, שלא נתחייבו בפסח דורות עד ביאתן לארץ, ואם כן מסתברא להכליל פסח מדבר בכלל פסח מצרים בענין הביקור וממנו נלמוד לתמידין, והר"ב קרא בפירוש לפסח מדבר פסח מצרים דכתב דומיא דפסח מצרים:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה