קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יג משנה ד
חייב. הפסיק ביניהם לבין השאר דרבי אליעזר לא פליג אעולה כדכתב התי"ט בשם רש"י:
ומנחת כהנים. כתבו תוס' (קט,א ד"ה ומנחת), הא דפלגינהו משום דמנחת כהנים באה עשרון ומנחת כהן משיח חצי עשרון:
הרע"ב ד"ה שהיה וכו' (ויקרא יז,ט) - לעשות וכו'. לפי' רש"י לא ילפינן ליה אלא מלעשות, וכך הוא בברייתא, ת"ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, ע"כ. וכך הוא בתורת כהנים (פרק י סי' ה). ופי' רש"י וז"ל, ת"ל לעשות, משמע הראוין לעשות אפילו אינו ראוי לבוא מחוץ לפנים והני נמי כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בהן בצינורא או להעלותן מראש המזבח למערכה ראויין להיעשות קרינן ביה, ע"כ. ובעל קרבן אהרן פי' בענין אחר, עיי"ש. ולא ידעתי למה לא פירש כדפי' רש"י. ולר"ב קשה דהא דרשינן מלת לה' גבי העלאה להדיוט דפטור כנז"ל, אבל הרמב"ם בפי"ט ה"א מהל' מעשה הקרבנות פי' כפירוש הר"ב:
וכל וכו'. ז"ל רש"י (קט,ב ד"ה והקטרת), שכולם מתירין הם כל זמן שלא קרבו כולם לא הויא הקטרה לצאת בעלים ידי חובתן, ע"כ: