אור ברסלב
קול הרמז קדשים זבחים › פרק יא משנה ג

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

זבחים · פרק יא משנה ג

פרק יא משנה ב

ניתז מן הצואר וכו'. כתבו התוס' (צג,א ד"ה ניתז) וז"ל, מרישא לא שמעינן (פי' דכיון דניתז על הבגד בכלל דם פסול הוא) דהוא אמינא הכא שאני משום דבבת אחת, ע"כ. ור"ל שהדיחוי והצרכת הכיבוס באו בבת אחת, והפסולים דרישא קדמו להתזה. והרב ברכת הזבח פי' בתוס' וז"ל, דשאני התם דנפסל קודם הזאה אבל כאן הפסול והזאה נעשה בבת אחת, ע"כ. ולא הבנתי דבריו אם לא נאמר דט"ס הוא וצ"ל התזה במקום הזאה: מקום הדם. פי' דלא נילף מן כיבוס בגד צרעת (עי' רמב"ם הל' טומ"צ פי"ב ה"ה), דצריך כיבוס עם קצת מהבגד:

הרע"ב ד"ה אלא וכו' - מה טעם וכו'. דאי לא תימא הכי הא תו למה לי למתני אין טעון כיבוס אלא הדם וכו' ה"ק בגמרא (צג,ב). ואעפ"י דממאי דתנן וראוי להזאה אשמעינן דין אחר (שם), דהיינו למעוטי קבל פחות וכו' כדכתב הר"ב, מ"מ אמרינן דתנא תרתי קאמר, חדא לטעמא דנשפך על הרצפה, ואגביה שמעינן קבל פחות. והתוס' (שם ד"ה מה) הקשו דסוף סוף כל בבא דנשפך למה לי הא ידעינן לה מניתז [מן הצואר] על הבגד דטעמא דאינו ראוי להזאה, ולא תירצו כלום. ונראה לי דאין זו קושיא כל כך, דזמנין טובא אמרינן תנא כדי נסבא, אלא לא קשיא לן אלא יתור אינו טעון כיבוס אלא וכו', ומשנינן מה טעם קאמר. ומיהו קשה לי דלפי מאי דציין התי"ט על אינו טעון כיבוס (ד"ה וזרקו נ"א), משמע דאיכא מאן דל"ג ליה, והא בע"כ גרסינן ליה ליתן טעם כדפריש בגמרא:

ד"ה עד וכו' - מה בגד וכו'. נראה דנפקא ליה מה' הבגד, דמשמע שיהיה כמוהו. א"נ אפשר לומר דכל מלת הבגד מיותרת, דהו"ל למימר אשר יזה מדמה על אשר יזה עליה תכבס, דמכאן ילפינן בברייתא אחד עור ואחד שק מדכתיב (שם), אשר יזה עליה תכבס:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה