קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
נדה
פרק א משנה א
על יד. רש"י (במתני') ז"ל, על יד, על כח מפקידה לפקידה הוא בא וממעטו כמו פוסל על ידו דיבמות (צו,א) וכן הרבה, ע"כ:
הרע"ב ד"ה שמאי וכו' - תני נמי וכו'. האי נמי הכי פירושו, רבי אליעזר אומר ארבע נשים לבד ואני אומר גם כל הנשים:
תי"ט ד"ה שמאי וכו' - וסגי וכו'. טעם זה אינו לשבח, שהרי שתי משניות אחרות דסמיכי למתניתין בעדיות הן מקולי בית שמאי ובית הלל נשנו בהדי אחריני פרק ד' ופרק ה' דעדיות, אלא טעמא הוי משום דבהנהו מילי לחוד נחלקו שמאי והלל כדאמרינן בפרק א' דשבת (טו,א), ומשום הכי תנינהו אהדדי:
ד"ה כל אשה וכו'. אף על גב דזה פשוט, אמרינן בגמרא (יא,ב ובתוס' ד"ה חדא) דאיידי דתנא רישא תנא נמי הא:
פרק ו משנה ה
מיטמא. אפשר דכיון דתנן שטומאת אוכלין מרובה מחיוב המעשרות ושהיא כוללת בכל זה נכלל עוד כלל אחר, והוא מאי דתנן בריש פרק
ט' דחולין ובפרק קמא מ"ד דטהרות, ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות:
פרק ו משנה ט
קשקשת. ומשום הכי הקדים הפסוק סנפיר משום דכולל בכל, והכי קאמר לא מבעיא סנפיר אלא גם קשקשת: