קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ד משנה ז
חישב עליה. לאכילה, רש"י (עז,א במתני'):
אסורה. כתב הר"ן (במתני' ד"ה כסימן) וז"ל, לא מבעיא היכא דאית בה ולד אלא אפילו לא נמצא כלום בשליא אלא שנימוח הכל חיישינן שמא ולד היה בו ונימוח ובאותו זמן היה ראשו קיים ויצא לחוץ, ע"כ. ואנן תנן בריש פרקין, הוציא את ראשו וכו' הרי הוא כילוד. וליכא [למימר] דיהא מותר מספק ספיקא ספק אם היה ולד אם לאו, ואם תאמר היה ולד שמא אותו המקום שיצא לא היה מקום הראש, דלמ"ד בעינן ספק ספיקא מתהפך (עי' ביו"ד סי' ק"י בכללי ספק ספיקא ס"ק י"ד וט"ו), רוב הילודים יוצאים דרך הראש:
תי"ט ד"ה ישליכנה וכו'. ואמרינן בגמרא (עז,ב), כל היולדות יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוטא דנדמה למחצה נקבות והוו להו זכרים מעוטא. וז"ש הר"ב, רובא לאו בת מקדשא היא: