קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ב משנה א
לאכול. הא דמקדים לאכול אל הקטיר, משום דהקטרה הוא רבותא טפי, דמחלק בין הקטרת קומץ להקטרת לבונה:
מה שנה. כתב הרמב"ם בפירושו למשנה ג' דלעיל, דהקטרת קומץ ולבונה הוא כמו זריקת הדם והקומץ והלבונה עצמם כמו הדם והאימורים מן הזבח. ובפ"ב דזבחים מ"ב תנן סתמא, דהשוחט על מנת להקטיר אימורים הוי פיגול, ובודאי דרבי יוסי מודה התם, ולכך אמרו לו מה שנה מהזבח, וכפי' הר"ב, והכי עדיפא לאקשויי דקשיא מדידיה אדידיה, מה שאין כן אי הוו אמרו לו מה שנה להקטיר קומצא מלהקטיר לבונה, דאינה קושיה אלא שאלה:
הרע"ב ד"ה מודה וכו' - דתימא וכו'. ש"ס (יג,א):
המתיר. כשאינו מינו:
תי"ט ד"ה מודה וכו' - טעמא וכו'. פי' אי לאו דשמעינן לרבי יוסי דמודה ברישא דפגול הוא, הו"א דבין להקטיר קומצא ובין להקטיר לבונתא סבירא ליה דפסול מטעמיה, משום דאין מפגלין בחצי מתיר כשהם משני מינין, דהיינו הקומץ והלבונה, ולאפוקי שחט אחד מהכבשים וכו' דסיפא דהוו ממין אחד, אבל דשמעינן ליה דמודה במתיר קומצה דפגול הוא, ובמקטיר לבונתה דפסול על כרחך לומר דטעמיה משום דאין עבודה מתיר אחד, דהיינו הקומץ מפגל את המתיר האחר שהיא הלבונה שמחשב להקטירה בחוץ, אבל להתיר קומצה בחוץ מודה דפגול משום דלא חשב במתיר האחר, ובזה אין שום קושיא כלל, ודוק:
בלבונה וכו'. פי' ולכך לא נקרא חצי מתיר ליקוט הלבונה לגבי קמיצה: בהקטרת וכו'. תמיה לי טובא דאחלפא ליה הקטרה בהקטרה, דמ"ש פי' רש"י בדף י"ד דאין פיגול בהקטרה, היינו שפיגל בשעת הקטרת קומץ וכדכתב הר"ב לקמן, אבל הקטרה דהכא מיירי דבשעת קמיצה חשב להקטיר הקומץ למחר, ומשום דקמיצה היא עבודת שלימה דלדידיה אין קמיצה בלבונה, ועל כרחך לומר כן שהרי הר"ב כתב בהדיא ואפילו רישא וכו', וברישא לא מיירי כלל במפגל בשעת הקטרה אלא בשעת קמיצה שחשב להקטיר קומצה למחר, ובהכי סליק שפיר הר"ב אליבא דרש"י ולא צריכים לכל מאי דדחיק נפשיה התי"ט כההיא (יז,א) דחריפי דפומפדיתא דאינה הלכה, אבל הרמב"ם בודאי דס"ל דמודה רבי יוסי היינו לרבי מאיר: