אור ברסלב
קול הרמז קדשים מנחות › פרק ט משנה א

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

מנחות · פרק ט משנה א

פרק ח משנה ז

תי"ט ד"ה רבי מאיר אומר וכו' - ואיפכא וכו'. ולי נראה דמדה גדושה אתיא מגזרת הכתוב, דהסברא היא שתהיה מחוקה ובדרך הארץ, ולכן גבי שאר מנחות דכתיב בהו (במדבר כח,יג) עשרון עשרון, אמרינן (פז,א), דבאות בגדושה, אבל בחביתי כהן גדול דכתיב בהו (ויקרא ו,יג) עשירית האיפה, ניחא למימר דתיתי כמנהגו של עולם, ועוד דהוי דומיא דאיפה שהיא מחוקה:

תוס' (פז,א ד"ה גדוש) - וכו'. וגם רש"י כתב כן בברייתא (פז,ב ד"ה מחוק): שבאמצע וכו'. ופי' רש"י (שם ד"ה מנקודו), שאותו נקוד שעליו (במדבר כט,טו) אתי למעט דכל נקודה אתי למעוטי, ע"כ. וכ"כ פ"ט מ"ב דפסחים

(צג,ב) גבי רחוקה דנקוד על ה', ופירש דמשמע סמיוה להא תיבה (מקרא)[מהכא], ע"כ. אבל בכאן נאמר דכיון דנקוד בחצי התיבה, משמע דרומז לחצות העשרונות אחד לאחד, והאי דננקד דוקא עשרון דיום טוב דחג ולא דפסח ושבועות דקדמי ליה ובתרוייהו כתיב נמי עשרון עשרון, משום דביום טוב דחג היו י"ד כבשים, ואפילו הכי רמזה תורה שלא יקח מדה אחת לכל הי"ד, כגון איפה לד' עשרונות ואעפ"י דטריחא מלתא וכל שכן בדזוטר טרחא:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה