קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יא משנה א
(ויקרא ו,יט) במקום קדוש תאכל. פי' ותאכל יתירה היא, דליסגי דלכתוב הכהן המחטא אותה יאכלנה במקום קדוש, וז"ש הר"ב ובההוא עניינא כתיב, פי' בעניינא דאכילה, ואם כן סד"א דקרא קפיד דוקא אנאכלות, ומינה דאף העוף במשמע, קמ"ל תורת, לרבות דוקא הנאכלת החיצונה והפנימית. ובהא רמיז דנמעט עוף, דאי לא תימא הכי ליתני כל החטאות טעונות כיבוס ולא ליכפל ולמיתני אחד הנאכלת וכו'. ובמאי דכתיבנא ניחא, דמייתי קרא דבמקום קדוש, ודוק. וגם הוצרך להביא פסוק תורת החטאת, לאפוקי מתאכל. ומסתברא דעדיף ריבויא דתורת, שהוא ככל התורה הנאמרה בנאכלת צפון וכלי וקרן וכו', כדמייתי התי"ט בסמוך:
הרע"ב ד"ה שנאמר וכו' - דההוא עניינא וכו'. פי' שגם באותו מקום נזכרת חטאת הפנימית: