קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ח משנה א
כל קרבנות. מאי דכתב הר"ב במנחות קאמר, הוא משום דמעיקא דמילתא במנחות דבהו שייך חדש ומן הארץ, אבל בזבחים לא שייך חדש אלא דוקא ארץ וחוץ לארץ, וכדתנן פ"ב מ"א דפרה:
חפרים. יהושע יט,יט:
תי"ט ד"ה כל וכו'. כל זה הוא מהתוס' (פג,ב ד"ה כל):
ד"ה שאינן וכו' - הטעתו וכו'. הוא הטעה את עצמו דלא טרח ולא אשכח, דהא בתורת כהנים (פרק יב מ"ב סי' קסח) תניא בהדיא בפרשת אמור בפסוק (כג,טז) מנחה חדשה, אין לי אלא מנחת חטין מנחת שעורים מנין תלמוד לומר בפרשת פנחס (כח,כו) בהקריבם מנחה חדשה אם אינו ענין למנחת חטין תנהו ענין למנחת שעורים, ע"כ. והפירוש הוא דאין מנחת סוטה באה מן השעורים חדשות עד דלקרבו העומר. והשתא אתי שפיר מאי קרבנות הצבור והיחיד, ומייתי עומר ושתי הלחם דאינם אלא של צבור. ובהאי ניחא דעומר פירושו ומה דשייך ליה דהיינו מנחת סוטה, וגם שתי הלחם מאי דשייך להו דהיינו מנחות יחיד הבאות מהחיטים דלא יבואו מן החדש עד שיביאו שתי הלחם: