קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יג משנה ט
הרע"ב ד"ה ונסתאב וכו'. נראה לי שאעפ"י שבתורה (ויקרא כז,יא) נקרא הבעל מום טמא, מ"מ התנא שנה בלשון תרגום כדי להבדיל בין טומאת מום לטומאה ממש:
תי"ט ד"ה רבי וכו' - שוים וכו'. נראה לי דר"ל שמספר שנים נקרא גדול לגבי אחד:
דקתני וכו'. איל זה עולה ונסתאב יביא מדמיו כבש וכו':
ש"מ, ש"ס (קח,ב) - וכו'. פי' רש"י (ד"ה ורבי), אלמא בכבש אסר נמי רבי להביא בדמיו איל דהוי קטן והביא גדול דומיא דשור זה ונסתאב דלא יביא בדמיו שנים, ע"כ. וסברא הוא דרבי אוסר ברישא, שיותר שינוי הוא שנים במקום אחד ממה שהוא איל במקום כבש, וצ"ל דרישא איצטריך משום רבנן וסיפא משום רבי, ודוק:
ד"ה איל וכו' - יצא וכו'. והא דלא תני הכי במתניתין, משום רבי דאפילו במין אחר אוסר: