קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ו משנה ג
ומתן. האי דאיחר את הקודם משום דמתן שמן הוא מאוחר בתורה, דפסוק (ב,ז) סולת בשמן תעשה הוא אחר (ב,א) ויצק עליה שמן, ואחר (ב,ד) בלולות בשמן, דוק ותשכח. והא דמקדים יציקה לבלילה שהיא ראשונה, י"ל מפני שדוקא ביציקה יש קדימת מעלה לאלו המנחות על של מאפה שאין בה יציקה כלל, ודוק בכאן דמיירי בהלכות המנחות, מדייק באיחור מתן שמן לרמוז לפסוקים שמהם למדים אלו הדינים שכך הוא סדר הפסוקים, אבל לקמן פ"י מ"ד, נקט להו כפי סדר עשייתן ממש, ומה שהקדים שם יצק לבלל, נראה שכך היתה עשייתו כדכתב הר"ב שם ד"ה יצק ובלל:
ושאר. ואין הלכה כך, אלא שמושח וחוזר ומושח עד שיכלה כל השמן, וכך פסק הרמב"ם פי"ג ה"ט דמעשה הקרבנות, ועיין מה שכתבתי
בזה סוף פ"י דזבחים: