קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
טהרות
פרק ב משנה ח
לטמא. הוצרך לפרט כן, משום דאיכא מילי דדמו לקדש, כדאיתא סוף פרק ב' דחגיגה וגם בריש פרק ג', עיין שם:
פרק ג משנה א
והחלב. התוס' גרס נמי והשמן, עיין בפרק קמא דפסחים דף י"ד ב' ד"ה אפילו בראשון ושני:
פרק ג משנה ב
תי"ט ד"ה רבי שמעון שזורי אומר וכו'. עיין בתוס' דפרק קמא
דפסחים הנ"ל ששם הוכיחו להפך:
פרק ג משנה ח
תי"ט סד"ה וחכמים וכו'. ובפרק קמא דכתובות דף ט' א' כתבו תוס' ד"ה ואי בעית אימא דהאי רובא הוי מדרבנן:
פרק ד משנה ה
על. לא תני אלו ספקות ששורפין, משום דאיכא ספקות יותר כדכתבו התוס' בפרק קמא דשבת דף ט"ו ב' (ד"ה על ששה), ואלו נגזרו באושא ולכן תני על ששה:
פרק ה משנה ה
הרע"ב ד"ה רבי יוסי אומר וכו' - הבא וכו'. כתבו תוס' פרק ב' דכתובות (כז,א ד"ה בבא), דאין לפרש שבא להשאל בבת אחת דהתם כולי
עלמא מודו דטמאות מכל שכן דבאו לישאל שניהם בבת אחת אלא מיירי ששאל על עצמו וטהרוהו ואחר כך בא לישאל על חבירו רבי יוסי מדמי ליה לבת אחת כיון ששאל על שניהם במעמד אחד ורבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה כיון שטהרוהו קודם, ע"כ: