קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יד משנה ז
הרע"ב ד"ה קדשים וכו' - למעשר שני וכו'. הר"ב לא גרס מעשר שני, אבל רש"י גריס ליה, דהכי כתב בפי' המשנה (קיב,ב), ומעשר שני, פריך בגמרא נסקיה להתם, ע"כ. כתבו תוס' (קיח,א ד"ה באו), ויש ספרים דל"ג מעשר שני כלל גבי נוב וגבעון, ע"כ. וכיון דאיכא הכי ואיכא הכי הו"ל להתי"ט להזכירו בנ"א. וצריך ליתן טעם למאן דל"ג לעיל, דהתינח לעיל במדבר ובגלגל דלא הוה מעשר שני וכדכתב הר"ב לעיל (מ"ו), אבל גבי נוב וגבעון אמאי לא תנייה. ונראה לי דאמרינן בגמרא (קיט,א), דלרבי שמעון מעשר שני בנוב וגבעון היה נאכל בכל מקום אבל לרבי יהודה נאכל בנוב וגבעון, וכיון דאיכא פלוגתא לא תנייה לא הכא ולא הכא, דתנא בפלוגתא לא מיירי:
תי"ט ד"ה באו וכו' - שאול וכו'. ז"ל הרמב"ם בפ"א ה"ב דהל' בית הבחירה, וכשמת עלי חרב (שילה) ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש, ע"כ. ותמיהני על רבינו ז"ל דנראה דאשתמיטתיה מ"ש בסדר עולם, הובא בילקוט שמואל רמז קל"ט, ששם אמרו דבין בנוב ובין בגבעון היה אוהל מועד, ורבינו כתב דבנו מקדש. ועוד איתא התם דשמואל עצמו הביא את אהל מועד לגבעון, ורבינו כתב דכשמת שמואל בנו מקדש בגבעון:
ד"ה בכל וכו'. משמע מהא דיותר נכון לשנות בכל ערי מבכל מקום, וקשה דאדרבה בכל מקום עדיף דכולל יותר אפילו בשדות, אם לא שנאמר דבכל מקום משמע אפילו חוץ לארץ. ולי נראה דשפיר תני הכא בכל ערי, משום דקי"ל דאין חייב במעשרות עד שיראה פני הבית, ואי תני בכל מקום הו"א אפילו בשדות ובחצרות דאינן קובעין אלא מדרבנן, אבל מדאורייתא דווקא בפני הבית: