קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ו משנה ג
פטור. מהא בבא שמעינן דרבי מאיר חשיב לה נבלה גמורה, דאי הוה חשיב לה ספקא הוה מחייב לכסות מספק, אבל מבבא שניה הוא
אמינא דסבר דספקא היא ומשום הכי מתיר לשחוט אחריהם, דאינה ראויה לאכילה מחמת איסור נבלה, ובבא בתרא תנייא משום ומודים וכו':