קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק א משנה א
פתיחה:
תי"ט ד"ה כשהשלים וכו'. ולי נראה לפי שערכין ומעשר בהמה סמוכין זה לזה בפרשת בחוקותי, ואף על גב דערכין קודמין בפרשה מכל
מקום הקדים את מעשר בהמה משום הטעם שכתבו התוס' כדכתב תי"ט ריש פרק ט' דבכורות, וגם לפי הטעם שכתבתי גם אני, ע"ע:
משנה א:
הרע"ב ד"ה הכל וכו' - בן וכו' הביא וכו'. אף על גב דמשנה שלימה היא בפרק יוצא דופן (נדה פ"ה מ"ו) מכל מקום דרך התנא ללמד ברמז מה ששנה במקום אחר בפירוש, וכן כתב תוס' בריש פרק א' דברכות: מופלא וכו'. אף על גב דנראה דהוי ליה לקרותו מפליא, כדכתיב (ויקרא כז,ב) איש כי יפלא, י"ל דבלשון חז"ל מצינו פעול במקום פועל, כגון שתויי יין, נשוי אשה:
תי"ט ד"ה הכל וכו' - וכן הוא בתוס' וכו'. וכן כתב הרב בעל ברכת הזבח (לד"ב ע"א). ומה שכתב הר"ב ולא הביא שתי שערות כדי נסבה, דכיון שאינו בן שלש עשרה השערות אינן אלא שומא, וכדכתב הר"ב פרק בא סימן (נדה פ"ו מי"א). והרמב"ם פרק י"א ה"א מהלכות נדרים כתב, קטן בן י"ב ויום אחד ולא הזכיר שערות: