קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מכשירין
פרק א משנה א
הרע"ב ד"ה כל וכו' - דניחא וכו'. האי ניחותא דוקא בשעת הנפילה או התשמיש באותו משקה לאפוקי לרצון ושלא לרצון דפרק בתרא
משנה ח', דהתם מיירי בתחלת יציאתו מן הגוף אם היה לרצון או לא, תוס' ריש פרק חבית דף קמ"ג א' (ד"ה חלב):
פרק ו משנה ה
תי"ט ד"ה ודם וכו' - דאחשביה וכו'. לא זכיתי להבין זה דאדרבה איפכא מסתברא, דחשיבותיה מגרע גרע כחו, שהרי דם שחיטה לא מכשיר אלא משום דאיתקש למים הנשפכים דלא חשיבי, וראיה ברורה מדממעטינן בפ"ק דפסחים ט"ז א' דם קדשים דלא מכשיר משום דמחשיבין אותו לקבלו בכלי ואינו נשפך כמים, והתוס' הקשו שם (ד"ה דם), דאם כן דם חיה לא לכשיר משום דטעון כיסוי ואינו נשפך כמים, ותירצו דכיון דאין צריך לקבלו בכלי חשיב נשפך כמים, ואם כן דם בהמה לשתיה דמחשיבו ומקבלו בכלי לא דמי למים כלל ולא יכשיר. וסיוע התי"ט אין בו ממש, דתנא אקדים דם שחיטת בעלי חיים דשכיחא טובא לדם הקזה לשתיה דכמעט אינו מצוי. ותו משום דאין דם שחיטת בעלי חיים נכלל בכלל ודם חללים שהוא האב לדם, ובאדם משתעי קרא וכדכתב הר"ב בסוף פרקין ד"ה שדם מגפתה טהור, ואם כן דם שחיטה רבותא הוא ולהכי אקדמיה. וטעמא דדם הקזת אדם לשתיה מכשיר משום דאינו מכוין להנאת האדם המוקז אם כן דם חללים מקרי דקטליה פלגא הוא, ומשום המקיז לרפואה טהור מפני דלהחיותו בעי ולא לחללו:
פרק ו משנה ח
תי"ט ד"ה והמקיז וכו' - דחיק נפשיה וכו'. לא ידעתי מאי האי דוחק דאדרבה תנא דייק שפיר טפי מרפואה לרפואה, דגבי בהמה אין בה רפואה לשתייה ולא כלום: