קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יג משנה ג
עצים. הכי נמי תנן בסוף פ"ו דשקלים, ופירש שם הר"ב, כאותם שמסדרים על המערכה וידוע היה שיעורן. ובפ"ז ה"ג מהל' איסורי מזבח כתב הרמב"ם, ארכן אמה ורחבן אמה ועביין כמחק גדיש של סאה וכו'. ולפי זה מאי דאמרינן לא יפחות משני גזירין לא דמי לאומר עשרונים דיביא שנים, משום דמיעוט רבים שנים, אלא משום שהוא הפחות שמביא לעזרה:
את הקומץ. במ"ש התי"ט בשם התוס' (קו,ב ד"ה המעלה), דמיירי בקומץ דבזיכין, דייק תנא דלא תני המעלה קומץ אלא את הקומץ, פי' הידוע: תי"ט ד"ה המעלה וכו'. נראה לי דה"ק, המעלה קומץ אחד חייב,
אעפ"י ששני בזיכין טעונים שני קמצים, דדוקא שניהם הם מתירים את הלחם שזהו טעם דרבי אליעזר ועיין מה שכתבתי שם: