קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ה משנה ג
והחלות. לא נקטינהו תנא כסדרן בתורה, שהרי מנחת מאפה דהיינו חלות או רקיקין היא שנויה אחר מנחת סולת. וי"ל דמשום דלא בעי
למקדיש מאפה כדכתיב אלא חלות ורקיקין, לאשמועינן דמייתי חדא מינייהו, מש"ה תניא בסיפא כיון דהיא כמנחה חלוקה לשתים, מה שאין כן שלש ראשונות. ועוד י"ל דתלתא קדמאי שוין ביציקה ובלילה מה שאין כן במנחת מאפה כדלקמן פ"ו מ"ג, והכל למדנו מפסוק (ב,ו) מנחה היא, הנאמר במחבת, דממנחה מרבינן כל המנחות ליציקה, וממלת היא ממעטינן מנחת מאפה, ונמצא שאעפ"י שהתורה הפסיקה בדמאפה בין סולת ומחבת, חזרה אחר כך לחברן בריבוי דמנחה ומיעוט דמאפה, והוא הוא סדר התנא: הרע"ב ד"ה והחלות כו' - מייתי. פי' האומר הרי עלי מנחת מאפה, כ"כ רש"י (נט,א במתני'):
ד"ה ומנחת נסכים וכו' - בה ולא וכו'. ז"ל הגמרא בברייתא (נט,א), (ב,טו) ושמת עליה לבונה, עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה (שהיה בדין)[והלא דין הוא] ומה לחם הפנים שאינו טעון שמן טעון לבונה מנחת נסכים שטעונה שמן אינו דין שטעונה לבונה תלמוד לומר עליה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה. וכן דורש למעוטי לחם הפנים שאינו טעון שמן מפסוק (שם) ונתת עליה שמן, עליה ולא על הלחם הפנים (שהיה בדין)[והלא דין הוא] וכו'. ומעתה דברי הר"ב לא דייקי שכתב בשניהם משום דאין כתיב בהו, ולאו היינו טעמא, דאע"ג דלא כתיב בהו היה בדין שהיו טעונין אי לאו יתורי דב' עליה: