קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יא משנה ה
בזיכי. אמרינן בפ"ה דפסחים דס"ד ע"ב, דכל הבזיכין שהיו במקדש לא היו להם שולים חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים שמא יניחום
ויפרוס הלחם, ופי' רש"י שהתקינו להם [מושב] שוליים [רחב] כדי שלא יסמכו על הלחם שאצלם ויפרסו דפנותיו שהיה עשוי דפנות כמין תיבה פרוצה משני רוחותיה, ע"כ:
הרע"ב ד"ה וכופל וכו' - זקופות וכו'. האי זקופות קאי אדפנות, דאי אקרנות הא אמרינן בגמרא (צו,א), דלגוויה דלחם כייף להו, וכדכתב התי"ט לקמן (ד"ה וכופל), ואם כן היו הקרנות שוים לדפנות, והשתא אין צריך להגיה ובהן הקרנות כדהגיה התי"ט, וגם בעל ברכת הזבח (לדצ"ו ע"א בהגהות) הסכים עמו, ולפי מה שכתבתי ר"ל והן הן הקרנות, כלומר בשוה לגובה הכתלים, והשתא ניחא דאצטריך למכתביה, אבל לפי ההגהה לא אצטריכא ליה דכבר כתב לעיל שהיו שם קרנות:
תי"ט ד"ה וכופל וכו' - פחות מכמות וכו'. קשה דבהדיא אמרינן בפרק כל שעה (לז,א), דלחם הפנים עביו טפח:
ד"ה (במדבר ב,כ) ועליו וכו' - עליו וכו'. לי נראה דבכל שאר עליו דקדמי לא הוה שום סברא לפרשם לשון עילוי יותר צעירים המה, דוק ותשכח, אבל גבי מנשה שהוא גדול מאפרים ושנה הכתוב וכתב עליו, הוא אמינא דהוא לשון עילוי ואינו כן כתרגום אונקלוס, ודסמיכין עלוהי, הכי נמי הכא:
(פ"ה מ"ו בתי"ט ד"ה על) - דוסכות וכו'. אי נמי משום דיותר דייק לאבא שאול קרא דועליו, משום דוסכות אינו זז ממשמעו לגמרי, משום דאע"ג דגופא דפרכת לא היה על הארון מ"מ ענין הסמיכה מיהא הוה, וכפי' רש"י בחומש (שמות מ,ג) וז"ל, וסכות על הארון, לשון הגנה שהרי מחיצה היתה: