קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ז משנה ד
הזבח. לא תני הקרבן, לרמוז לפסוק (ויקרא כג,לז) זבח ונסכים. א"נ ללמד שאין הפיסול בשעה שנשחט, שעדיין לא נקרא זבח אלא אחר שנזבח דהיינו מקבלה ואילך, כדמייתי התי"ט לקמן משם הרמב"ם: שם. שם דייקא, שר"ל שכבר הוא זבוח ועומד שם:
(ויקרא ז,יב) התודה. דהתודה יתירה, כלומר דוקא התודה. והאי דמייתי קרא הוא לרמוז דבפסוק זה יש היתר להקרבת ולדות ותמורות דמפקינן להו מפסוק קמא אם על תודה, ונראה שפי' על תודה שהן ולדות ותמורות: הרע"ב ד"ה אם יש כו' - חסורי מחסרא וכו'. אין גירסא זו במכילתין (עט,ב), אלא (ה"ק)[הכי נמי קא אמר], ור"ל שיש אותו הפירוש בכח בדברי המשנה, וכן פירשו הרמב"ם וז"ל, אבל אם לא היה שם זבח זבוח פסולין כאלו לנו בלילה וסדר המשנה כך הוא ואם אין שם זבח אחר באותה שעה נעשו כמו שנפסלו בלינה [ופסולים], ע"כ. ונראה לי דמשום הכי לא תני תנא עיבר צורתן כמו ששנינו בכ"מ, שהרי גם היין שעובר עליו בלילה ודאי שמפיג טעמו. האמנם איתא בגמרא מעיקרא דמקשי לפלוג בדידה בין יש זבוח באותה שעה לשלא היה זבוח באותה שעה, וכתבו התוס' (ד"ה ליפלוג) וז"ל, מכאן מוכח דגרס במתני' ואם לנו ולא גרסינן ואם לאו דא"כ הא קא מפלגי, עכ"ל. ולפי זה על כרחך צ"ל דסבירא ליה דה"ק הוא חסורי מחסרא:
תי"ט ד"ה נסכים וכו' - וכתבו התוס' וכו'. בהקומץ זוטא (טו,ב ד"ה אפשר):
תמה וכו'. גם בעל ברכת הזבח (לדע"ט ע"א) כתב כן: