קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יא משנה ט
נאכלות. אולי מפני ששתי הלחם באות חמץ נקרא בשם נקבה:
דוחה את יום טוב. דס"ל לכם ולא לגוים, פסחים דמ"ז,א':
תי"ט ד"ה שני וכו' - הולך וכו'. דכתיב (ויקרא ז,טו) ביום קרבנו יאכל וגו', וכמו שכתב הר"ב בסוף פ"ה דחולין:
דל"ק מידי וכו'. ולי נראה דכיון דהחלות מתחלקות לערב, דהיינו ודאי קודם מוצאי שבת, יכול להאכל לזכרי כהונה קטנים שאינם מתענים: אחר וכו'. ואז נאכל לחם הפנים לי"א, דהיינו ביום שבת קודם יוה"כ, שהרי נאפה יום ד'. עיין בברכת הזבח קמ"ב (לד"ק ע"ב):