קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יד משנה י
הרע"ב ד"ה ואלו וכו' - ונוב וכו'. גם מכאן משמע דבגלגל ונוב וגבעון היה המשכן ולא היה בנין, וכדכתיבנא לעיל מ"ז:
תי"ט ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - ומנחות וכו'. י"ל דיש ממשנה זו נפקותות הרבה לענין קדשי גוים שמותרים בחוץ:
בבמה וכו'. וכן משמע מדקאמר רבי יהודה אין מנחה בבמה, ולא אמר בבמת יחיד, נראה דר"ל אין מנחה בשום במה גדולה או קטנה:
ד"ה וריח ניחוח וכו'. פי' רש"י (קיט,ב ד"ה ריח), בההוא קרא נמי (ויקרא יז,ו) (והקריב)[והקטיר] (כן הגיה הרש"ש) החלב לריח ניחוח לה', ע"כ. וההוא קרא הוא פסוק, וזרק הכהן, שכתב הר"ב ד"ה כיהון, וכמו שבענין זריקה נזכר מזבח לאפוקי במה, כך (והקריב)[והקטיר] שבסופו קאי דוקא אמזבח. ולא ידעתי מה ראה התי"ט לחלק בין ריח לניחוח דתרווייהו סמיכי אהדדי בקרא, ור"ל שאינו צריך שיזבח לא לשם ריח ולא לשם ניחוח: ד"ה והטמא וכו'. הרב בעל ברכת הזבח ז"ל מצאו בתוס' (כח,ב ד"ה מסתברא) ובמכילתין (טז,א שכן לא הותרו בבמה), דמוכח בהדיא דאיירי לענין עבודה, ולפי שהוא במקום אחר ולא גבי משנתינו זו, לכך כתב הרמב"ם, וכן פי' התלמוד. אלא דקשה לרש"י מדידיה אדידיה, דהתם בדט"ז כתב דאיירי לענין עבודה, והכא (קכ,א) פירשו לענין אכילה. ואפשר דרש"י סובר דטמא כולל בין עבודה ובין אכילה: